Page 132 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫ˆ·‬

‫הפר ברית והרי הוא בכלל גוי פרוצי בעריות‪.‬‬ ‫מומרת לכל התורה כולה אפי' לרבינא דסנהדרי ס'‬
‫ואיפו אנא אפשר במומר לע"ז לחוד כמו אחאב‬ ‫ע"ב דאמר לא זו א זו קתני פי' לא מבעיא העע"ז‬
‫וכדומה שקיי כל התורה רק לע"ז היה מומר‪ ,‬נהי‬ ‫חייב מיתה אלא אפי' האומר אל ואעבוד‪ ,‬מ"מ נהי‬
‫שאינו בר זביחה אפי' ואינינו כישראל כלל ומומר‬ ‫דגברא בר קטלא הוא באמירה מ"מ לא נעשה מומר‬
‫לכל התורה‪ ,‬מ"מ לא הוה חזקה שפרו בעריות כמו‬ ‫לכל התורה אלא במעשה דהרי אפי' ע"י מעשה כ'‬
‫גוי‪ ,‬ונהי שהוא חשוד ומומר לעריות ופסול לעדות‬ ‫תוס' )חולי יד‪ ,‬א ד"ה השוחט( דלא נעשה מומר בפ"א‬
‫גטי וקדושי ‪ ,‬מ"מ אפשר דמועיל חזקת היתר‬ ‫ודבריו תמוהי מה עני זה לדיבור או למעשה אי‬
‫לבעלה‪ ,‬כמו ישראלית נחשדת על העריות שכתבתי‬ ‫נעשה מומר בפע אחת נעשה אפי' ע"י דיבור א'‬
‫לעיל‪ .‬משא"כ פורק עול מרע"ה ומטמע בי האומות‬ ‫וא לא צרי ב' דבורי או ב' מעשיות או דיבור ע‬
‫הוה בכלל רוב וכל הגוי פרוצי בעריות ואי לה‬ ‫מעשה‪ ,‬ולמא דפ' כרבינא דאל ואעבוד הוה כעובד‬
‫חזקת היתר לבעלה שוב א שהו זמ רב ונתיחדה‬ ‫א"כ בנדר להמיר וג הלכה פע אחת לתרפות‬
‫ומסתמא השתחוה בכניסתה הרי ב' פעמי והוה‬
‫עמה וא"כ יפה כ' הב"ש‪.‬‬
‫מומרת לכל התורה‡‪.‬‬
‫‡‪ Í‬הרמ"א כתב ויש מקילי בהמירה וחלקת מחוקק‬
‫‪ „ÂÚ‬מייתי ש ממס' ע"ז ]לב‪ ,‬ב[ ההולכי' לתרפות‬
‫וב"ש כ' שלא מצא דעה זו‪ ,‬ובאמת בד"מ‬
‫)סקי"ג( כתב להמלי עבור הגאוני שהתירו לשעת‬ ‫משמע בהליכה בלי מעשה אמרי' מיהדר הדר‬
‫משו כל דמקדש אדעתא דרבנ מקדש יע"ש‪.‬‬ ‫ביה‪ .‬ג זה לא הבנתי דלעול אימא ל משעה‬
‫ואפשר לומר דמסת סתי בש"ע ודעתו להתיר‬ ‫שהל הוה עע"ז למ"ד אל ואעבוד הוה כעובד א‬
‫לעול אפי' בכל זמני מטעמא דהרי ה דאפקיעו‬ ‫לא הוה מי דאביק בי' יותר מגוי ואע"ג דכבר חייב‬
‫רבנ וכו' בסוטה לבעלה לא מצינו אלא שלהי נדרי‬ ‫מיתה אפי' הדר בי' שהרי כבר אמר אל ואיעבוד‬
‫)צ‪ ,‬ב( באומרת טמאה אני ל דמותרת לבעלה‪ ,‬וכ'‬ ‫מ"מ לא אביק בי' ולא גרע מגוי דמותר לשאת ולתת‬
‫הר" משו אפקענהו רבנ לקידושי יע"ש‪ .‬והת‬ ‫בחזירתו וישראל גרע מיני' דאביק ובהליכתו עדיי‬
‫טעמא משו שמא עיניה נתנה באחר ומצינו חששא‬ ‫לא והוה הוא בהליכתו כגוי בחזירתו‪ ,‬ומ"מ מומר‬
‫בגטי פ"ח )ע"ב( שתתלה עצמה בנכרי ותפקיע‬ ‫הוא לכל התורה‪ .‬ואמנ לא כתב זה אלא לרווחא‬
‫עצמה מבעלה‪ ,‬והיינו שתדור לכומר ולא עינה מלבה‬ ‫דמלתא למא דפסק כרבינא‪ ,‬אבל לר' אשי בסנהדרי‬
‫]ורצונה[‪ ,‬רק שעשתה כ להפקיע עצמה ולבסו‬ ‫הת דלא חייב אלא בעושה מעשה לא צרי לכל‬
‫תחזור בה‪ ,‬כמו שצללה במי הזדוני ותהיה‬ ‫הנ"ל דפשיטא לי' בנדרה להמיר לא נאסרה‪ .‬ואני לא‬
‫מופקעת מבעלה וכש"כ שתפסה משל בעל ולא‬ ‫זכיתי להבי דברי קדשו תינח במומר לע"ז לחוד‬
‫תחוש להפסד כתובה כמ"ש תוס' בכתובות בסוגי'‬ ‫ולא בשאר איסורי אלא שמ"מ דינו כמומר לכל‬
‫דמורדת )סג‪ ,‬ב ד"ה אבל( ע"כ ס"ל להרמ"א דלהני‬ ‫התורה‪ ,‬בזה י"ל באמירה בעלמא עדיי לא עע"ז ולא‬
‫מקילי שהקילו אז והפקיעו קדושי ‪ ,‬מכ"ש בנידו‬ ‫נעשה מומר לכל התורה‪ .‬אבל מומרי שבזמנינו‬
‫שעקר שמטמעי בי או"ה ומקבלי עליה להיות‬
‫זה כ נ"ל‪.‬‬ ‫מופרש ומובדל מעדת ישראל וכופר בתורת משה‬

‫‪ Î"‡Â‬יש לסמו בשב וא"ת שלא לכופו להוציא‬ ‫ובכל ציוויו‪.‬‬

‫אשה כפשטות דרמ"א ויש מקילי וכדעת‬ ‫‪ Î"ÎÂ‬מהרי"ק בעצמו דמומרי שבזמנינו הוה כופר‬
‫דגול מרבבה אעפ"י שאיניני מסכי מטעמו‪ ,‬מ"מ‬
‫אני איני רוצה להורות בזה דבר להימי או‬ ‫בכל התורה‪ ,‬אלא שכתב אי חילוק כיו‬
‫]ד[בע"ז אינו חייב בנדר לעבוד ה"ה הכא מדאמרינ‬
‫להשמאיל·‪.‬‬ ‫בהוריות )ח‪ ,‬א( וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות‬
‫בע"ז הכתוב מדבר וכו' ע"ש‪ .‬משמע דשוי ה‬
‫‪„¯ˉ ˘Ù Â Â˘Ù Î ,‰ÓÓ¯ '‰ ÔÈÓÈ· ÌÈÓÈ Í¯Â‡Â‬‬ ‫ממש ע"ש‪ .‬וג זה תמוה אה"נ דלדיניה שוי אבל‬
‫‪.Ìȯ‚ ‡˜ ‡ÓÂÈÂ‬‬ ‫אי עניניה שוי דבאל ואעבוד גזי ולא עביד‬
‫אבל באומר הריני פורק כל עול מלכות שמי הרי‬
‫‪.˜"ÙÏ ı"˜˙ ¯„‡ '· '‰ ÌÂÈ ·"Ù‬‬
‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

‫‪‡Î ÔÓÈÒ‬‬
‫‡‪.˘"Ú ˜"ȯ‰Ó ȯ·„ ¯‡·Ó (ÊË) ÂË 'ÈÒ ‡"Á Ú"‰‡ ¯Ê È ·‡ ˙"¢· .‬‬

‫·‪.ÂÙÂÒ· Ê"Ë˜Ò Ê 'ÈÒ Ú"‰‡ ˘"˙Ù· ‡·Â‰ ¯"„ ,·Î 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .‬‬