Page 332 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A

‫‪Pg: 332 - 11-Front 22-02-27‬‬

‫אוצר מפרשים – בבא קמא‬

‫ורגל איירי מתני׳ ואץ כאן השבה מגופו אלא מעליה‬ ‫סימן יב‬
‫וממילא ישאר החיוב על הבעלים‪,‬‬
‫"בדין שמירת הגזלן ושומר בנזקין"‬
‫ומנ״ל דהלסטים חייבים‪ ,‬דהיינו בנידון הוציאוה‬
‫לסטים ישנן שתי אפשרויות או שהבעלים יתחייבו‬ ‫ב״ק דף נ״ו ע״ב‪ ,‬בתוס׳ ד״ה פשיטא וא״ת ומנליה‬
‫או הלסטים דאין המקרה באונס‪ ,‬ואחד תלוי בשני‬ ‫דקיימא ברשותייהו אפי׳ להתחייב על מה שהיא‬
‫מזקת וכו׳ ואין לומר דמתחייבי לפי שאינן יכולין‬
‫דאם יתחייבו הלסטים ממילא הבעלים נפטרים‪.‬‬ ‫לקיים בה מצות השבה דמשתלם מגופו דבשן ורגל‬
‫איירי מתני׳ ויש כאן השבה מעליא כשמחזירים‬
‫ולכאורה יש להקשות על תירוץ זה‪ ,‬״הנה בתירוצם‬
‫כתבו התוס׳ דסברא הוא דהגזלן נכנס תחת הבעלים‬ ‫אותה לבעלים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫דכיון שהוציא מרשות בעלים שהיו חייבין‬
‫בשמירתה ואין הבעלים יכולים לשומרה לפי‬ ‫והגרעק׳׳א ז״ל הקשה וז״ל‪ ,‬לא זכיתי להבין בזה‬
‫שנגזלה מהן על הגזלן לשומרה‪ .‬ומשמע דאיירי‬ ‫כוונת תוס׳ דמ״מ אף בתם הא הבעלים הוי‬
‫שאין הבעלים יכולים לשומרה וא״כ גם בס״ד‬ ‫אונסים והגזלן לא מקרי בעלים ולא הוי‬
‫דתירוצם מסתמא איירי באותו נידון ולא שייך‬ ‫בעירו‪.‬לס״ד דתוס׳ וא״י הניזק לגבות התם‬
‫לחייבם‪ .‬וי״ל דז׳׳א דהרי למסקנא אם הגזלן יפשע‬
‫בשמירתו ויוכלו הבעלים לשמרה נראה שאינם‬ ‫וצלע״ג‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫מחויבים עד שישיב הגזלן את השור לבעלים ממש‪,‬‬
‫וכוונת התוס׳ מאחר וברגע הגזילה אין הבעלים‬ ‫וכוונתו היא דהרי לס״ד אין חיוב על הגזלן לשמור‬
‫יכולים לשומרה והתחייב הגזלן באותו הרגע‬ ‫וגם הבעלים פטורים כי אנוסים הם א״כ מנ״ל לחייב‬
‫שהוציאוה שוב אינם חייבים לשומרה יותר דהגזלן‬ ‫בשור תם לשלם מגופו‪ .‬ומאחר ולא מתחייב יכול‬
‫הגזלן לקיים מצות השבה‪ .‬ואין התחלה לביאור‬
‫מחייב בזה‪ ,‬דו״ק‪.‬‬ ‫התוס׳‪ ,‬כי אם במקרה שנחייב את השאר מאיזה‬
‫טעם והרי זוהי קושית התוס׳ דאין התחלה לחיוב‬
‫ואכן‪ ,‬מוכרחים לפרש כן כדמוכח מהמשך התוס׳‬
‫שכתב וז״ל ולא דמי לתפסו ניזק לר׳׳ע עכ״ל‪.‬‬ ‫זה‪.‬‬
‫ולכאורה מאי קשיא להו הא התם בתפסו ניזק לר״ע‬
‫חייבים הבעלים לשלם‪ ,‬וודאי אינם אנוסים בזה‪,‬‬ ‫ואשר נראה לומר ביישוב קו׳ רבינו זצ״ל‪ ,‬דכוונת‬
‫דא״כ מה טעם ישלמו‪ ,‬וכיון שכן‪ ,‬לכן גם הבעלים‬ ‫התוס׳ היא דהוציאוה לסטים ביום באופן שהבעלים‬
‫משלמים שלא כן בנידון דידן לאחד גזילת הגזלן‬ ‫יכולים לשומרה מצד ידיעתם בזה‪ ,‬וסבר תוס׳‬
‫הבעלים לא יכולים לשומרה ואנוסים הם‪ .‬וע׳׳כ‬ ‫דאע״פ כן פטורים משמירה משום גזילת הגזלן‪,‬‬
‫פטורים הבעלים וחייב הגזלן‪ .‬וע״כ לומר דהקשה‬ ‫והוא החייב משמירה‪ .‬והקשה התוס׳ מנ״ל דיתחייב‬
‫כן התוס׳ משוס דדמי לנידון דידן וגם דבפשוטו‬ ‫הגזלן בשמירה‪ .‬ותירץ דמאחר ואם נימא דלא חייב‬
‫איירי אפילו שהבעלים יכולים לשמור מצד‬ ‫הגזלן בשמירה יתחייבו הבעלים‪ ,‬ובשור תם‬
‫המציאות ולאו אנוסים הם אלא שלא מוטל עליהם‬ ‫משתלם מגופו‪ ,‬וא׳׳כ הגזלן לא יוכל לקיים מצות‬
‫לשמרה‪ ,‬משום שהגזלן הוציאוה ימרשותם וכבר‬ ‫השבה דמשתלם מגופו וכבר‪ .‬שייך לניזק וע״כ שוב‬
‫עמדה ברשות הגזלן באותו זמן וממילא מחויבים הם‬ ‫עלינו לחייב את הגזלן בשמירה וממילא נפטרו‬
‫בשמירה‪ .‬ומדוקדק לשון התוס׳ ואין יכולים‬ ‫הבעלים דכבר יש מי שהוא החייב בשמירתה‬
‫לשומרה לפי שנגזלה מהם‪ ,‬ואם היה הדבר מעצם‬ ‫]ומאחר והגזלן חייב בשמירתה אקרי בעלים‬
‫המציאות מה צריך טעם לזה שהרי זוהי המציאות‬ ‫כמש״כ התוס׳ בתי׳ אח״כ[ וע"ז דחה התוס׳ דבשן‬