Page 368 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 368
Pg: 368 - 12-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
בדלא איתרע אבל הכא שאנו רואים אותו שאכל )מעשה חייא(
חלב שהרי גופה של עבירה ודאית אצלינו אלא
שאין אנו יודעי' אם בשוגג או במזיד נאמן לומר שם ד"ה רבי חייא כר"מ ס"ל ,וא"ת א"כ נימא
מזיד או ברצון .ובמס' כתובות דף י"ח ע"ב אמרי' ק"ו דר"מ אם הביאוהו לידי מיתה לא יביאוהו
בגמ' גבי עדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל לידי שבועה הקלה וכו' עכ"ל .וקשיא לי דהא לא
אנוסי' היינו דאנוסים מחמת ממון אינם נאמנים תשא הוי בכלל החמורות ,דהכי תנן במתני' במסכת
לומר היינו משום דאין אדם משים עצמו רשע ע"ש. יומא )דף פ"ו ע"א( ,ומייתי לה בשבועות )דף ל"ט
וזה צריך ליישבו לדברי התו' כאן דהא התם יש ע"א( והביאוהו התוס' )דף ה' ע"ב בד"ה דחשיד
לומר דתשוב' קא עבדי שלא לגזול המתחייב בשטר וכו'( ,חמורות זו כריתות ומיתות ב"ד ,ולא תשא
עמהן .וא"כ איך עבדי ק"ו אם הביאוהו לידי מיתה
זה. לא יביאוהו לידי שבועה הקלה ,הרי שבועה ומיתות
)עדות ביוהסף( ב"ד כי הדדי נינהו .ואין לומר דלגבי העדים מיקרי
שבועה קלה לגבי מיתה ,דכיון דאין בירור שזה
שם בא"ד כדאיתא בפ' אמ"ל וכו' ע"כ) .א"ה נשבע לשקר במה שהעדים מחייבים אותו לישבע
עמ"ש מהרש"א ז"ל וק"ק לי ע"ד דהא בעיא היא דאפשר דישבע באמת ומשום הכי נקראת שבועה
דאם טעמא דרבנן הוא משום דאדם נאמן וכו' או קלה ,גם זה אינו ,שהרי לגבי שבועת הדיינין קתני
משום מיגו ולא תרי לישני הם וא"כ הו"ל למיפשט בברייתא ]שם בשבועות[ דאומרים לו הוי יודע
דע"כ טעמא דרבנן משום דאדם נאמן וכו' מדקתני שכל העולם כולו נזדעזע וכו' ועלה הוא שאמרו
אמרו לו דמשמ' לדבריו דר"מ ואילו לטעמא דמיגו בש"ס מ"ט אילימא משום דחמירא והתנן וכו'
הוי טעמא דנפשיהו וי"ל ומו"ר המש"כ פי' כוונת חמורות זו כריתות ומיתות ב"ד ולא תשא עמהן.
התוס' וז"ל ומשו' די"ל דללישנא דנאמן היינו משום ופירש רש"י דהקושיא היא דלא חמירא יותר
מיגו והגמ' בעי אי משו' מיגו או משום דמתרץ מכריתות ומיתות ב"ד ,אלא שיעורו שוה יע"ש.
דיבוריה וכו' וע"ש בגמ' דמוקי ברייתא דקתני נאמן הרי דגם על שבועת הדיינין נאמר שהיא חמורה
על עצמו דהוא מתרץ דיבוריה לזה כ' כדאיתא בפ' ככריתות ומיתות ב"ד ,אלא שיעורו שוה יע"ש .הרי
אמ"ל וכו' ור"ל דמקאמ' הגמ' א"ד משום מיגו דגם על שבועת הדיינין נאמר שהיא חמורה
משמ' וכו' יע"ש ותמיה לי טובא דאיך אפשר לפרש ככריתות ומיתות ב"ד ,אע"ג דאפשר שישבע באמת
הבעיא הכי דהא קאמר הגמ' שם דנ"מ בין שני מ"מ לצד שהוא נשבע לשקר חומר שבועה שיעורו
הטעמים טומאה חדשה ולפי פי' הר' ז"ל שני חמור כמיתות ב"ד .ותו דאי כוונת התוס' הוא כן,
הטעמים לא שייכי בטומאה חדשה דבין מיגו הו"ל לפרש דבריהם ולומר באיזה צד הוא קל
דטבלתי בין אבל טבלתי לא שייך דהא אמרו בשעת איסור השבועה ממיתה ,ולא לומר בסתם לא
טומאה נכנסת ומיגו דמזיד הייתי או אבל מזיד הייתי יביאוהו לידי שבועה הקלה ,דמשמע דלעולם
נמי לא שייך דטומאה לא איכפת לן אי שוגג או מזיד השבועה היא קלה לגבי מיתה מה שאינו כן לפי
וכמ"ש רש"י שם ובאמת אילו שתיק הרב מלפרש
כוונתם באמרם כדאיתא בפ' אמ"ל החרשתי ונפרש האמת ,וצ"ע.
הכי כוונת התוס' הגם שנסבול דוחק גדול דדבר )ארח מישור(
פשוט לעין כל רואה הוצרכו התוס' לומ' אך הרב
פי' כוונתם דאתיין עלה מכח משמעות דקאמר א"ד שם ד"ה מה אם ירצה לומר וכו' וא"ת והיאך
נאמן וכו' הא אין אדם משים עצמו רשע וכו'
משום מיגו ולפ"ז ק"ט וצ"ע(. אבל הכא עושה תשובה וכו' ע"כ .לכאורה היה
)מאורות נתן( נראה לומר דלא אמרו אין אדם משים וכו' אלא
