Page 131 - 4

‫‪ Ì˙Á‬סימ כא ‪‡ˆ ¯ÙÂÒ‬‬

‫נכנסה על זה הספק שיגרשנה או ישא אחרת עליה‬ ‫ממ"ש תוס' בשמו ספ"ק דב"ק ע"ש ובטורי אב‬
‫א ירצה‪ ,‬אבל השתא הכא דאיכא חרגמ"ה‪ ,‬א"כ אי‬ ‫במגילה פ' בני העיר ש עכ"ל ש על הגליו ‪.‡È‬‬
‫לה רשות לשתות בלי רצו בעלה‪ ,‬דודאי משו‬
‫לערב אל תנח יד לא הותר לו חרגמ"ה‪ ,‬דא"כ כל‬ ‫]‪[‰˘‡Ï Ôȯ˜ÈÚ ÒÂÎ‬‬

‫הזקנות יתגרשו בע"כ‪ ,‬וכיו דאינו יכול לגרשה‬ ‫‪ ¯ÂÊÁ‬להנ"ל לע"ד אשה שלא ילדה עדיי ולא‬
‫בע"כ ולא לישא אחרת עליה ומתבטל ממ"ע של‬
‫לערב אל תנח יד ‪ ,‬צריכה רשות מבעלה או תתרצה‬ ‫קיימה שבת לא תשתה כוס עיקרי א לא‬
‫לקבל גט ממנו‪ .‬וא הוא אינו רוצה לגרשה וג לא‬ ‫להציל מירקו וצער לידה וכדומה‪ ,‬אבל א כבר‬
‫קיימה שבת כל דהו‪ ,‬שריא אפי' בלא צערא כלל‪ ,‬א‬
‫לית לה רשות‪ ,‬נ"ל דאינה מחוייבת לצער עצמה‬ ‫לכאורה היינו בפנויה‪ ,‬וא"נ אפי' בנשואות כדביתהו‬
‫מפני שיעבודה שמשועבדת לבעל‪ ,‬והיינו צער גדול‬ ‫דר"ח )ביבמות סה‪ ,‬ב( ובימיה שהיה יכול הבעל‬
‫לפי ראות עי המורה וא"א לפרש כל האופני בזה‪.‬‬ ‫לישא אשה על אשתו או לגרשה בע"כ‪ ,‬וא"כ א‬
‫הוא מתואבי בני ורוצה לקיי לערב אל תנח יד ‪,‬‬
‫‪.ÈÓ˘ È˙Ó˙Á È˙·˙Î „"ÚÏ ‰Â‬‬ ‫יכול לישא אחרת או לגרש את זו‪ .‬ודביתהו דר"ח‬
‫‪.˜"ÙÏ ‰"Ù˜˙ ¯„‡ 'Ê ˜"˘Ó ·"Ù‬‬
‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

‫‪‡Î ÔÓÈÒ‬‬
‫]‡˘˙ ‡‪[Ì"ÂÎÚ‰ ÔÈ· ‰˙‰˘Â ¯ÈÓ‰Ï ‰¯„ ˘ ˘È‬‬

‫וסתירה ואפי' בדברי מכוערי ושמיעת מנשימי‬ ‫˘‪„·Π‚"‰Â‡Ó‰ ‚ÏÙÂÓ‰ ·¯‰ ‰"‰Ï Ë"ΠÌÂÏ‬‬
‫כדר המנאפי ‪ ,‬מ"מ לא נאסרה‪ ,‬ואי הטע משו‬ ‫‪.‰Ë‡˜ ˜"˜„ „"·‡ È" ¯ÊÚχ ¯"¯‰ÂÓ‬‬
‫חזקת צדקת דהרי ]ב[יצאה מבעלה הראשו ע"י עדי‬
‫ניאו ונישאת לאחר‪ ,‬מ"מ אינה נאסרת אלא ע"י‬ ‫‪ „"Ú‬אשה אשר מחמת קטט ומריבה לקחה מאשר‬
‫קינוי וסתירה אעפ"י שאינה בחזקת כשרות‪ ,‬א‬
‫חזקת היתר לבעלה השני יש לה‪ .‬וכיו שכ צרי‬ ‫לבעלה והלכה אל הכומר ונדרה להמיר וג‬
‫להבי מ"ט בהמירה ונחשדה על כל התורה נאסרה‬ ‫ראו כמה ישראלי שהולכת לבית התורפה ושהתה‬
‫לבעלה טפי מזו שנחשדה על הניאו כבר בבעלה‬ ‫עמה י"ט שבועות‪ ,‬ויע לא עברו על ראשה מי‬
‫הראשו ‪ .‬ועיי' חלקת מחוקק סי' ז' ס"ק ]כ'[ שצוח‬ ‫הידועי הי' ברשותה לחזור וחזרה ובוכת ומייללת‬
‫על רמ"א שכ' ויש מקילי בהמירה‪ ,‬וכ' שאי שו‬ ‫על העבר ואומרת לא נטמאתי ובעלה ישראל שואל‬
‫דעה סובר כ כיו שנחשדה על כל התורה‪ .‬וכ"כ‬
‫בתשו' ר"ש ב אברה )שבתשו'( ]שבהגהות[ מיי'‬ ‫א מותרת לו או לא‪.‬‬
‫פי"ח מאי' ביאה )ה"ג אות ב( וצרי טע למה‪.‬‬
‫]‪[‰˘ÚÓ ‡Ï· ¯Â·È„ È"Ú ¯ÓÂÓ‬‬
‫‪ Ï"ÈÂ‬דכל זמ שהיא ישראלית נהי חזקת כשרות לית‬
‫‪ ‰ ‰Â‬בש"ע ]אה"ע[ סי' ז' סעי' )י"ב( ]י"א[ פסק‬
‫לה‪ ,‬מ"מ חזקת פרוצה בעריות נמי לית לה‬
‫אעפ"י שנחשדה על הניאו ‪ ,‬מ"מ חזקת היתר‬ ‫רמ"א בנודרת להמיר ולא המירה שרי' וב"ש‬
‫לבעלה השני מסייעי' לה‪ .‬משא"כ משפרקה עול כל‬ ‫ס"ק ל"ב כ' בש מהרי"ק שרש ק"ס דוקא כשלא‬
‫התורה נכנסה בכלל רוב גוי פרוצות בעריות‪ ,‬והאי‬ ‫שהתה אלא זמ מועט אבל לא זמ רב‪ ,‬והגאו דגול‬
‫רוב הוה כמו כל כמ"ש הרא"ה בריש ספר בדק‬ ‫מרבבה הגיה דהיינו באשת כה דנאסרה משו‬
‫הבית‪ ,‬וכל שנתגיירה יותר מבת ג' בחזקת בעולה‬ ‫שבויה‪ ,‬אבל אשת ישראל אי אוסרי על היחוד לא‬
‫והאי נמי כיו שנעשה מכלל הרי היא כמוה‬ ‫נאסרת א לא המירה ממש‪ .‬והוקשה למעלתו מאי‬
‫גבול תת וכי המי גורמי וידענו שחיללה שבתות‬
‫וגרועה מה ע"כ הו"ל כודאי זינתה כצ"ל‪.‬‬ ‫ואכלה מאכלות אסורות ונכנסה לתורפה‪ .‬אלו דברי‬

‫‪ ‰ ‰Â‬דברי מהרי"ק ]שורש קס[ בזה לא זכיתי‬ ‫מעלתו ויפה דקדק‪.‬‬

‫להבי במ"ש דע"י דיבור בעלמא לא נעשית‬ ‫·¯‪ Ì‬יש לעיי בדבר הזה כי האמנ אי אשת‬

‫ישראל נאסרת בלי עדי כי א ע"י קינוי‬

‫‪.Ë 'ÈÒ Ó"ÂÁ ˜ÏÁ· ÔωÏ „" ¯ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˜ÏÁ· ÏÈÚÏ Â È·¯ ˙·Â˘˙· „ÂÚ ÔÈÈÚ .ÍÂ¯Ú ÔÁÏ˘‰ ÔÂÈÏ‚· ÒÙ„ ‰Ê ÏÎ .‡È‬‬