Page 327 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A

‫‪Pg: 327 - 11-Back 22-02-27‬‬

‫אוצר מפרשים – בבא קמא‬

‫ומשמע הא אי כבר טרח וקנה עידית שהיא מיטב‬ ‫סובין והתקיים דין מיטב שהרי זה הטוב ביותר שיש‬
‫או כסף ודאי חייב לשלם לו וההוה אמינא היא רק‬ ‫לו‪.‬‬
‫שעליו לטרוח ולמכור וקמ״ל שלא חייב לטרוח הא‬
‫אם כבר טרח ודאי חייב לשלם לו מעידית או כסף‬ ‫וע״כ אין הו״א שנימא ליה זיל טרח וזבין ויהיב‬
‫שהשיג לאחר מכן‪ .‬ורש״י ז״ל בשפאי עידית כתב‬ ‫כסף‪ .‬שהרי התקיים דין מיטב בטוב ביותר שיש לו‪.‬‬
‫שאם שפאי דהיינו נסתחפה שדך ומזלך גרם ויכול‬
‫אבל בדף ט׳ רב הונא אמר או כסף או מיטב ומשמע‬
‫להגבות לו אפילו זיבורית‪.‬‬ ‫דסבירא ליה שהמיטב זה במקום הכסף וא״כ סבירא‬
‫לן שדין מיטב הוא משום שזה הקרוב ביותר לכסף‪.‬‬
‫והקשה הרשב״א ז״ל שם דא״כ הרי יוכל לומר‬ ‫וא״כ גם לר״ע יתכן הו״א שכיון שסובין זה חשיב‬
‫הניזק דרצונו בעידית אחרת‪ ,‬דהא דשפאי הוי עידי‬ ‫כגרוע ביותר דנימא ליה זיל טרח וזבין ויהיב כסף‪.‬‬
‫עידית‪ .‬ויאמר הניזק רצוני בעידית‪ ,‬והא אי קנה‬ ‫כיון שדין מיטב הוא כדי להגיע לקרוב ביותר לכסף‪.‬‬
‫קרקע אחרת השתא גובה הימנה ואמאי השתא לא‬ ‫והו״א שסובין שכ״כ גרוע צריך למכור ולהביא כסף‬
‫כדי להגיע לכסף‪ .‬שלא כן בדף ז׳ שהו״א שדין מיטב‬
‫יוכל לגבות הא דמי לקנה קרקע אחרת שהזיק‪.‬‬ ‫זה הטוב ביותר שיש לו הרי מתקיים דין מיטב‬
‫שהרי זה הטוב שיש לו ואין מטרה להגיע ליותר‬
‫ונראה לומר שדעת רש״י ז״ל היא שאם אמנם יקנה‬ ‫מהטוב שיש לו‪ .‬שלא כן בדף ט׳ שהמטרה להגיע‬
‫קרקע עידית ויותר טובה משיש לו אה״נ שגובה‬ ‫לכסף שזהו דין במקום שהוא כ״כ גרוע כסובין וע״כ‬
‫ממנה אבל אם קנה פחות ממה שיש לו הרי נשאר‬ ‫מבואר שאפ״ה יכול לשלם סובין כיון שזה הוא מה‬
‫השעבוד על ההיא ששפאי ויאמר לו נסתחפה שדך‪.‬‬
‫דלרש״י ז״ל השעבוד מתחיל משעת הנזק עד‬ ‫שיש לו‪ ,‬ואתי שפיר‪.‬‬
‫התשלומין של השדה הטובה ביותר שיש לו וע״כ‬
‫לא יוכל לדחותו ולומר לו רצוני בבינונית שהרי‬ ‫סימן ז‬
‫דינו הוא בעידית ולא יוכל לתבוע בפחות מזה‪ .‬ורק‬
‫״בקנה עידית לאחר שהזיק״‬
‫אם קנה טובה יותר‪.‬‬
‫הגרעק״א ז״ל הסתפק בקנה עדית לאחר שהזיק‬
‫סימן ח‬ ‫אי חייב לשלם ליה מאותה עידית או שמא אינה‬
‫משתעבדת כי אם העידית דהוי ליה‪-‬בשעת‬
‫בענין‪ :‬״בור ברשותו״‬ ‫ההיזק‪ .‬אבל אם קנה אח״כ עידית וקודם הוי ליה‬

‫ב״ק דף כ״א‪ ,‬ע״א‪ ,‬בתוס׳ ד״ה ״דרב סבר בור‬ ‫רק בינונית גובה מבינונית‪.‬‬
‫ברשותו חייב״ כתבו התוס׳‪ :‬דרב לטעמיה דזכה בין‬
‫בגופן בין בשבחן וע״כ בהמה שאכלה פטורה‪.‬‬ ‫והמאירי כתב בגיטין דף נ׳ גבי שפאי עידית‬
‫שמשלם עידית של שעת התשלומין ואפילו שקנה‬
‫עכת״ד‪.‬‬
‫לאחר שהזיק‪ .‬וכן גם סבירא ליה להרשב״א‪.‬‬
‫ובגליון הש״ס דף ל'‪ ,‬ב'‪ ,‬כתב הגרעק״א ז״ל‬
‫וז״ל אמר רנב״י גלל קרמים תמוה לי לס״ד דלא‬ ‫וקצת מוכח כן מהגמ׳ בדף ט׳ ע״א דאיתא התם או‬
‫מחלק בכך הו״ל למפרך ממתני׳ דלעיל דף י״ט‬ ‫כסף או מיטב ואיתיביה רב נחמן ישיב לרבות שוה‬
‫ע״ב אכלה מתוך הרחבה משלמת מה שנהנית הא‬ ‫כסף אפילו סובין‪ .‬ותירץ הב״ע בדלית ליה אי דלית‬
‫ליה פשיטא מהו דתימא אמרינן ליה זיל טרח זבין‬
‫הפירות נעשו הפקר וכל הקודם בהן זכה‪.‬‬
‫ואייתי ליה כסף קמ״ל‪ .‬ע״כ‪.‬‬
‫ועיין לעיל כא‪ ,‬א‪ ,‬תוס׳ ד"ה דרב סבר וצע״ג‪.‬‬
‫עכ׳׳ל‪.‬‬