Page 365 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 365
Pg: 365 - 12-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
יכולה להיות אמת ע"כ יחלוקו ,אבל היכא דאין אפילו להאי שינויא דהו"מ לומר דליתא קמן
מוחזקין ואיכא רמאי הרי אין טעם לפסוק דיחלוקו דנשייליה ,כיון דאיירי בנקט זוזי מתרוייהו ,וכמו
ומשום דהיכא דאיכא רמאי אין לנו לתת לו
לכתחילה חצי ,כאשר ידוע לנו שאנו נותנין לרמאי שנתבאר ,ודו"ק.
חצי ,שלא כן הכא שמוחזקים ,אין אנו נותנין לו חצי )אהלי שם(
אלא מניחים אותה כפי שהיתה קודם תחת ידו וע"כ
היכא דהחלוקה יכולה להיות אמת אמרינן דיחלוקו, דף ג ע"א
וסברא נוכנה היא היכא דאיכא רמאי דלא יחלוקו
אם אינם מוחזקים שלא כן היכא דאין רמאי אפילו גמ' שלא יהיה כל א' הולך ותוקף וכו' .משמע דלא
שאין מוחזקים איכא טעם לתת לו חצי דעכ"פ אין שייך האי תקנתא אלא היכא דתפסי משום דמוכחא
רמאי הכא ואמאי יפסיד לגמרי מי שאינו רמאי, מילאת דהא תפס מחבירו אם אינה אלא של א' מהם
ודו"ק היטב בכל זאת .וע"כ בגמ' איתא טעמא לפי טענותיהם ולהכי בהך דסומכוס דלא תפסי בלא
דרמאי משום דהוא עדיף טפי היכא דאין מוחזקים שבועה כיון שאינו יכול ליטול וקשה לשיטת הרי"ף
דמפרש דאוחזין לא קאי אסיפא דסי' מיירי שמקחו
והוא אליבא דר' יוסי ג"כ ,ודו"ק. בידו א"כ אמאי נשבעין דהא לא שייך ה"ט דשלא
)אהלי שם( יהיה כל א' הולך ותוקף וכו' דהא לא תפיס מידי
ומיהו הא איכא לשנויי דהכא נמי שייך ה"ט
שם לא מהימן לי בשבועה .מהר"ץ בתשו' סי' שישליך המעו' למוכר ויאמ' שנתרצה לו כיון
קכ"ו נסתפק אם רגיל החנוני להקיף לשכיר אי דמי דבדידיה תליא מילתא ולא פטרו אלא מי שתפוס
למאי דאמרי' בפרק המפקיד דל"ו ע"א גבי שומר לבדו או בההיא דסומכוס דלא שייך למימר בה הכי
שמסר לשומר דחייב משום דא"ל אידך לא מהימן אלא דקשי' לי דכיון דמוכר נאמן כשמקחו בידו הא
לי בשבועה ואם רגיל המפקיד להפקיד אצל שומר לא שכיח שיעשה כן דאטו מי ידע שהמוכר ישכח
ב' פטור שומר א' כדאיתא התם גבי ההיא סבתא ולא ידע למי נתרצה וצ"ל דאע"ג דלא שכיח לא
ע"ש וה"נ אם רגיל בעה"ב דלא מצי למי' ל"מ לי
בשבועה ע"ש שחילק בדוחק ונ"ל דלא דמי כלל פלוג.
דשאני הכא דהחנוני יודע בבירור שפרע לו )מלחמת מצוה(
וקמשתבע לשקרא ולכך אע"ג דרגיל בו והאמינו
היינו מן הסתם אבל עתה שידע שמשקר אינו שם בין לרבנן וכו' גבי חנוני על פנקסו דקתני זה
מאמינו וכ"כ במקובצת כאן דאפי' למ"ד שומר נשבע ונוטל וכו' דהא בודאי איכא רמאי ע"כ.
שמסר לשומר פטור ול"ל הך טעמא דלא מהימן לי וצ"ע הא לרבנן אין הטעם במנה שלישי דיהא מונח
בשבועה הכא מודה דא"ל לא מהימן לי בשבועה משום דאיכא רמאי אלא משום דהחלוקה לא יכולה
משם דחנוני מכיר בשקרא ע"ש) .א"ה ,עי' להלן ו, להיות אמת ,וכדכתב התוס' דאין דרך להקנות ממון
שביד חבירו .ולהתוס' ב' ב' ,ד"ה אי תנא מציאה אף
א דחשיד אממונא לא חשיד אשבועתא(. שאיכא רמאי וכהא דזה אומר אני ארגתיה וזה אומר
)משמרות כהונה( אני ארגתיה אמרינן דיחלוקו משום דהעיקר תלוי
בחלוקה יכולה להיות אמת אף דאיכא רמאי וא"כ
שם מפני מה אמרה תורה וכו' .עיין להרב הגדול היאך הגמ' תלתה זאת בדינא דאיכא רמאי אף
מרן זקיני הרב עין יהוסף ז"ל ,שהקשה מכאן לרבנן אליבא דהתוס' ,וצ"ע .ונראה לומר ,דהטעם
להרמב"ם ז"ל )בפרק ב' מהלכות שכירות הלכה דהכא יהא מונח הוא משום דאיכא רמאי ואין אוחזין
ח'( שכתב דמגו לפוטרו משבועה לא אמרינן .וכתב יחד ,דהיינו אם היו אוחזין אף דאיכא רמאי יחלוקו
הרב המגיד ז"ל שכן הוא דעת ר"ח הור"י ן' מיגש כההיא דאני ארגתיה משום דאוחזין שאני והחלוקה
