Page 358 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 358

‫‪Pg: 358 - 12-Back 22-02-27‬‬

                         ‫אוצר מפרשים – בבא מציעא‬

‫ולענין ממונא אמרינן מיגו דהעזה‪ ,‬וא"כ יפטר וע"כ אמרינן במשנה שנגדו ישבע‪ ,‬והוא תקנת חכמים‪ ,‬ול"ק‬
‫קושית התוס' שלא כן בנידון דידן‪ ,‬שהוא מתחייב לא מחמת הודאתו אלא רק ע"י העדאת עדים ואין לו מיגו‪,‬‬

                                                                       ‫ועל דרך זו תירצו האחרונים‪.‬‬
                      ‫דף ז‪ .‬גליון הש"ס‪ :‬עיין בסוף החידושים אהלי שם‪ ,‬סימן י' מו"מ על גליון הש"ס‪.‬‬

                              ‫דף ח‪ :‬גליון הש"ס‪ :‬עיין בסוף החידושים אהלי שם‪ ,‬סימן י"א מו"מ בזה‪.‬‬

                            ‫דף ט‪ :‬גליון הש"ס‪ :‬עיין בסוף החדושים אהלי שם‪ ,‬סימן י"ג מו"מ על בזה‪.‬‬

                                                                                ‫דף י‪ :‬גליון הש"ס‬
‫תוס' ד"ה ר"י וכו' אלמא שייך קנין ד' אמות הגט‪ .‬לא זכיתי להבין דאנן ילפינן רק דחצר הוי כיד‪ ,‬אבל מה‬
‫נקרא חצר לא שייך למילף במה שהקנו לו חכמים הוי חצירו‪ ,‬ובגט הקנו לה ק' אמה ובממון הקנו לה רק ד'‬
‫אמות וצע"ג‪ .‬עכ"ל‪ .‬וי"ל‪ ,‬דזו היא תמיהת התוס' כיון דשייך קנין ד' אמות בגט‪ ,‬מאי שנא ק' אמה‪ ,‬מד' אמות‪,‬‬
‫והלא ברור שאין קונין בק' אמה‪ ,‬א"כ מה הגדר של ק' אמה לפי תקנת חכמים ולזה השיב‪ ,‬ק' אמה אם רק‬

                     ‫היא תוכל לשמרו‪ .‬וד' אמות אפילו יכול לשמור כמוה מגורשת‪ .‬כך הקנו לה חכמים‪.‬‬

                                                                               ‫דף יא‪ .‬גליון הש"ס‬
‫רש"י ד"ה ומר סבר וכו' ומשום דאין שליח לדבר עבירה‪ .‬קשה לי דאם מסברא לא ידעינא דבחצר לא מקרי‬
‫לדבר עבירה מהנך טעמים הנ"ל דלאו בר חיובא או דל"ש אי בעי עביד מנ"ל באמת דלמא גם בגניבה‬
‫איתרבאי חצר משום ידו‪ ,‬וצריך באמת דוקא‪ ,‬בעומד בצד חצירו וצ"ע‪ .‬עכ"ל‪ .‬וי"ל‪ ,‬דאי משום שליחות‪ ,‬הלא‬
‫אין שליחות לקטן‪ ,‬ולנכרי‪ ,‬וממילא לא יועיל קנין חצר לקטן ולנכרי‪ ,‬וכוונת רש"י דבודאי דס"ל האי מ"ד‬
‫בחצר משום שליחות‪ ,‬ולא קשור לענין דבר עבירה או לא אלא הא דכתב כן דוקא בענין גניבה כדי לגלות‪,‬‬
‫שבחצר יש שליח אפילו לדבר עבירה ומשום הטעמים דלאו בר חיובא‪ ,‬אבל לא בגלל זה סובר שחצר משום‬

                                                                             ‫שליחות ולא משום יד‪.‬‬

                                                                              ‫דף כא‪ :‬גליון הש"ס‬
‫מעיקרא איאושי‪ ,‬קשה לי הא גם לעניים קטנים יש להם חלק ומקרי יאוש שלא מדעת כדלקמן )דף כב‪ ,‬ע"ב(‪.‬‬
‫ועיין בתוס' ב"ב )דף קמג‪ ,‬ע"ב( ד"ה דאם ועדיין צ"ע‪ .‬עכ"ל‪ .‬וי"ל‪ ,‬דלעניים יש זכות ליקח‪ ,‬אבל אין זה ממון‬
‫העניים‪ ,‬והראיה היתה שכיון שעתידים להתיאש מליטול מה שזכותם ליטול מעיקרא חל יאוש זה‪ ,‬ומוותרים‬
‫על זכותם‪ ,‬וראיה לדין יאוש שלא מדעת‪ ,‬אבל אין זה ממון עניים ממש‪ ,‬כמתנות כהונה‪ ,‬ועל כן לעניים‬

                                              ‫‪358‬‬
   353   354   355   356   357   358   359   360   361   362   363