Page 348 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 348
Pg: 348 - 11-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
סימן יח׳ דיבור לבטל חלות זאת והדברים יתבארו להלן
היאך ע״י חקירה זו נפשטת ספיקו של הגרעק״א.
בסוגיא ״דהכחשה תחילת הזמה״
והנה בספר תורת מיכאל הוכיח מהריטב״א ז״ל
כתב הרמב״ם ז״ל פכ״א מעדות ה״ד העידו על פלוני בנדרים דהחלות היא לאחר כדי דיבור דכתב
שהפיל שן עבדו ואחר כך סימא את עינו והוזמו הריטב״א ז״ל בנדרים דף פ״ז ע"א דקיי״ל בכל
משלמין לאדון דמי העבד ודמי עינו ,עכ״ל. דוכתי דכל תוך כדי דיבור כדיבור דמי והרי הוא
והראב״ד ז״ל השיג עליו וז״ל א״א והוא כתב כאילו עכשיו השלים דיבורו על דעת אשתו ואמר
בהלכות חובל שהאדון אינו משלם אלא אם תפס מופר לך וכו' ,וחכמים אומרים שכדי שיעור זה
רחישי מרחשן שפוותיה דבור ראשון וכאילו הוא
העבד ואם כן הערים שהוזמו למה משלמין ,ע״כ. מדבר עדיין וכו׳ עיי״ש הרי מבואר דחלות הדבר
ויישב זאת הכסף משנה שהעדים משלמין שהרי הוא לאחר כדי דיבור וכאילו נעשה אז.
הפסידוהו שאפילו יתפוס לא יועילוהו והדבר קרוב
הוא לתפוס וכיון שכן משלמי ליה עכ״ל .וכ״כ וכן מוכח מהא דכתב הר״ן דטעם דחזרה דתוך כדי
דיבור שבשאר מילי דלא חמירי כולי האי כשאדם
במגדל עוז והרדב״ז בתירוצו השני. עושה אותם לא בגמר דעתו הוא עושה ,אלא דעתו
שיכול לחזור תוך כדי דיבור וכו׳ א״כ כל שהוא
ובקצות החושן סימן ל״ח ס״ק ג׳ הקשה ,מב״ק דף עדיין תוך כדי דיבור אין הדבר נגמר כ״כ דלא היה
ע״ד ע״א דמבואר דאתו עדים ואמרי שן והדר עינו, עדיין בגמר דעת אלא כשעבר כדי דיבור ולא חזר
ואח״כ באו עדים והכחישום ואמרי עין והדר שן אזי נעשה בלב שלם וגמר בדעתו בהסכמה גמורה,
והוזמו הראשונים איתא שם לאביי דאמר הכחשה א״כ משמע דחלות הדבר הוא רק לאחר כדי דיבור
לאו תחלת הזמה דפטורין כיון דכבר הוכחשו ואמאי
הא אכתי עדות הראשונים דאמרי שן והדר עינו כשלא חזר ועשאו אז ברצון גמור.
קיימת לענין תפיסה דבתרי ותרי מהני תפיסה ובקל
יכול לתפוס וע״י ההכחשה של הכת השניה לא וכן נראה מהסוגיא שם בנדרים דקאמר מי שיש לו
בטלה עדותן ,וא״כ מדוע לא תהני ההזמה והכא חולה בתוך ביתו ונתעלף וכמדומה שמת וקרע
נתקבלה עדות הראשונים האומרים שן והדר עין ואח״כ מת ,אם מת תוך כדי דיבור של קריעה יצא
וכבר נגמר הדין על פיהם ואח״כ באו עדים ידי קריעה ,שאע״פ שבשעה שקרע עדיין לא מת
והכחישום ואמרי עין והדר שן והוזמו הראשונים ולא הוי קריעה כלל כיון שמת תוך כדי דיבור כמאן
דפטורין לאביי דהכחשה לאו תחלת הזמה וכבר דקרע השתא דמי וכו׳ ,וכן פירש הר״ן ז״ל .הרי
נתבטל וכדמוכח שם בסוגיא ואמאי נתבטל דהא אע״פ שהקריעה צריך שתהא על מתו ועדיין לא מת
אכתי עדותן קיימת לענין תפיסה וכעת צ״ע ,עכ״ל. אלא כיון שמת תוך כדי דיבור כמאן דקרע השתא
דמי ,אלמא משמע דהמעשה שנעשה בתחילה נחשב
והנה כבר ביארנו את מחלוקת אביי ורבא אם כנעשה בסוף כ״ד א״כ משמע דחלות הדבר הוא
הכחשה תחלת הזמה או לא דהוא לדעת אביי דעדות
מוכחשת בטילה וחשיבא כאילו דלא העידו כלל. לאחר כ״ד ע״כ.
וע״כ הכחשה לאו תחלת הזמה וכדפירש רש״י ד״ה
דאי לאו תחלת הזמה ע״ג ע״ב מאחר שבטלה עדותן ולפ״ז דחלות המעשה הוא לאחר כדי דיבור א״כ יש
מי אית .בהו דין הזמה .וע״כ אין בהו הזמה כי אין לפשוט ספיקו של הגרעק״א ז״ל להאי גיסא ואם
מה להזים ומאחר והכחשה לאו תחלת הזמה אין בהו התיר הנדר קודם חלות הנדר תוך כדי דיבור שפיר
דמי ,כיון דחלה ההתרה לאחר כדי דיבור ואז כבר
חל הנדר ודו״ק כי נכון הוא.