Page 353 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A

‫‪Pg: 353 - 12-Front 22-02-27‬‬

‫אוצר מפרשים – בבא קמא‬

‫אלא דבשומר חנם בלחוד הוא שהקלו בשמירתו‬ ‫שהזיקה דא״ל איבעי לך עבורי חדא חדא ע״כ‬ ‫‪1‬‬
‫שלא לחייבו כיון דנטר כדנטרי אינשי ותדע דהא על‬ ‫והרי״ף ז״ל וכן הרמב״ם והטור והשו״ע פסקו‬
‫בעידנא דעיילי אינשי פטור בש״ח ואלו יצא באותה‬ ‫שדחפתה חברתה פשעה ומשלמת מה שהזיקה כיון‬ ‫‪$customer‬‬

‫שעה שורו והזיק חייב עליו ודאי הריטב״א ע״כ‪.‬‬ ‫דאיבעי לן עבורי חדא חדא וכרב כהנא‪.‬‬

‫והרא"ה ז״ל בשם הרמב״ן ז״ל פירש )הובא‬ ‫ובב״מ צ״ג ב׳ איתמר‪ ,‬בר אדא סבולאה הוי קא‬
‫בנמוק״י( וז׳׳ל דאע״ג דש״ח פטור בשלא שמר כלל‬ ‫מעבר חיותא אגמלא דנרש דחפה חדא לחברתה‬
‫היכא שדרך בני אדם לעשות כן בשלהם כי אורחא‬ ‫ושדיתה למיא‪ ,‬אתא לקמיה דרב פפא חייביה אמר‬
‫דעלמא ]צ״ל כיון דלאו אורחא דעלמא וכו' ‪ -‬גי׳‬ ‫ליה מאי הוה לי למעבד א״ל אבעי לך לעבורי חדא‬
‫המהר״ם[ בשלהם לאעבורי חדא חדא מ"מ גבי‬
‫נזקין אע״ג דנטר כדנטרי אינשי כיון שבאותה שעה‬ ‫חדא ע״כ‪.‬‬
‫אינן שמורות כלל הרי הוא חייב על נזקיהן שכל זמן‬
‫שהזיקו בלא שמירה חייב אפילו בהני שעי דלאו‬ ‫וכתב התוס׳ ד״ה איבעי לך לעבורי חדא חדא נראה‬
‫דלא חשיב לה פשיעה מהאי טעמא אלא כעין גניבה‬
‫אורחא דאינשי למינטר עכ״ל‪.‬‬ ‫ואבידה ומחייב מטעמא דאדעתא דהכי יהבי לן‬
‫אגרה דתינטר נטירותא יתירתא וכו׳ וסבר רב פפא‬
‫פירוש דברי הראשונים ז״ל דאיכא חילוק בין‬ ‫דהכא כרבא דפרק הכונס דאמר משום דאיבעי לך‬
‫שומר חנם דחיוב השמירה שלא תוזק הבהמה הוא‬ ‫לעבורי חדא חדא לאו פשיעה היה ולא כרב כהנא‬
‫רק ממה שקיבל מהבעלים והוא מקבל מהבעלים‬
‫לשמור כדנטרי אינשי ואם דרך העולם לאעבורי‬ ‫דאמר התם דהוי פשיעה גבי נפלה לגינה‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫ביחד הרי אף שיש בזה פשיעה עכ״פ כך נהוג‬
‫ואילו הרמב״ם והטור והשו״ע פסקו ג״כ דחייב אבל‬
‫עלמא‪.‬‬ ‫דוקא גבי שומר שכר‪ ,‬אבל בשומר חנם פטור ולא‬
‫אמרינן איבעי לך לאעבורי חדא חדא‪ .‬והקשו‬
‫הרי לא חשיב פושע כיון שכך קיבל עליו‪ ,‬שלא כן‬ ‫הראשונים ז״ל )הרמב״ן הרשב״א הריטב״א הרא״ה‬
‫גבי בהמה שלא תזיק שם החיוב הוא ממה שהטילה‬ ‫והנמוקי יוסף( והרי לפי מה דפסקו בב״ק כרב כהנא‬
‫עליו תורה‪ ,‬ואין התורה מתחשבת במנהג העולם‬ ‫שאם דחפה חברתה חייב כיון דאיבעי לן לאעבורי‬
‫אלא צריך לשמור במציאות שמירה כראוי‪ ,‬וע״כ‬ ‫חדא חדא‪ .‬והא בעלים דשן ורגל חיוב שמירתן הוא‬
‫אם דחפתה חבירתה חייב‪ .‬והוסיפו הראשונים‬ ‫שמירה פחותה כדאיתמר בריש הכונס ודמי לחיוב‬
‫לבאר יסוד זה‪ .‬גם לגבי על היכי דעיילי אינשי‬ ‫שמירה של שומר חנם‪ .‬וא״כ אמאי לגבי בעלים‬
‫דלדעת רבא הוא פטור רק מדיני אדם‪ ,‬שכן קיבלו‬ ‫חייב בנזקיה וקרי ליה פשיעה ואילו גבי שומר חנם‬
‫ביניהם לשמור‪ ,‬כדנטרי אינשי ואף שבאותה שעה‬
‫אין הבהמות שמורות אולם שמירה שיסודה מאדם‬ ‫פטור כיון דנטר כדנטרי אינשי‪.‬‬
‫שנותן השמירה הוא אדם הרי נתינת השמירה כדרך‬
‫העולם‪ ,‬וכיון דעל היכא דעיילי אינשי הרי לית בזה‬ ‫ותירץ הרשב״א ז״ל בב״ק וז״ל וי״ל דגבי בע״ה‬
‫פשיעה ושמירתו שמירה‪ .‬אבל לגבי שלא תזיק לא‬ ‫פשיעותא היא אבל לגבי שומר חנם פטור משום‬
‫מהני מה דשמר כדרך העולם‪ .‬שהרי עכ״פ אותה עת‬
‫לא שמורה הבהמה‪ .‬וע״כ כל שמירה שהוטלה עליו‬ ‫דלא קביל עליה למטרח בהו כולי האי‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫מדין תורה מחויב הוא בשמירה ולא מתחשבים‬
‫בנהוג שבעולם‪ .‬וע״כ חייב בנזקין‪ .‬בין היכא דעל‬ ‫ובשטמ״ק בבבא מציעא ד״ה אבעי לך לעבורי חדא‬
‫שתי בהמות יחד ואחר הפילה חברתה ואף שכן נהוג‬ ‫חדא כתב וז״ל תירץ רבינו הגדול הרמב״ן ז״ל דכי‬
‫בעולם עכ״פ לגבי תורה לא מתחשבים בזה אלא אם‬ ‫אמרינן דשמירת נזיקין כשמירת ש״ח ה״מ לענין‬
‫דסגי ליה כשנעל בפני בהמתו כראוי אבל לענין זה‬
‫כיון דשכיח שדוחפות זו לזו חייבין בעלים לשמרן‬
‫מזה כדי שלא יזיקו וזה בכלל שמירה פחותה היא‪,‬‬