Page 350 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 350
Pg: 350 - 11-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
ואח״כ שן לא בטלה עדות הכת הראשונה לענין עליה מ״מ אנו דנים על שהעידו בפיהם היינו צורת
תפיסה של דמי העין ,עכ״פ לא מהניא הזמה אח״כ עדותם ולכן כשהכחישו המעשה אנו דנין שכונתם
מהטעם שנתבאר דהרי מאחר והיתה הכחשה קודם לבטל המעשה ולא לפסול את העדים כיון שאין
לכן ,ע״י ההזמה מתבטל גם המעשה ולא רק גופם נשמע מדבריהם עדות על העדים כ״א על המעשה,
של עדים וחשיבא רק הכחשה לשיטת אביי וע״כ לא וע״ז אין נאמנות לאחרונים יותר מהראשונים
כאשר מעידים עמנו הייתם היינו על גוף העדים ועל
מקרי הזמה ולא מחייבי מידי וכמו שנתבאר. גוף המעשה לא הזכירו כלל אנו שומעים דכונתם
רק לפסול את העדים ואין תולין בכונתם לבטל חיוב
אלא שיקשה על זה דהרי מוכח להדיא בגמ׳ שלא
כפירוש זה ,דהרי לשון הגמ׳ א״ל רב אחא בריה המעשה.
דרב איקא לרב אשי דוקיא דרבא מהיכא אילימא
מרישא ,רישא מי קא מתכחשי מציעאי כיון דאי לא ועל כן נאמנים האחרונים וכשמעידים עמנו הייתם
מתזמי סהדותא כוותייהו קא קיימא דדינא כוותייהו וגם הלוה והמלוה אנו תולים שכונתם לבטל
פסקינן דיש בכלל מאתיים מנה הלכך קמאי הוא המעשה שעל כן הזכירו כלל אנו שומעים דכונתם
רק לפסול את העדים ואין תולין בכונתם לבטל חיוב
דקא מתכחשי מציעאי לא מתכחשי מידי ע׳׳כ. המעשה ועל כן מהימנים האחרונים וכשמעידים
עמנו הייתם וגם הלוה והמלוה אנו תולים שכונתם
וחזינן להדיא דאף דמציעאי מוכחשין ע״י קמאי לבטל המעשה שעל כן הזכירו את הלוה והמלוה
ואף אמנם דדינא כוותייהו פסקינן עכ״פ הם וע״כ חשיב כהכחשה ומדוקדק כן בלשון הרמב״ם
מוכחשין והיאך לאביי מהניא בהו הזמה ,והרי ע״י ועיין בבית אהרן שהאריך בזה .וע״כ מתורצת
הזמה מתבטלת גופא של עדות ג״כ וא״כ חשיבא רק הקושיא דלעיל דהרי לא היה שום הוספה בדבריהם
כהכחשה וכמו שנתבאר לעיל וע״כ אם לדעת הגמ׳ רק שממילא היה בזה הכחשה בהדי הזמה .וזה אינו
לכו״ע מהניא בזה הזמה דאין ביאור המחלוקת חסרון בהזמה כמו שנתבאר .וזוהי ג״כ דעת רבא
כדלעיל אלא כמו שנתבאר בפירושא קמא שהכל שאף שע״י הזמה שאחרי הכחשה מתבטל המעשה
תלוי בביטול העדות ,ואם פסקינן דינא כוותייהו לא ג״כ עכ״פ אין זה נשמע מעדותם כשלעצמה וע״כ
חשיבי בטלה עדותן ומהניא בהו הזמה דהדרא
חשיב הזמה.
קושיית הקצות לדוכתא.
אכן לאביי מאחר והכחשה היתה בבית דין קודם לכן
והנראה לומר ע״פ התוס׳ אמר ליה אביי דאכן הרי הזמה זו היא ממש כהכחשה וע״כ לא מהניא
לאביי ליכא לסברת רבא ,ורק רבא רצה להוכיח
שאמרינן הכחשה תחילת הזמה אפילו במקרה הזמה.
שבטלה העדות לגמרי ולא פסקינן דינא כוותייהו
כהא דסיפא ,ואביי השיב לו לטעמיה דרצה להוכיח ולא קשה מפלוני רבעני לרצוני דהתם שאני דהא
טפי דליכא ראיה כלל משום דסיפא רק בשתי כתי דהעיד על עצמו לא התקבל בבית דין מאחר ואין
עדים אבל אה״נ דלאביי גם רישא איירי בשני כתות אדם מעיד על עצמו וע״כ אמרינן דרק להזימם באו
כמו סיפא והא דקתני שהרב אומר כן דהשתא העדים ולא להכחיש שלא כן בהכחשה ואח״כ
דאיירי דאפכינהו אתי שפיר שהרי שמח בעדותן של הזמה ,דההכחשה התקבלה בתור עדות בבית דין
אלו שאין מחייבין אותו כי אם דמי שן לפי שיודע הרי הזמה לאחר הכחשה חשיבא כהכחשה וכמו
שיבאו עדים שיחייבו אותו דמי עין .וכמו שכתב
התוס׳ וסוגיא בתחילה גם לפי האמת דרבא לא שנתבאר לעיל.
הביא הרישא אלא לדקדק הימנא דסיפא איירי
בשלש כיתות כמו רישא ואביי מהדר ליה דוקא ולפי זה מתורצת שפיר קושיית הקצות דאף אמנם
שע״י ההכחשה זו של הכת השניה שאמרה עין