Page 145 - 4
P. 145
Ì˙Áסימ ל ‰˜ ¯ÙÂÒ
Ï ÔÓÈÒ
]·[¯·Á ˙˜È Ó ÔÈ Ú
איכא ,כמ"ש התוס' סוטה כ"ד ע"א ד"ה והשאר „"Úאשה שהיה לה כמה בני בחיי בעלה והילד
וכו' .ואמנ אי איכא למיחש לתרבות הרעה דהילד
לימא להו לרבנ א"א בתקנת חכמי שחששו לחיי הראשו הניקה איזה חדשי ונסתכנה בחולי
העה"ז לטרדני מהעה"ב ,וגדול המחטיא יותר מ על החזה שלה והאשה הורגלה בחולי הוצאת לחה
ההורגו ,ומכ"ש בעובדא דיליה דמהר"י מינ שכבר שזבי מראשה כנודע ג להרבה נשי והרופאי
ינק הילד זמ מה דשוב ליכא סכנה ברורה אצל כל אמרו שא תינק תהיה היא והולד בסכנת נפשות ועל
כרחה משכה דד מפיו ומ אז ילדה עוד ח' בני
הילדי . אחריו ולא יכלה להניק שו א' מה ובסו ימי
בעלה ירד מנכסיו ונתדלדל מאוד ואז ילדה תאומי
][‰˜ ‰‰ ‰ËÚÓ˙ ˘ Ê"‰Ê· ¯ȷÁ ˙˜ ÈÓ ולא הי' ביכולתו להמציא ב' מינקת לב' בני ואפ"ה
מחמת הסכנה לא הי' אפשר לה להניק אחד מה
‡ÈˆÂ‰ÏÂמלב מחוקי הש האומרי דבזה"ז רוב ולבסו מת בעלה והניחה מעוברת וילדה אח"כ ולא
נתנה דד בפי התינוק כי לא יכלה והיא עניה ואביונה
בני אינ יונקי רק איזה חדשי ע ה' בני ואי לה משע ומשענה אפי' בית דירה
וגומלי אות בטלה לה תקנת חכמי במניקת אי לה ואי לה שו מנוס כ"א ליסע ממקו חיותא
חבירו ,כדרכו של מורה רעה אחד הידוע .אראהו למקו שאי ידינו משגת להציל האשה וילדיה
דג בימי חכמי התלמוד כ היה ,דהרי ממ"ש תוס' מקלקולא בעו"ה ואי להארי כמוב וה עתה הקרה
)כתובות ס ,ב ד"ה ואמר( )ורש"י( ]ורא"ש ש [ שמא ה' שיש אחד הרבני המופל' משועי העיר עתיר נכסי
תגמלנו קוד זמנו ,ומה שמא איכא הרי הוא ודאי רוצה לישא אותה לעת זקנתו לקיי מצות עשה
קוד זמנו תו כ"ד חודש למר וי"ח למר .ועוד פריה ורביה כי לא נבנה בבני עדיי ורוצה לפרוש
ממ"ש התוס' יבמות ל"ו ע"ב דהא דתני לא תתארס כנפיו על גוזליה ולהוריש לה ולבניה אחרי מאה
ולא תנשא לא תתארס רבותא למ"ד כ"ד חדש ולא שני מאשר חננו ה' ועתה נפשו היפה בשאלתו א
תנשא רבותא למ"ד י"ח חדש .והשתא אי ס"ד פליגי יש להתיר לישא אותה בימי הנקת הולד הואיל והיא
במציאות הטבע מאי רבותיה לכל מר ומר .אע"כ לא לא הניקה ולד מעול מפני סכנת שניה וג להציל
פליגי במציאות כלל ,ולכ"ע רוב בני סגי להו בי"ח
חדש ואיכא דבעי כ"ד חדש ,ור"מ חייש למיעוטא האשה וילדיה מקלקול הדור.
דלמא האי ינוקא ממיעוטא הוא דבעי כ"ד חדש,
ור"י אזיל בתר רובא דסגי בי"ח חדש ,ומש"ה בעי Ó"¯ÙÂנחית לעומקא דדינא כדרכו דרכי דרבנ
י"ח משו דאיכא קצת דמיעכר חלבא בג' חדשי ,
והוציא לאור לעלומה בכוחא דהתירא וכ
)ור"ג( ]ורשב"ג[ לא חייש נמי להא. דעתי נוטה להתירא .ואומר ,הנה הרב ב"ש סי' י"ג
ס"ק כ"ד מייתי לשו ריב"ש )סי' שס( דליכא למיחש
‡˙˘‰Âאתיא שפיר נמי דרב יוס בש רב לא לחורב בית ולא לקלקול הבחורה ע"ש ולכאורה
הוא נגד מ"ש הרמ"א )סי' יג סע' יא( בש מהר"י מינ
ושמואל פסקו )בכתובות ש ( הלכה כר"מ )סי' ה( דיש להקל במופקרת כדי שיהיה בעלה
אע"ג דבעלמא קיי"ל כר"י לגבי ר"מ מ"מ רב משמר)ת(ה ,פי' ולא תתקלקל והוא לכאורה היפ
ושמואל סבירי להו שילהי יומא )פד ,ב( אי הולכי מדברי הריב"ש הנ"ל .ואמנ המעיי בפני במהר"י
בפקוח נפש אחר הרוב ,וממילא חיישינ למעוטא מינ סי' )יו"ד( ]ה'[ דמשו תקלת שניה התיר,
הכא ואולי הילד הזה הוא ממיעוטא דבעי כ"ד חדש, שהולד היה בספק יציאה לתרבות רעה ,ועד כא לא
וא"ש מ"ש התוס' שמא תגמלנו קוד זמנו ,דאע"ג אמרה הריב"ש אלא לקלקול הבחורה לא חיישינ
דהילד הזה שגמלתו חזינא ביה שזמנו הגיע להגמל, דמשו סכנת נפשות דולד וולדות דעלמא לא
מ"מ חיישינ לילד אחר ולמיעוט דבעי טפי והיא חיישינ לקלקול שלה .ובזה נדחה הראיה דמייתי
תגמלנו תו זמנו הראוי לו אבל טפי מכ"ד חדש מהר"י מינ מהאי אמתא דעבדא בה אנשי אסורא
דפ' השולח )לח ,א( דהת איסורא והכא נפשות
ליכא שו ילד בעול דצרי טפי.
