Page 338 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A

‫‪Pg: 338 - 11-Back 22-02-27‬‬

‫אוצר מפרשים – בבא קמא‬

‫שעשתה אותו שומר היא נתנה לו שכר אלא‬ ‫במכשיריה אף שבאותה שעה ממש יכול לעסוק‬
‫דאיסורא רביע עליה ואינו יכול ליהנות מזה ועליו‬ ‫במצוה האחרת‪ ,‬כגון שוטח אבידה בידו האחת ויתן‬
‫להשתמט מזה כי הוא מודר הנאה‪ .‬ועל כן חשיב‬ ‫פרוטה לעני בידו השניה אעפ״כ פטור הוא מליתן‪.‬‬
‫כשומר שכר שעכ״פ התורה נתנה לו שכר על זה‪.‬‬ ‫וחזינן להדיא שהרי זה פטור גמור משום עוסק‬
‫במצוה‪ .‬ואין לו להשתדל ולהשתמט מפטור זה‪ .‬ואין‬
‫ואתי שפיר‪.‬‬
‫זה רק כדחיה בעלמא‪.‬‬
‫וממילא לפי זה התוס׳ בשבועות יתבאר בין למ״ד‬
‫שמודר הנאה גבי אבידה דאסור לו להחזיר ובין‬ ‫והשתא דאתינא להכי‪ ,‬אתי שפיר ביאור הר״ח‬
‫למ״ד דמותר להחזיר‪ .‬ואעפ״כ גבי שופר וטבילת‬ ‫והרמב״ם שפסקו ששומר אבידה הוי כשומר שכר‪.‬‬
‫מצוה מותר לו לתקוע ולטבול כיון דאית ליה תרתי‬ ‫ומאידך מותר להחזירה למודר הנאה‪ .‬דהנה כיון‬
‫למעליותא שיכול לכוין שלא יהא מצוה אחרת‬ ‫שהוא פטור גמור מדין עוסק במצוה‪ ,‬ממילא הרי‬
‫באותה שעה‪ .‬ומאידך גיסא זהו הנאה לא קבועה‬ ‫בשעה שמטפל הוא באבידה יכול לעשות זאת‬
‫אלא חד פעמי שלא כן גבי אבידה יש לו ריעותא‬ ‫לכתחלה באופן שיבא עני לשם ובודאי שאין לו‬
‫שכמה פעמים מתעסק בה‪ .‬ואם נימא ששומר שכר‬ ‫לכוין שלא לשטוח במקום ובשעה שלא יבא עני‪.‬‬
‫מותר להחזיר אבידה למודר הנאה‪ ,‬הרי יש עוד‬ ‫וע״כ שכיח הוא שיבא עני וע״כ חשיב כשומר שכר‬
‫טיבותא שגם אינו משתדל להפטר מזה וכנ״ל‪ .‬ואתי‬ ‫לרב יוסף‪ .‬אבל מאידך גיסא גבי מודר הנאה מאחר‬
‫ואסור לו ליהנות מבעל האבידה על כרחו להשתמט‬
‫שפיר‪.‬‬ ‫ולטפל באבידה רק היכא שלא יבא עני באותה שעה‬
‫וא״כ אע״פ שעכ״פ יכול לבוא עני אבל זה חשיב‬
‫ענף ב׳‬ ‫כלא שכיח‪ ,‬שהרי למרות שהשתמט ונמנע מלטפל‬
‫באבידה היכא שיתכן שיבא עני באותה שעה ועכ״פ‬
‫והנה הריטב״א בשבועות דף מ״ד א׳ בד׳׳ה דאתמר‬
‫שומר אבידה וכו׳ הקשה וז״ל וא״ת א"כ אפילו‬ ‫בא העני‪.‬‬
‫שומר חנם חייב לנערה ומיפטר ליתן פרוטה לעני‬
‫וא״כ לרב יוסף יהא דינו כשומר שכר וי׳׳ל דשאני‬ ‫וזה ודאי חשיב לא שכיח שלא הצליח לכוין כראוי‪,‬‬
‫שומר דכי מנערה ליה לאו למצוה הוא אלא מדין‬ ‫וע״כ מותר למודר הנאה להחזיר אבידה שלא כן‬
‫שמירתו שקבל עליו בפירוש ולאו חשוב עוסק‬ ‫לגבי זה שחשיב כשומר שכר כיון שאין לו הכרח‬
‫להשתמט ולהפך יתכן אף שמותר לו לכוין לטפל‬
‫במצוה לפוטרו מפרוטה לעני עכ״ל‪.‬‬ ‫באבידה באותה שעה ע״כ שכיח הוא ודאי וע״כ‬
‫חשיב כשומר שכר ןואף במודר הנאה חשיב ש״ש‬
‫ובספר חדושי רבי ארי׳ לייב ז״ל כתב לתרץ דשאני‬ ‫שעכ״פ נתנה לו ההנאה ואיסורא דרביע עליה הוא‬
‫כל שומר דעלמא אין המצוה שייכא לעצם השמירה‬
‫כלל ולכן אין שכר המצוה מישך שייכא להשמירה‪,‬‬ ‫שמניע אותו מליהנות[‪.‬‬
‫שיהא נעשה שומר שכר‪ ,‬ורק בשומר אבידה הוא‬
‫דאמרינן כן שגם עצם דין שמירתו מכח המצוה הוא‪,‬‬ ‫ובזה י״ל גם קושית רבינו זצ״ל דמה שהקשה‬
‫והשמירה לקיים המצוה היא באה ולכן השכר‬ ‫שתירוצם אינו עולה לי כל צרכו אההוא דנדרים‬
‫המגיע לו בגלל המצוה מישך שייכא להשמירה‬ ‫דבאבידה אין שייך לצמצם אם יהא מונח במקום‬
‫ששכיחי עניים‪ ,‬די״ל דג״כ יוכל להשתמט כיון דהוא‬
‫ונעשה עי״ז ש״ש ע״כ‪.‬‬ ‫מודר הנאה ולאחר שיתן לעניים אז יטפל בזה‪.‬‬
‫ולק״מ מהתוס׳ משום דשם גבי ש״ש אין לו‬
‫ונראה‪ ,‬שזה אינו‪ ,‬דהרי גם אילולא קיבל שכר מצד‬ ‫להשתדל להשתמט מזאת‪ .‬ודו׳׳ק כי נכון הוא‪ ,‬ואף‬
‫המצוה היה שומר‪ ,‬אלא שהיה שומר חנם וכמו‬ ‫במודר הנאה חשיב שומר שכר משום שהתורה היא‬
‫שאכן סבירא ליה לרבה‪ ,‬וא״כ הא דהוסיף וקיבל‬
‫שכר התורה הוסיפה לו דיני שמירה של שומר שכר‬