Page 140 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˜‬

‫‪ ¯˘Ù‡Â‬אפי' שניה מזיד כל שהוא לא גר התקלה‬ ‫‡‪ Ì Ó‬מאז כבר אמרתי דב' תירוצי ש"ס )כתובות‬

‫שהרי ג היא הרגילתו לא נאסרה עליו א‬ ‫ש ( הללו תליא בפלוגתא ר"פ כש )סוטה‬
‫לא נאסרה עליו על בעלה ע"י ביאתו‪ ,‬ומשכחת ליה‬ ‫כז‪ ,‬ב(‪ ,‬דלר"ע ודעימיה ש דס"ל איסורי' דבועל‬
‫בביאות גוי לר"ת דאינו אוסר לבעל ואח"כ נתגייר‬ ‫נפקא מיתורא דוי"ו ונטמאה‪ ,‬א"כ לא נתרבה איסור‬
‫דמותרת לו‪ ,‬אע"פ ששניה מזידי כיו שלא נאסרה‬ ‫לבועל א אי טומאה לבעל‪ ,‬והוא כתי' הראשו‬
‫להבעל‪ .‬ולפ"ז י"ל הריטב"א לא קנס הבועל יבמה‬ ‫דאונס הוה‪ ,‬דאע"ג דודאי לא חטא וגט כריתות כתב‬
‫לשוק אלא בהיא שוגגת והוא מזיד ובהא מיירי סי'‬ ‫כדמוכח מולקחת‪ ,‬מ"מ הדי די אמת א לא נאסרה‬
‫קנ"ט‪ ,‬ובסי' י"א לא מיירי בהכי‪ ,‬ע"כ סת רמ"א‬ ‫לבעל לא נאסרה לבועל‪ .‬משא"כ רבי ס"ל ב' קרא‬
‫להקל ודוחק‪ .‬ונשאלתי למעשה ביבמה כנ"ל‬ ‫כתיבי ונטמאה אחד לבעל ואחד לבועל נמצא לא‬
‫ששניה ]מזידי [‪ ,‬ומ"מ איני אומר למעשה להקל‬ ‫תלי זה בזה‪ ,‬ואפי' אי לא נטמאה לבעל מ"מ נטמאה‬
‫לבועל‪ .‬ולפ"ז רבי הו"מ להמציא לזכותיה דדוד‬
‫והרוצה לסמו יסמו דאני איני כדאי‪.‬‬ ‫מהאי גופיה כיו דכתיב ב' פעמי ונטמאה‪ ,‬א"כ‬
‫אונס אסורה לבועל א"כ מ"ט לא אסרוה‪ ,‬אע"כ גט‬
‫‪ Ó"ÓÂ‬הדבר מתמיה מאחר בדורותינו מעשי בכל‬ ‫כריתות כתב‪ ,‬אלא ניחא ליה להוכיח מקרא מדברי‬

‫יו שנתפתו פנויות נדות שאיסור איסור‬ ‫הנביא שאמר ולקחת ל ‪.‬‬
‫ערוה ולא קנסינ לאוסרה על הבועל‪ ,‬אדרבא‬
‫משתדלי לישא אותה כמ"ש תוס' יבמות כ"ד ע"ב‬ ‫‪ Ó"ÓÂ‬פשוט ופשוט דלדינא הלכה כר' עקיבא וכר'‬
‫ד"ה משו וכו'‪ ,‬ואי נחמיר על זה שעבר )ג ( על‬
‫לאו לא תהיה אשת המת החוצה‪ ,‬וג הוא איננו לאו‬ ‫יהושע ור' זכריה ב הקצב נגד רבי וא"כ כל‬
‫דשאר אלא לאו בעלמא כמ"ש רש"י יבמות צ"ב סו‬ ‫שאי אסורה לבעל אי אסורה לבועל וכמו שסת‬
‫ע"א דלא הוי אלא לאו גרידא‪ .‬ע"כ מי שרואה לפי‬ ‫רמ"א ]ריש[ סי' י"א לפי הבנת ב"ש במ"ש וה"ה א‬
‫הזמ והמקו להתירה לבועל שומרת יב שזינתה‪,‬‬ ‫נאסרה בשבילו לבעלה וכו'‪ .‬א צ"לע דלקמ סי'‬
‫היינו אחר שתחלו לה יבמה‪ ,‬מא מרמי לי' מיניה‬ ‫קנ"ט )סע' ג( סת רמ"א כהריטב"א„ דאע"ג דשומרת‬
‫יב שזינתה מותרת ליבו מ"מ קנסינ לבועל‬
‫אבל מאתי לא תצא הוראה‪.‰‬‬ ‫ואסורה לו מקנסא‪ ,‬וכ' ש ב"ש )סק"ט( לפ"ז דה"ה‬
‫וכש"כ באשת איש שזינתה אפי' לא נאסרה לבעל‬
‫‪ ÈÊÁ‬מאי דקמ ‪ ,‬דעכ"פ מעיקר הדי נראה דא לא‬ ‫אסורה לבועל מקנסא עכ"פ‪ .‬וצע"ג על הרמ"א‬
‫שבסי' י"א לא הזכיר מזה כלו ונת מכשול ח"ו‪.‬‬
‫גר איסור לבעל אינה אסורה לבועל‪ ,‬אי לא‬
‫משו קנסא ולכתחלה‪ ,‬וא נישאת לא תצא‪ .‬א כל‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬ה קנסא דהריטב"א משמע קצת דמאי דמייתי‬
‫זה באונס וכדומה שמדי תורה לא מעלה מעל‬
‫באשה‪ ,‬אבל ביצא קול ועידי כיעור דאסרינ לב)ו(על‬ ‫]תוס'[ ר"פ כש בש הירושלמי‪ ,‬והמעיי‬
‫מדי דאורייתא דחיישינ שבעלה ואוסרה על הבעל‪,‬‬ ‫היטב בלשו ירושלמי יבי היטב דבר לאישורו‪,‬‬
‫אע"ג דמ"מ אנו אי אוסרי אותה משו דמספיקא‬ ‫דכוונת הירושלמי כיו דמה"ת היכי דהוא שוגג והיא‬
‫אוקמא אחזקת היתר לבעלה ואמרינ מסתמא לא‬ ‫מזידה ולא גרי לה תקלה וקלו שהוא היה שוגג‬
‫נבעלה‪ .‬אבל הוא הבועל בעצמו שיודע שבעלה‪ ,‬הרי‬ ‫והיא הרגילתו‪ ,‬מ"מ כיו שנאסרה לבעל כיו שהיתה‬
‫אוסרה על בעלה‪ ,‬ואפי' אי מספקא ליה לבועל כי‬ ‫מזידה הרי אסורה לו מ התורה‪ ,‬וא"כ יהיה כחוכא‬
‫היכי דאפקרא לגבי דידיה אפקרא נמי לאחריני‪ ,‬וכבר‬ ‫וטלולא א הוא מזיד והיא שוגגת והוא גר לה‬
‫נאסרה מקוד והוא לא גר איסור‪ ,‬ויש מהאחרוני ‪Â‬‬ ‫תקלה וקלו ותהיה מותרת לו א שגג נאסרה עליו‬
‫סוברי דג בזה לא נאסרה על הבועל‪ ,‬כל זה‬ ‫וא הזיד תהיה מותרת לו‪ ,‬ע"כ אסרוהו חכמי ג‬
‫בידעינ בודאי שכבר נאסרה‪ ,‬אבל מספיקא וג כבר‬ ‫א הוא מזיד והיא שוגגת‪ ,‬אבל בשניה שוגגי‬
‫יצא הקול כשהיתה יושבת תחת בעלה הראשו ואז‬
‫היתה בלא"ה אסורה לבועל מטע אשת איש‪ ,‬ואז‬ ‫פשיטא דמותרת לו‪.‬‬

‫„‪.[Û"ȯ‰ ÈÙ„Ó .ËÎ] · ,‰ˆ ˙ÂÓ·È È"˜ÂÓ · ‡·ÂÓ .‬‬
‫‪.Ô·‰Â ‡˜Â„ ‰„ÈÊÓ ‡È‰· Â˙ ÂÂΠԇ΄ Ï" :·˜ÚÈ Ï"‚È ˙‰‚‰· .‰‬‬
‫‪È"¯‰Ï) ˜ÁˆÈ ÈÓÚËÓ ˙"¢·Â .„"˜Ò ‡"È 'ÈÒ Ú"‰‡ ˘"˙Ù ·Ëȉ ¯‡· 'ÈÚ .¯ÂÒÈ‡Ï ‰ÏÚ‰˘ ˆ˜ 'ÈÒ Ô¢˘ ‡"¯‰ÓÏ ˙Ó‡ ˙¯Â˙ ˙"¢ 'ÈÚ .Â‬‬

‫‪.„ - ‡ 'ÈÒ Ú"‰‡ χÂÈ Ì‰¯·‡ ˙Ò Î· (ÔÂÒÏ·‡) ÌÈÈÁ ıÚ ¯ÙÒ· ‰Î¯‡· ‰‡¯Â .„È 'ÈÒ (‚¯Â·Ó‰Ó‬‬