Page 339 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 339
Pg: 339 - 11-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
מן הסתם דהא מחייב לנערו ומשתכר פרוטה דרב רק בגלל שהוא קבל שכר של פרוטה דרב יוסף
יוסף. וע״כ בעינן השתא לשמירה חדשה יותר שאפילו
עומד ברוח שאינה מצויה וכן לשמור מגניבה
וי״ל דגבי שומר כיון דמיד בעלים בא לו וכל עיקרו ואבידה וכו׳ שע״כ מתחייב הוא בנגנבה או אבדה.
לא נחת אלא לשמירה בעלמא וקבלו סתם אנן סהדי וא״כ גבי בנידון שומר חנם רגיל מחמת המצוה
דלא נחת אלא להיות שומר חנם ואע״פ שלא פירש שיתוסף לו דיני שומר מצד המצוה ,להיות גם
כמי שפירש דמי אבל באבידה שבאה לו שלא לדעת כשומר שכר ושמירה מעולה יותר בגלל שמחמת
הבעלים ולא באה לו משום שמירה אלא משום המצוה הוא מקבל שכר וגם נוסף לו שמירה בזה
מצוה וכן במלוה על המשכון שלא בא לו אלא משום מחמת המצוה .ודו״ק כי נכון הוא .ועל כרחך לומר
מצוה אני אומר דדעתו להיות ש״ש בפרוטה דרב כתירוץ הריטב״א שאין בזה מצוה כלל כיון שקיבל
עליו כן מרצונו ,ולא דמי להשבת אבידה .ודו״ק
יוסף א״נ שתנאי ב״ד הוא שיהא בכך ע״כ.
היטב.
והנה ע״כ לומד דהריטב״א ז״ל סבירא ליה כהצד
הראשון דחיובו הוא רק מטעם המצוה של השבת והנה המחנה אפרים בהלכות שומרים סימן ל״ה
אבידה .דאם נימא השומר חייב מדין שומר הרי כתב וז״ל נסתפקתי בכל מקום שאמרו חכמים
בכלל ליכא מצוה וממילא לא שייך שיהא שומר דהמפקיד אצל חבירו וראה שהן אבודים מוכרם
שכר ולא מטעם שלא נחת מעיקרו אלא לשמירה בב״ד מפני שהוא כמשיב אבידה אם עבר הנפקד
בעלמא .ובכלל לא קשה מידי אמאי לא יהא שומר ולא מכרן ונתקלקלו אי חייב הנפקד לשלומי מי
שכר דהרי לית ליה פרוטה .דרב יוסף .אלא ע״כ אמרינן כיון דהפסד זה אתי ממילא בלי שום פשיעת
שמדין שומר ליכא חיוב ורק מטעם המצוה וכהצד
הנפקד הרי הוא פטור.
הראשון של המחנה אפרים.
ואע״פ שהיה מוטל עליו לתקנו כדי שלא יבא זה
ומאידך גיסא הריטב״א בשבועות הנ״ל כתב כהצד ההפסד מ״מ אין זה בכלל חיוב שמירתו שלא קיבל
השני וז״ל וי״ל דשאני שומר דכי מנערה ליה לאו עליו אלא פשיעה דאתי מחמתיה אבל פסידא דאתי
למצוה הוא אלא מדין שמירתו שקיבל עליו בפירוש ממילא לא קביל אלא שחכמים הצריכוהו לעשות
ולא חשוב עוסק במצוה לפוטרו מפרוטה לעני עכ״ל להם תיקון משום דדמי לרואה אבידת חבירו או
וחזינן להדיא דסבירא ליה כהצד השני שמדין שרואה נכסי חבירו שהולכים ליאבד דחייב להצילם
שמירה מחויב הוא לטפל באבידה וממילא אם ולהחזיר אבידה ומיהו אם עבר ולא הציל נהי דלא
נפסדה חייב מדין שומר שפשע .ויוצא שספיקו של קיים מצות השבת אבידה מ״מ לא מתחייב לשלם.
או דלמא זיל לאידך גיסא ונימא כיון דקבל עליה
המחנה אפרים תלוי בשתי תרוצי הריטב״א ז״ל. הנפקד שמירה הרי זה חייב בכל מידי דיש בידו
להציל ופשע ולא הציל ואפי׳ במידי דאתי ממילא
והנה הקובץ ביאורים ב״ק סעיף מ״ז הקשה וז״ל ע״ד שאמרו בפרק השוכר את הפועלים רועה שהיה
בתוס׳ דף נ״ו ע׳׳ב ד״ה פשיטא וכו׳ דמצינו דברים יכול לקדם ברועים ובמקלות ולא קידם חייב הכי
שהשומר חייב והגזלן פטור ,שהרי בכחשה בהמה נמי הכא כי לא קידם ותיקן חייב משום דישנה בכלל
הכחשה דהדרא וכו' ,ופטור אפי׳ בפשיעה ,דלא
קיבל עליו שמירה עכ״ל .וקשה לי אמאי לא יתחייב חיוב שמירתו ע״כ.
בשמירה בע״כ מטעם שומר אבידה ,ואין לומר
דגזה״כ הוא שיהא פטור מלשלם יותר מכעין שגזל, והנה הריטב"א ז״ל בבבא מציעא פ״ב ,א׳ הובא
רהא חזינן שגזלן מחויב מטעם מזיק ושומר שפשע בשטמ״ק כתב וז״ל ואם תאמר מאי איריא מלוה על
המשכון אפילו שומר פקדון יהא שומר שכר עליו
בשמירתו דינו כמזיק בידים ,ע״כ.