Page 335 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 335
Pg: 335 - 11-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
ולמעיין שם בפירוש הרא״ש ג״כ אין הכרח לומר והנה במזיק גזילה ברשות הגזלן לא נפטר הגזלן
דכונתו לא שכיח על רגע שמחזיר כיון דמכיר בעל אלא רצה מזה גובה רצה מזה גובה משום שחל עליו
האבידה ,אלא כל ענין פרוטה דרב יוסף לא שכיח,
חיוב השבה מרגע הגזילה,
ודו״ק.
והכא נמי אף שהגורם לחסרון ההשבה הוא הבעלים
המשך כענין ״פרוטה דר׳ יוסף״ עכ״פ לא נפטר מחיובו וע״כ על הגזלן לשמור כדי
להשיב לבעלים וכדכתב התוס' ואתי שפיר.
ב״ק דף נ״ז ע״א ,בגמ׳ מודינא לך בבעלי חיים כיון סימן יג׳
דנקטו להו ניגרא ברייתא בעי נטירותא יתירא.
בענין :״פרוטה דר' יוסף״
וכתב הגרעק״א זצ״ל וז״ל :עיין בהרמב״ם
)פי"א מהל׳ גו״א( ובטור חו״מ )סימן רס״ז( ב״ק דף נ״ו ע״ב ,תוס׳ ד״ה בההוא הנאה וכו׳ ועוד
שכתבו דבבע״ח לא מהני שיחזיר למקום דבפרק אין בין המודר אמר דפרוטה דרב יוסף לא
שיראנה ובעינן דווקא שיחזירנה לרשות בעלים שכיח וכו׳ ואי פטרת כל זמן שהאבידה בביתו שכיח
למקום שישתמר אף שלא לדעת ע׳׳ש .ולכאורה
הוא תמוה שלא הביאו דינא דהש״ס דבבע״ח ושכיח הוא וכו' עכ״ל.
שומר אבידה חייב בגניבה ואבידה היכא דנגנבה
על ידי אינקוטי נגרא וכו' בשלמא להרמב״ם והקשה הגרעק״א ז״ל וז״ל :וקשה לי טובא
לק״מ דאיהו פסק כר״י ובלא"ה כל שומר אבידה דהרי התם מיירי שמכיר בעל האבידה וא״כ מיד
הוי ש״ש אבל הטור פסק כרבה קשה ,עכ״ל ישיב לו ולא יהיה כלל בביתו ופטור רק ליתן
לעני בשעה שמחזירה ,וכה״ג כתב הרא״ש
הגרעק״א ז״ל ועיי״ש תירוצו. בפירושו לנדרים שם דפרוטה דרב יוסף היינו
דהוי ש״ש מטעם דפטור לעני ליתן לו בשעת
וכן קשה .על הרמ״א שפסק דשומר אבידה כש״ח שטיחה וניעור ומש״ה מותר להחזיר אבידה
ולא כתב דגבי בע״ח שומר אבידה חשיב כש״ש, דאין כאן שטיחה כיון דמכיר בעל האבידה ועל
עיין ברמ״א סימן רס״ז סעיף ט״ז ואילו בסעיף א׳ רגע שמחזירה ל״ש שיבא עני ע״ש ,א״כ אף אם
לא כתב דבבע"ח שומר אבידה חייב בגניבה ואבידה תוס׳ לא מפרשי אלא כמ״ש הר"ן שם דלענין
ש״ש משוינן ליה שכר ולענין איסור הנאה
היכא דנגנבה ע״י אנקוטי נגרא. אמרינן דהוי ל״ש ע״ש מנ״ל לתוס' להוכיח
דלמא התם הטעם דמיד מחזיר לבעל האבדה
והנה קשה גם להרמב״ם ז״ל מנ"ל האי דינא
דבבע״ח לא סגי שיחזירנה למקום שיראנה ,והא עכ״ל.
לדעת רב יוסף אין חילוק כלל בין בע״ח לשאר
ונראה לומר בזה ,דראית התוס׳ מלשון הגמ׳
אבידה וצ״ע. דנדרים ,״פרוטה דרב יוסף לא שכיח״ ,והיינו כל
פרוטה דרב יוסף ולא רק בנידון דהגמ׳ שם ,ומלשון
וכן צ״ע השתא דאתינא להכי דשאני בע״ח דגם הגמ׳ מוכח כן דאם כוונתו דרק בנידון דמודר הנאה
מביתו חייב בגניבה ואבידה אמאי לא תירץ כן לא שכיח הול״ל והכא לא שכיח פרוטה דרב יוסף
מתחילה גם לגבי נגנבה או אבדה ,וכן הקשה ולא שעצם הפרוטה לא שכיח ומזה הוכחת התוס׳,
השטמ״ק.
