Page 342 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 342
Pg: 342 - 11-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
שייך רק בכת ראשונה ושניה אבל כת שלישית אינו והתקבלו השנים הרי השלישית מעידה על החזקה,
מועלת כלל לחיובי פירות בתר שנתקבלו שתי ולא על אכילת הפירות מאחר והתקבלו השנים הרי
כתות קמאי דהא אי כדבריהם הלא גם הקרקע שלו השלישית מעידה על החזקה ,ולא על אכילת פירות
וממה נפשך א״א לחיובי פירות של שנה שלישית. מאחר והתקבלה עדותן .ובאמת צריכין אנו לקבל
עדות השלישית בשביל חזקה דאל״כ לא שייך
וכהאי גוונא כתבו התוס׳ ב״ב דף ל״ג ע״ב בהאי לצרף עדותן לזה .ובזה פליגי רבנן ור״ע וע״ז
דטעין אכלתי שני חזקה ואייתי סהדי אחריתי שני תירצה הגמ׳ מי לא מודה ר״ע בשנים אומרים קידש
דאר״נ הדרא ארעא והדרא פירי וכתבו התוס׳ דמ״מ ושנים אומרים בעל דהוי דבר שלם .וע״כ משום
פירי של שנה שלישית לא מהדר אעפ״י שמודה דס״ל האי סברא דמקבלין עדות וממילא חשיב
שאכלה דאי מהימן במאי דאמר שאכלה הרי גם עדות השניה דבר שלם והכא נמי לענין טביחה שלא
הקרקע תהיה שלו ע״ש .וא״כ סברת הרי״ף ז״ל כן גבי חזקה ,הא דלא מהני לר״ע ,לא משום דלא
משום דמהני עדותן לפירות לא שייך בכת שלישית ס״ל האי סברא אלא דמאחר והכת השלישית באה
להעיד על חזקה ,וע״כ א״א לקבל כת השלישית
עכ״ד. לענין חזקה דאז עלינו לבטל קבלת שתי הכתות
הראשונות ועל כן מקבלין רק לענין פירות לחודא
והנה להנ״ל ,איכא למימר דאכן זוהי ס״ד דהש״ס וכמו דמעידים שלא כן לענין טביחה כשנתקבל
בסברת רע״ק דלא מהני חזקה. עדות הטביחה לענין דו״ה לא יתבטל קבלת עדות
הגניבה דעדיין נשאר קבלתם לענין כפל נכונה ולא
אבל לרבנן דחזינן דמהני חזקה ע״כ משום דס״ל הוי טעות וממילא אפשר להסתמך על קבלת עדי
אליבא דדבריהם כיון דב' כתות קמאי התקבלו הגניבה וממילא עדי הטביחה לא חצי דבר הוא ,וכן
שפיר מתקבל כת שלישית ומחשבא דבר שלם כיון
שע״פ קבלתן נגמר הדין חזקה ,אבל לר״ע דס״ל קידושין וביאה.
דלא מהני חזקה מכח זה דלא ס״ל האי סברא וזהו
ס״ד דהש״ס דנימא דמתני׳ דלא כר״ע וכרבנן )ולא והרמב״ן ז״ל במלחמות השיב דודאי לפי הס״ד דגם
צריך לומר לפ״ז כהרמב״ן דרבנן לס״ד לא ס״ל האי עדות טביחה מחשבא חצי דבר ע״כ היה סבור דרבנן
דרשה דחצ״ד( ולמסקנא גם רע״ק ס״ל האי סברא לית להו כלל דרשה דדבר ולא חצי דבר ואפילו
במקום דלא מהני כלל עדות כל כת דאל"כ מתני׳
ורק דעתו גבי חזקה כמו שנתבאר לעיל.
דטבח.
אולם לקושטא דמילתא אין ראית הקה״י מוכרחת,
דשאני נדון התוס׳ ב״ב דהתם הא דלא הוי חזקה ע״פ שנים עדים כמאן אתי׳ ,והא דאמרינן דגם
משום דלא מהימנינן ליה דאכל שנה שלישית .וע״כ דרבנן מודו בא׳ בגבה ואחד בכריסה דהוי חצי דבר
הפה שאסר הוא הפה שהתיר ואין לחייבו ע״פ הוא רק לפי המסקנא דעדות טביחה לא מחשבה חצי
דבריו ,אם לדבריו אין כאן חיוב כלל בסופו של
ענין ,אבל לענין חצי דבר ודאי דמהימנינן לעדים דבר כיון דעדי גניבה ל״צ לעדי טביחה.
שאכל ג׳ שנים ,אלא שלגבי חזקה איכא גזרת
הכתוב דאין לקבלם כשצריך צירוף עדויות שכל והקהלות יעקב ,על סנהדרין סימן י״ז כתב להוכיח
אחד הוא רק חצי דבר .ולא משום חוסר נאמנות כסברת הרמב״ן דאם לא ידעינן סברת הגמ׳ כיון
אתינן הכא דהרי שני עדים כשרים לפנינו .ואין לנו דעדי גניבה ל״צ לעדי טביחה כולי׳ דבר קרינן ביה
נאמנות יותר מזאת אלא שאין מקבלים עדות של ע"כ דרבנן לית להו כלל דרשה דולא חצ״ד וכשרין
חצי דבר לענין זה .אבל לענין אכילת פירות שאינו אפילו לא מהני עדותן כלל בפנ״ע .דהא מה שכתב
חצי דבר אין טעם לא לקבלם .ורק שם שהוא אינו הרי׳׳ף ז״ל דעדות כל שנה מועיל לחיובי פירות
למחזיק ומשו״ה לא הוי חצ׳׳ד לרבנן .נראה דזה