Page 329 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 329
Pg: 329 - 11-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
ובגליון הש״ס הקשה הגרעק״א ז״ל וז״ל :קשה אכן הגרעק״א הוסיף להקשות מעד סוטה שמעיד
למ"ש רש׳׳י תחלה העושה מלאכה ששקל בהן שנטמאת שאם לא יגיד יהא חייב קרבן שבועה כיון
משקלות ובזה אף למ״ד דשמיה היזק פטור ע״ש
שע״י מניעת עדותו מפסידו כתובה.
בגיטין וצ׳׳ע.
והנה בעד סוטה עד אחד שלא מתוך עדות של שנים
והנה רש״י ז״ל בגיטין )נג ,ב( כתב בד״ה ששקל וג״כ חייב בקרבן שבועה וזהו שהוסיף להקשות
בהן משקלות שהיו תלויות בכף מאזנים והיה יודע
משקלו ונתן בשר לשקלו בכף שניה דלא עבד בהן הגרעק״א ז״ל.
מעשה בידיו אלא במחשבה מיפסל ע״כ. וע״ז י״ל דהנה הטעם שעד סוטה נאמן שנטמאת
משום דאיכא רגלים לדבר דיש עדי קינוי ועדי
והנה רש״י ז״ל כתב ״שהיו תלויות בכף מאזנים״ סתירה ורק אח״כ נאמן העד שנטמאת להפסידה
דהיינו תלויות מכבר שלא לשם משקל .וע״ז אמר
דלא עבד בהן מעשה והנה אם יניחם לכתחלה לשם כתובה.
משקלות נראה דיפסלו ויהא חייב למ״ד הש״נ ש״ה
שהרי עשה בהן מעשה בידיו .ויש לדיון זה מקור ובגמ׳ איתא דדינו כשני עדים ,והרי הוא כשנים,
בחדושי המאירי בסוגיין שכ׳ כגון ששקל כנגדן כגון וא״כ הא דכתיב ועד אין בה חל בזה האי כללא כל
שהיה נודע לו כמה ליטראות מים באותו כלי שמי מקום שנאמר עד הרי כאן שנים ,ואין הכונה שנים
החטאת לתוכו עם הכלי והניחן בכף עם הכלי ושם ממש אלא כח של שני עדים גם כן כלול בזה
הבשר בכף שניה הואיל ועשאן משקלות פסלן ויש
מפרשים בגופן מה שפירשנו בכנגדן עיי״ש ,דהיינו ולאפוקי עד אחד שכוחו רק עד אחד.
שאופן זה לשים את המי חטאת לצורך המשקל
לכתחלה פוסל ולמ״ד היזק שאינו ניכר שמיה היזק ובזה מבואר פשט הגמרא היטב ,דבגמ׳ פריך
אילימא בבי תרי פשיטא דאורייתא הוא אם לא יגיד
יהא חייב ג״כ.
ונשא עונו אלא בחד.
ולפי זה ענין זה של לשקול בהן משקלות תלוי
באיזה אופן נעשה דיש אופן דחייב למ״ד הש״נ ש״ה ולכאורה קשה הרי גם בחד של עד סוטה או של
ויש אופן שפטור ]והוא כמו שכתב המאירי ״ששקל כפר אחד והודה אחד ג״כ איכא למימר דאורייתא
כנגדן אבן שלא לצורך וחזר ושקל כנגד האבן דבר הוא דאם לא יגיד ,אלא להנ״ל מבואר דבקושית
אחר הצריך לו ואינו פוסל אלא בהיסח הדעת ,או הגמ׳ אילימא בי תרי כלול כוח של בי תרי כעד
כדפירשנו ברש״י דהיו מונחות מכבר וכעין סוטה וכן אחד מתוך תרי ככפר אחד והודה אחד
שעדותו מכח עדות של שנים וע״ז דוחה הגמ׳
המאירי[. דאורייתא הוא אלא בחד שכוחו אחד והוא רק מתוך
עדות של עד אחד שאכן אין חיובו מדאורייתא וכמו
והנה רש׳׳י ז״ל פירש זאת למ״ד הש״נ לאו שמיה
היזק ,דהיינו לפרש ששקל בהן משקלות באופן שנתבאר.
ששם אותם מיוחד כדי לשקול כנגדן משקלות
שלמ״ד הש״נ ש״ה חייב גם בדיני אדם .ונראה סימן י
שרש״י בחר בדרך זו משום שלקמן איתא אמאי תני
בברייתא רק -האופנים של הפורץ גדר והשוכר בעניין :״היזק שאינו ניכר״
עדים וכו' שבהם יש חידושא שחייב בדיני שמים
דהו״א ליפטר מדיני שמים .והנה אם נימא דשקל ב״ק דף נ״ו ע״א ,רש״י ד״ה פטור וכו׳ דהיזק שאינו
ניכר לא שמיה היזק וכו'.