Page 344 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 344
Pg: 344 - 11-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
והתוס׳ כתב ואין נראה דכי הגביהה נמי לא קנה לה ב״ק דף ע״ב ע״א בתוד״ה ״דאי״ כתב על דברי הגמ׳
לענין שתחשב שלו אם אין אדם אוסר דבר שאין דאי ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף מכי שחיט בה
שלו דהא גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהן אינן פורתא אסרה דממאי דחייב רחמנא אחולין בעזרה
יכולים להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ואשחוטי חוץ לא מצי למיפרך אי ישנה לשחיטה
ברשותו ולקמן נמי דאמר רב נחמן אין אדם אוסר מתחילה ועד סוף מכי שחטה פורתא אסרה ואידך
דבר שאינו שלו פריך ליה מהמנסך ומאי פריך מחתך בעפר בעלמא הוא ,דכיון דאין שם פסול אחר
מהמנסך והא מנסך מכי אגבהה קנייה כדאמר אלא דשחוטי חוץ לבדו איכא למימר דבהכי חייב
בהנזיקין אלא ודאי בהכי לא חשיב שלו ואינו קנוי רחמנא אבל כשיש פסול אחר עמו אז יש לפטור
אפילו למ״ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף כיון
לו אלא להתחייב באונסין ע׳׳כ.
דבסוף שחיטה הוי כמחתך בעפר בעלמא ע״כ.
והנראה שרש״י ז״ל סובר ששינוי פורתא קונה אבל
אין שינוי קונה כי אם בגנב ,שקנה בקניני גניבה והנה ,לכאורה הניח התוס׳ יסוד שדוקא כשאין
שאז אם עשה שינוי קונה ,אבל ללא קניני הגניבה פיסול אחר אמרינן דהכי חייב רחמנא שהרי ע״ז
לא קנה .שהרי כל מזיק אינו קונה .וע׳׳כ כתב רש״י דיבר הכתוב אבל היכא שיש איסור אחר אין גזה״כ
ז״ל שאם הגביהה קנאה בקניני גניבה וע״י השינוי בזה ולא שייך לומר דבהכי חייב רחמנא שהרי
פורתא קנה לגמרי וא״כ יכול לאסור דהרי דידיה התורה לא כיוונה לנידון שיש איסור אחר ,ומאחר
הוא שלא כן אם לא קנאה אע״פ שעשה שינוי לא ואין סברא בחיוב זה ע״כ לומר דחייב רק כמו
קנה וזהו חידוש הגמ׳ שכיון שעשה מעשה אדם
אוסר דבר שאינו שלו ואתי שפיר דעת רש״י. דכתיב בפסוק ודו״ק.
והתוס׳ לשיטתו דשינוי פורתא לא קני וע״כ תמה
על רש״י ז״ל .דהרי מצד השינוי לא שייך דלא ולפי זה יש להקשות על התוס׳ כתובות )דף ל״ד
חשיב שינוי .ואלא מצד עצם ההגבהה הרי לא קני. ע״א ד״ה כיון( וז"ל וא״ת כל טובח נמי לאו דמריה
קא טבח דמכי שחט פורתא קניא בשינוי אלא ע״כ
וכמו שכתב התוס׳. בהכי חייב רחמנא והכא נמי לא שנא ואור״י דלא
חשיב שינוי לקנותה בכך עכ״ל וצ״ע מה דכתב
אלא שיקשה א״כ אמאי חייב כל טובח הרי לאו ״והכא נמי לא שנא״ והרי לכאורה ,יש הבדל גדול.
דמריה קא טבח דמכי שחט בה פורתא קניא בשינוי דכל טובח דליכא איסור אחר אמרינן בהכי חייב
ונצטרך לומר בהכי חייב רחמנא .וע׳׳ז הדרא קושית רחמנא ,אבל כאן שיש איסור אחר של ע״ז לא שייך
התוס׳ כתובות )דף ל״ד ד״ה כיון( דא״ה הרי גם לומר בהכי חייב רחמנא על ״טובח״ ויפטר וכמו
בשוחט לע״ז ומאי פריך )וע״כ לומר דשינוי פורתא
לא קני לדעת התוס'( אולם לפי המתבאר לעיל דכתב התוס׳ ב״ק הנ״ל .וצ״ע.
דבשינוי היכא שיש איסור אחר דלא אמרינן בהכי
חייב רחמנא אתי שפיר שיטת רש״י ז״ל .והדברים והנה אי נסבור כהקושיא הנ״ל ,דשייך לומר בהכי
חייב רחמנא בכל שינוי פורתא אף דקני ושלא כן
מאירים. גבי טובח לע״ז דלא שייך לומר בהכי חייב רחמנא
אפשר ליישב בזה שיטת רש״י ז״ל בחולין .דהנה
והנה נראה לתרץ שיטת התוס׳ דלא יסתרו אהדדי. רש״י ז״ל פירש בחולין דף מ׳ על הגמרא אר״ה
דהאי דינא דבהכי חייב רחמנא מילתא בטעמא הוא. היתה בהמת חבירו רבוצה לפני ע״ז כיון דשחט בה
וע״כ הא דכתב התוס׳ ב״ק )עב ,ע״א ד״ה דאי( סימן אחד אסרה לא מיבעיא עומדת דכשהגביהה
דבשחוטי חוץ אמרינן דבהכי חייב רחמנא הוי והרביצה קנאה בהגבהה ונעשית שלו אלא אע״ג
מטעם דאם שחט בה פורתא עדיין לא ידעינן אם
אסרה ועבר על איסור שחיטת חוץ ורק בשחיטה דרבוצה ולא קנאה אסר לה במעשה.