Page 142 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˜·‬

‫המתפרצי שלא ידעו בטיב גטי ומסדרי' גטי‬ ‫‪ Ó"ÓÂ‬סיי ש אי קמא דידי הוה אתי האי עובדא‬

‫ושכיח' ושכיחי באי משי ‪ .‬ובשג לית כא‬ ‫לא הי' מקיל אלא שכבר התיר חכ אחד וג‬
‫יש חששא דביטול שידוכי ע"כ הקיל כר"י‪.‬‬
‫לאיצטרופי שו קולא אחריתי לשיט' ר"ת ע"כ‬
‫‪ ‰ ‰Â‬בנידו שלפנינו‪ ,‬מלבד שאות הפוסלי יש‬
‫ממני לא תצא הוראה להתיר למנות מגט הראשו‬
‫בה שקרובי לפסולי דאורייתא‪] ,‬י"ל[‬
‫אלא תמתי צ' יו מגט השני ולא נחוש לשידוכי‬ ‫עוד כבר כ' הריב"ש )סי' שצ( בש הר" רבו דכל‬
‫שניכר אפילו בהרשאה שלא היה המסדר בקי‪ ,‬יש‬
‫כמ"ש הריב"ש לעני מינקת לא נחוש לקלקול‬ ‫לחוש לכמה חששות ופסולי שא"א להכיר בגט‪.‬‬
‫הבחורה‡‪.‬‬ ‫ומכ"ש המסדר הזה שאפי' הסדר הגט ר"מ ר' יוזפס‬
‫לא הביט ולא השגיח עליו‪ ,‬א"כ קרוב שפסול‬
‫‪.Ï" ‰ ÈÓ˘ È˙Ó˙Á È˙·˙Î „"ÚÏ ‰Â‬‬ ‫מדאורי' ואי לומר לא שכיח‪ ,‬כי בעו"ה שכיחי עתה‬
‫‪Ô¢˘Ï ÍÙ‰È ÈÚÈ·¯‰ ̈ '‰ ÌÂÈÏ È‰‚ ·"Ù‬‬

‫‪.˜"ÙÏ ‚"ˆ˜˙ ‰ÁÓ˘ÏÂ‬‬
‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

‫‪ÁÎ ÔÓÈÒ‬‬
‫]·‪[‡Ï˙Ӈ ‡"„Á ‰È˘Ù ‡ ‡È¢ ÔÈ Ú‬‬

‫האחרוני ‪ ,‬ונהי לדידיה אינו חוזר ומגיד וכבר אסרה‬ ‫˘‪Á·˘Ï ÌÒ¯ÂÙÓ ‚ÏÙÂÓ‰ ·¯‰ È„È„ÈÏ Ë"ΠÌÂÏ‬‬
‫עליו כמו נדר‪ ,‬או כמו עד שאינו חוזר ומגיד‪ ,‬מ"מ‬ ‫‪‡˜‡È ˜"˜„·‡ È" χÂÓ˘ ‰"ÂÓÎ Ô ˘Â ı¯Á‰‬‬
‫הדבר אצלנו ספק וגט מעושה שלא כדי פסול מ‬
‫התורה‪ ,‬וא אמת שלא זינתה אי בדי לכופו וא"כ‬ ‫‪.‡"ÚÈ‬‬
‫הכפיה הוה גט מעושה שלא כדי ופסול ובניה מ‬
‫השני ממזרי ‪ ,‬ע"כ אי לכופו לגרש ואומרי לו‬ ‫‚‪ ‰"È‬הגיעני ונפשו היפה בשאלתו ע"ד )פסולה(‬
‫שנאסרה עליו‪ ,‬אבל אי לנו לכו להוציא ע"י גט‬
‫מעושה‪ .‬ובספ"ט מאישות )הל' לא( כ' רמב" באשה‬ ‫]בתולה[ שנתעברה ואמרה מפלוני והוא‬
‫שאמרה אשת איש אני ושוב נתקדשה ולא נתנה‬ ‫מכחיש‪ ,‬אבל מ"מ רוצה לישא אותה בנד ידוע‬
‫אמתלא מספקת אסורה לשני ומ"מ צריכה גט מספק‡‪.‬‬ ‫שנותני לו אביה‪ ,‬ושוב )כשהודה( ]כשהודיעו[ לו‬
‫הרי אע"פ שאסורה לו בודאי מפרישי אות בע"כ‬ ‫שאסור לישאנה כיו שאינו מודה שממנו נתעברה‪,‬‬
‫דודאי אצלנו שאסור לשני מכח שויא נפשיה חד"א‬ ‫חזר והודה לדבריה שממנו נתעברה ושמפני הבושה‬
‫מ"מ הקידושי מסופקי אצלנו וה"נ אי להתירה‬ ‫כיחש בתחילה וגיז אז שרוצה לישבע שאינו ממנו‪,‬‬
‫ועכשיו אומר האמת‪ .‬ושאל מכ"ת א נתיר לו לישא‬
‫בגט מעושה‪.‬‬ ‫אותה כשהיא מעוברת ולשהות עמה כל ימי הנקה‪.‬‬
‫שוב שאל פר"מ אי ב"ד כופי למי דשויא נפשיה‬
‫‡‪ Ì Ó‬כל זה א חוזר מדבריו הראשוני במה‬ ‫חתיכה דאיסורא‪ ,‬או נימא לדידיה אסור ליחוש‬

‫שזינתה‪ ,‬אבל כל זמ שעומד בדיבורו‬ ‫לנפשו‪ ,‬אבל ב"ד אי כופי ‪.‬‬
‫ואומר שראה שזינתה ואד נאמ על עצמו‪ ,‬לכאורה‬
‫שכופי אותו להוציא ואי כא גט מעושה שלא‬ ‫]‪[‰È˘Ù ‡ ‡È¢ ÏÚ ‰ÈÙÎ‬‬
‫כדי ‪ .‬ויפה כ' הריטב"א קידושי ד פ"א גבי אי‬
‫אוסרי על היחוד‪ .‬א הרמב" פליג ג בהא וס"ל‬ ‫‪ ‰ ‰‬עיניו שפיר חזו תשובת צמח צדק סי' ק"ד וג‬
‫אפי' עומד בדיבורו שזינתה מ"מ אי כופי' להוציא‬
‫שלא ע"י עדי ברורי כמ"ש כ להדיא פכ"ד‬ ‫ש מבאר בכפל פעמי שב"ד כופי' על מי‬
‫מאישות הל' י"ז והל' י"ח בסופו‪ ,‬וכמו שעמד עליו‬ ‫דשויא נפשיה חד"א והוא פשוט מאד‪ .‬ומ"מ נ"ל‬
‫בס' בית מאיר סי' קט"ז סעי' י"ז·‪ .‬וצ"ל ג"כ מטע‬ ‫היינו דוקא בשאר אסורי אבל באשתו זינתה בפניו‬
‫ושוב חוזר בו אי כופי להוציא דהא מכיו שחוזר‬
‫בו הרי ספק לנו א דבריו הראשוני אמת או‬

‫‪ÊÎ ÔÓÈÒ‬‬ ‫‡‪.ԇΠ ȷ¯ ˙·Â˘˙ ‡È·‰ È"˜Ò ‚È 'ÈÒ Ú"‰‡ ˘"˙Ù· .‬‬
‫‡‪.Ôωτ ˘"˙Ù '¯Â „ 'ÚÒ ÊÓ 'ÈÒ Ú"‰‡ Ú"¢· ‰"Î .‬‬
‫‪ÁÎ ÔÓÈÒ‬‬
‫·‪.[‰ÊÏ ‰"„ „ϯ 'ÓÚ] ÁÙ È"ÒÂÒ ˜"„‰Ó ‡"Ú¯ ˙"¢· Î"Π.‬‬