Page 349 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 349
Pg: 349 - 11-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
אם הכת הראשונה לא היתה שם ואילו הכת השניה הזמה .ולרבא ג״כ עדות מוכחשת בטילה ,אלא
היתה ומעידה שלא היה מעשה הרי בזה יש הכחשה שהכחשה היא בתחלת הזמה וע״כ מהני הזמה כי זהו
גמורה על המעשה והרי אין זה הזמה אלא הכחשה המשך ההכחשה ולפי ביאור זה הקשה הקצות הרי
דהרי ע״י הזמה לא מוכחש עצם המעשה ויתכן שזה עדות הראשונים של שן ואח״כ עין אף לאחר
הרג את זה או לזה ורק עצמם של עדים מוזמים ההכחשה לא בטלה שהרי מהניא לענין תפיסה,
שהם היו במקום אחר .אבל אם היתה הכחשה קודם שאם תפס דמי עין לא מפקינן מיניה ומאחר ומהניא
לכן הרי ע״י ההזמה כשהיא מצטרפת להכחשה הזמה על עדות הגומרת לתפיסה לשיטת הכסף
הקודמת בטלה גם העדות עצמה דאם העדים לא משנה הכא נמי תהני ההזמה לעינן תפיסה דהרי
ראו שפלוני הלוה לזה ויש עדות קודמת שאכן לא
לוה הרי גם המעשה מוכחש וע״כ הכחשה לאו לענין זה לא בטלה העדות כלל והניח בצ״ע.
תחלת הזמה ולא מהניא הזמה. והנראה בזה ,בביאור ,אחר בהאי ענינא של
הכחשה תחילת הזמה דהנה הרמב״ם ז״ל פ״ח
שלא כן לרבא דסבירא ליה הכחשה תחילת הזמה מהלכות עדות הלכה ב׳ כתב וז"ל ומה בין הכחשה
וכוונתו מאחר וכל הזמה כוללת בתוכה הכחשה, להזמה הכחשה בעדות עצמה זאת אומרת היה הדבר
דמאחר ועדים אלו לא ראו שהלוה זה לזה א״כ אין הזה וזאת אומרת לא היה הדבר הזה או יבא מכלל
עדות על ההלואה ולדינא אמרינן שאין הלואה דבריה שלא היה וההזמה בעדים עצמן ואלו העדים
שהזימום אינן יודעים אם נהיה הדבר או לא היה
מאחר שאין עדות. כיצד עדים שבאו ואמרו ראינו זה שהרג את הנפש
או לוה מנה מפלוני ביום פלוני במקום פלוני ואחר
וא׳׳כ גם כאן ההכחשה היא תחלת הזמה ואין חסרון שהעידו ונבדקו באו שנים אחרים ואמרו ביום זה
בהזמה מאחר וההזמה תלויה בצורת הזמת העדים ובמקום זה היינו עמכם ועם אלו כל היום ולא היו
אע״פ שלמעשה מוכחשת העדות בזה ג״כ ומאחר דברים מעולם לא זה הרג את זה ולא זה הלוה את
והעדים המזימים העידו עמנו הייתם ,שזהו דרך זה הרי זו הכחשה וכו' ,אבל אם אמרו להם אנו
הזמה ליה לן בה אם עי״ז מוכחשת העדות עצמה. יודעים אם זה הרג את זה בירושלים כמו שאתם
אומרים או לא הרגו ואנו מעידים שאתם עצמכם
ואכן בדעת רבא ביארו האחרונים ז״ל בקושיא על הייתם עמנו ביום זה בבבל הרי אלו זוממים ונהרגין
הרמב״ם ז״ל מההיא דסנהדרין ט׳ ע״ב דאמר ר״י או משלמין ,הואיל והעדים שהזימום לא השגיחו על
פלוני רבעני לאונסי הוא ואחר מצטרפין להורגו עצמה של עדות כלל אם אמת היה או שקר עכ״ל.
ולדברי הרמב״ם ז״ל הא הוה זה עדות שאי אתה
יכול להזימם דהא אם יאמרו להן עמנו הייתם על וחזינן דהחילוק בין הזמה להכחשה שבהכחשה
כרחך גם הנרבע היה עמהם וא״כ המעשה הוא שקר מכחישים העדים את גופו של מעשה ,גופא של
והוי הכחשה בהדי הזמה ולדעת הרמב״ם לא הוה זה עדות ,ואילו בהזמה אין עצם המעשה מוכחש אלא
גופם של עדים מוזם שהם לא יכלו להעיד בזה
הזמה. מאחר והיו העדים במקום אחר אך אין בזה הכחשה
ותירצו ע״פ מה דמבואר בטור חו״מ סימן ל״ב כיון על גוף המעשה.
שמעידין על גופם של עדים והוה כאילו העידו
עליהם שהרגו את הנפש ,או שחיללו את השבת והם ולפי זה נראה דאביי סבירא ליה מאחר ועדות
אינם נאמנים על עצמם לומר לא עשינו כן עכ״ל. הראשונים מוכחשת הרי כאשר באה כת המזימים
ומתבאר דאע״ג דע״י הכחשת גוף המעשה ממילא ומזימה את הכת הראשונה ממילא גם הוכחשה
נמי שלדבריהם העידו עדות שקר וכן ע״י הזמה. העדות עצמם דהרי בנידון דהיה הכחשה קודם לכן
שיזומו העדים ממילא בטל גוף המעשה שהעידו