Page 367 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 367
Pg: 367 - 12-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
אין לפוטרו דהא חזקה דאין אדם מעיז מפקעת מגו תוס' ד"ה אלא וכו' מיהו לשון אלא וכו' .ק"ק
עכ"פ וזה מוסכם בדברי הגמרא מתחלה ועד סוף ומאי דוחקיה דש"ס דהדר ביה לגמרי כיון דלישנא
דחזקה זו מפקעת מגו וא"כ מה מקשים התוס' דמתני' נמי הכי משמע וכמ"ש הם עצמן ויש ליישב.
והגמרא יהא נאמן במגו .עוד קשה לי בדבריו מה )מגן גבורים(
ראיה מההיא דבבנו מעיז דלא קא סתר האי דינא
דחזקה דאין אדם מעיז פוטרת משבועה והיא מלתא דף ג ע"ב
דסברא אל מוסיף עליה בכופר בכך דפטור אפי'
במקום שאין שם חזקה זו כגון בבנו וזו התוספת גמ' מה לפיו שכן מחייבו אשם וכו' אלא מה
שם היא גזירת הכתוב אבל כוונת התוס' היא לפיו שכן מחייבו חומש וכו' .תימא לפי סברא זו
להקשות ממה נפשך אם הוא ביישן והיינו טעמא דהמקשה דר"מ מודה גבי אשם וחומש דאן עדים
דהודה בחמשים א"כ אינו חשוד בכפירתן החמשים מחייבין אותו א"כ ליפרוך אק"ו דר"מ אשם וחומש
האחרים דמחמת עזפנות כופר ואמת קאמר .ולמה יוכיחו שאעפ"י שמביאין אותו ב' לידי מיתה חמורה
אתה מטיל עליו שבועה וממה שהטלת עליו שבועה אפ"ה לא הביאוהו לידי חומש ואשם הקלים אף אנן
אמור מעתה שאתה דנו בעזפן .ואם הוא עזפן בנ' נאמר כן גבי קרבן ותירץ מורי אכי הר"ן נר"ו
השניים א"כ זה יצא מכלל חזקה דאין אדם מעיז דשאני התם גבי חומש דכתיב והתודו את חטאתם
והדר ליה מגו לאתריה מגו דכופר בכל שהרי אין דגזרת הכתוב היא אע"ג דעדים נאמנים אפ"ה אינו
לו בושה לכפור .וכבר באו דבריהם מפורשים בא אלא ע"פ הודאתם וה"ה לאשם דאין חומש בלא
בפ"ב דכתובות דף י"ח ע"ב ד"ה ובכולי בעי דלודי אשם דכתיב בההיא פרשה מלבד איל הכפורים
וכו' וז"ל ונראה דאתא לפרש דלא תיקשי כיון דאין ולכך לפי ס"ד דמקשה דר"מ לא מחייב בק"ו ולא
אדם מעיז יהא נאמן במה שכפר מקצת וכיון אמרי' מינייהו יוכיח אק"ו דר"מ כיון דק"ו דר"מ
דמחייבינן שבועה א"כ מחשבו עזפן א"כ יהא נאמן הוי דנאמנים עדים לחייבו קרבן מק"ו דמיתה והתם
במגו דאי בעי כפר הכל וכו' עכ"ל וזה מפורש לאו משום דאינם נאמנים אלא דגזירת הכתוב היא
דאינם באין אלא ע"פ הודאתם אבל ק"ו דהכא
כמ"ש. שפיר פרכינן מה לפיו שכן מחייבו אשם וחומש
)עדות ביהוסף( דהכא לא היה ק"ו הוא מכח דנאמנות דפשיטא
דפטר הוי נאמן יותר ממאה עדים והשיב לו דגם
שם ד"ה אבל אעדאת עדים וכו' .לפום ריהטא יש חומש ואשם מחייב ר"מ מק"ו ולא אמרינן גזירת
מקשים כי הדיבור הזה והקודם לו סתרי אהדדי
דבדיבור הראשון דחו דברי רש"י דהיכי תיסק הכתוב הוא וק"ל.
אדעתי' למימ' דחשיד אממונא חשיד אשבועתא ופה )מגדנות נתן(
אמרו דאף דידוע לנו גם התנא וכו' .והא ודאי לאו
קושיא היא וזו אינה צריכה לפנים דהתם הם דברי תוס' ד"ה )בכולו( ]בכוליה[ בעי דלודי ליה וכו'
רבא המקשה על גזרת הכתוב היכי דמי שבועה כלומר מאחר דאין מעיז א"כ אמת הוא וכו'
עליה אחר דחשיד אממונא איכא לאקשויי עליה ולמה ישבע יהא נאמן במגו וכו' ע"כ .כתב
מאי קא רמי דהרי הדין הוא דלא חשיד אשבועתא. בחידושי הלכות וז"ל ובלאו מגו משום דאינו מעיז
וליכא לתרוצי דגם פה הכתוב השמיענו הדין הזה לחוד אין להאמינו דהא ע"כ לא תלה הכתוב בדבר
אחר שידוע ממקום אחר .אמנם התנא השמיענו במעיז ואינו מעיז דכופר הכל פטר הכתוב אפי' בבנו
ליכא לאקשויי ליה מאי קא משמע לן דהרי ידוע דמעיז כמ"ש התוס' לעיל וק"ל עכ"ל ודבריו קשים.
לנו הדין מדברי תנא אחר אי גם הוא תנא כמוהו כיון דמשום דאינו מעיז אין להאמינו א"כ אין כאן
קושיא למה הטילה עליו התורה שבועה ומשום מגו
ומאי דאמר זה אמר זה מסברא דנפשיה.
