Page 337 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A

‫‪Pg: 337 - 11-Front 22-02-27‬‬

‫אוצר מפרשים – בבא קמא‬

‫דיבא עני כמה פעמים והוא נפטר מן הפרוטה ולכך‬ ‫ובשבועות דף מ״ד‪ ,‬ב׳ כתב התוס׳ ד״ה ורב יוסף‬
‫חשיב כשומר שכר‪ ,‬ע״כ‪.‬‬ ‫אמר כשומר שכר וא״ת דאמרינן בר״ה )דף כח‪(.‬‬
‫המודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו תקיעת מצוה‪,‬‬
‫וצ״ע‪ ,‬דלפי זה יצא דהאי שומר אבידה שמודר‬ ‫והמודר הנאה מן המעיין מותר לטבול בו טבילה של‬
‫הנאה מבעל אבידה גם לרב יוסף הוי שומר חנם ואם‬ ‫מצוה ואמאי הא מיתהני לרב יוסף דחשיב ליה בהכי‬
‫נגנבה או אבדה יפטר‪ .‬וצ״ע דהרמב״ם לא חילק‬ ‫כשומר שכר ויש לומר דשאני שומר אבידה ומשכון‬
‫בזה‪ .‬ותו קשה דאם בעל האבידה נמצא במקום‬ ‫דכמה פעמים שיתעסק בה לשוטחה לצרכה‬
‫רחוק יהא אסור למודר הנאה להחזיר לו אבידה‪.‬‬ ‫ולהצניעה יפטר מליתן לו אבל התם יכול לכוין‬
‫משום דאז יהא שכיח‪ .‬ותו דביאור הרא״ש הוא‬ ‫לתקוע ולטבול במקום שלא יבא שם עני באותה‬
‫כפשוטו שלא שכיח שבאותה שעה שמתעסק‬
‫באבידה יבוא עני‪ .‬ואין כוונתו רק לשעה שמחזיר‪,‬‬ ‫שעה‪ ,‬ע״כ‪.‬‬

‫אלא כהר״ן שם‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬ ‫והגרעק״א ז״ל בסוגיין הקשה וז״ל תמוה לי‬
‫דברי התוס׳ ספ״ו דשבועות )הנ״ל( ולא הבנתי‬
‫ויראה לומר בזה בעה״י‪ ,‬דדין עוסק במצוה שפטור‬ ‫דהא להדיא מחלק הש״ס בנדרים דלענין איסור‬
‫מן המצוה‪ ,‬אין על העוסק במצוה חיוב להמנע או‬ ‫הנאה אמרינן פרוטה דר״י לא שכיח‪ ,‬ואם אזלו‬
‫להשתמט מלעסוק היכא שעי״כ יגרם לו פטור‬ ‫בשיטת ר״י שהביאו שם בדבור שלפני ד״ז‬
‫ממצוה אחרת‪ .‬דאין זה דחיה בעלמא אלא פטור‬ ‫דמפרש דסוגיא דנדרים קאי לרבה‪ ,‬וא״כ י״ל‬
‫לגמרי‪ .‬ותדע שכן‪ ,‬שהרי כל שוטח אבידה יכול היה‬ ‫דלרב יוסף דהוי שומר שכר הוי גם הנאה לענין‬
‫להפסיק לאותה שעה מועטת של נתינת הפרוטה‬ ‫איסור הנאה‪ ,‬ז״א דלשיטת ר״י פסקי׳ כרבה‬
‫לעני ואח״כ להמשיך בטיפול באבידה ואין בזה‬ ‫וא״כ י״ל דרבא דאמר בר״ה )דף כח‪ (.‬דמותר‬
‫חסרון בשמירת וטיפול האבידה‪ .‬והא יכול היה‬ ‫לתקוע לו תקיעה של מצוה באמת פסק כרבה‪,‬‬
‫לקיים שניהם זה אחר זה‪ .‬ואף לשיטת הראשונים‬ ‫וע״כ קושיתם דקאי לשיטת ר״ח דפסק כרב יוסף‬
‫כהתוס׳ בסוכה דף כ״ה ע״א דהא ששלוחי מצוה‬ ‫וא״כ מאי אולמי׳ האי גמרא שהביאו בסוגיא‬
‫פטורין מן הסוכה ואפילו בשעת חנייתן איירי באופן‬ ‫דנדרים‪ ,‬גם תירוצם אינו עולה לי כל צרכו‬
‫שאינו יכול לקיים שניהם‪ .‬אבל היכא שיכול לקיים‬ ‫אההוא דנדרים דבאבידה אין שייך לצמצם אם‬
‫שניהם אה״נ שחייב‪ .‬הרי ודאי כוונתו היכא שיכול‬ ‫הוא‪ .‬מונח במקום‪ ,‬דשכיחי עניים וצ״ע רב‪,‬‬
‫לקיים שניהם באותה שעה ממש‪ .‬אבל היכא שאינו‬
‫יכול לקיים שניהם באותה שעה ממש ויכול לקיים‬ ‫עכ״ל‪.‬‬
‫אח״כ דהיינו ע״י שיפסיק מלשטוח את האבידה‬
‫ולתת פרוטה לעני ואח״כ ימשיך בטיפול באבידה‪.‬‬ ‫והנה בשיטת הר״ח הקשה ביש״ש דלמאן דמתיר‬
‫זה חשיב שאינו יכול לקיים שניהם ופטור הוא‬ ‫במודר הנאה להחזיר אבידתו משום דפרוטה דר״י‬
‫מליתן פרוטה לעני‪ .‬דכיון שעסוק השתא במצוה אין‬ ‫לא שכיח‪ .‬מהאי טעמא נמי לא יהא כשו״ש‪ .‬וכן‬
‫לו להפסיק בעיסוק זה אף שעי׳׳כ יוכל לקיים‬ ‫הקשה בלח״מ בפ״ז מהל׳ נדרים ה״א על הרמב״ם‬
‫שניהם שעכ״פ השתא עסוק במצוה ופטור הוא מן‬ ‫שפסק שם דמחזיר אבידתו ולא חייש לפרוטה דר״י‪.‬‬
‫המצוה האחרת וחזינן שהוא פטור גמור ולא כדחיה‬ ‫וא״כ למה פסק בפי״ג מהל׳ גזו״א דכש״ש דמי‬
‫משום פרוטה דר"י ותירץ וז״ל וי׳׳ל דהך פרוטה‬
‫בעלמא שיש לו להמנע מפטור כזה‪.‬‬ ‫דהכא דהוי בשעה שמוליך האבידה לביתו דאתי עני‬
‫ולא יהיב ליה פרוטה וכדפירש שם הרא״ש ז״ל לא‬
‫וביותר נראה‪ ,‬דבודאי שהוא כן לשיטת האור זרוע‬ ‫שכיח דבאותה שעה פורתא לא שכיח דאתי עניא‬
‫הובא בהגהות אשר״י על הרא״ש בסוכה דף כ״ה‬ ‫אבל כל זמן שהאבידה בביתו דהוי זמן רב שכיח‬
‫הנ״ל‪ ,‬שכתב דהיכא דעוסק במצוה ממש או‬