Page 147 - 4

‫‪ Ì˙Á‬סימ ל ‪ʘ ¯ÙÂÒ‬‬

‫הזה ולא חיישי' שלא הגיע זמנו ועשתה כ למע‬ ‫ס‪ ,‬ב ד"ה ואמר( שהטע שמא תגמלנו והק' מהרש"א‬
‫תנשא ולא שבקה התירא ועבדה איסורא שהרי‬ ‫א"כ מאי ראי' מייתי מברייתא דרדופה הת משו‬
‫לכשתנשא תשתדל שישכיר הבעל מינקת דלא הדרא‬ ‫לא פלוג והכא משו שמא תגמלנו דלא פלוג לא‬
‫בה ומשו"ה מותר בגומלתו‪ .‬נמצא אתי סדר הברייתא‬ ‫שיי הכא כיו דאית לה היכרא שאינה מינקת את‬
‫על נכו שבתחלה הוצר לגלות ההיתר דנותנה בנה‬ ‫בנה וע"כ משו שמא תמהר לגמלו ובנותנת בנה‬
‫למינקת ואח"כ ההיתר בגמלתו‪ .‬וכל זה בברייתא‬ ‫למינקת שמא תהדר בי' וא"כ אי שיי למיל‬
‫דהתירא גמלתו אחר מיתת בעלה‪ ,‬ואיכא למיחש‬ ‫מרדופה לכא כיו שאי הגזירות שוות והיינו קושי'‬
‫שתעשה כ שלא בזמנו כדי להנשא‪ ,‬ע"כ הוצר‬ ‫מהרש"א וכבר העיד בבני אהובה שהיא קושיא‬
‫לשנות תחלה ההיתר דנותנה בנה למינקת‪ ,‬משא"כ‬
‫הרא"ש מיירי בגמלתו בחיי בעלה דלא שיי למיחש‬ ‫עצומה‪.‰‬‬
‫שעשתה כ כדי להנשא‪ ,‬א"כ הוי נותנת בנה למינקת‬
‫‪ ‰ ‰Â‬בשנדקדק בסידור לשו הרא"ש שכתב צמוקה‬
‫רבותא טפי מגומלתו כנלע"ד‪.‬‬
‫או גומלתו או פסק חלבה ונותנו למינקת‪ ,‬נ"ל‬
‫‪ ‡ÏÈÓÓÂ‬מיושב קושית מהרש"א דודאי מבואר‬ ‫דלא זו א זו קאמר לא מיבעי' צימוקה דאיכא‬
‫היכרא בגופה ולא מבעי' גומלתו דעכ"פ איכא הפרש‬
‫מסידור הברייתא דחיישינ שתגמול שלא‬ ‫בינה לבי אחרת ולה אי לה ב היונק כלל שהרי‬
‫בזמנו כדי להנשא‪ ,‬ורק משו דיש היתר ע"י מינקת‬ ‫גומלתו אלא אפי' פסק חלבה שלא מחמת צימק ואי‬
‫שנשבעת‪ .‬והנה אי שו היכר בי מינקת שנשבעת‬ ‫היכר בגופה בשדי צומקי וג נותנת למינקת ולא‬
‫ללא נשבעת‪ ,‬וכיו דאתאינ לברייתא דרדופה כל‬ ‫גומלתו והרי יש לה ב יונק אלא שאינו יונק ממנה‬
‫היכא דליכא הכירא אמרינ לא פלוג‪ ,‬א"כ ממילא‬ ‫מ"מ כיו שהי' כל זה בחיי בעלה מותרת להנשא‬
‫ליכא לפלוגא בי מינקת שנשבעת למינקת שלא‬ ‫ומכ"ש פסק חלבה ונגמל ולא נותנת למינקת‬
‫נשבעת וכיו שאסור להנשא ע"י נתינת מינקת שוב‬ ‫דמותרת ובחנ נתחבטו האחרוני' בזה עיי' ב"ש ס"ק‬
‫ממילא יש לאסור גומלתו דודאי תגמלנו כדי להנשא‬ ‫כ"ו וא"כ צ"ע בסידור הברייתא שמהפכת וכתבה‬
‫כיו שאי לה היתר על ידי מינקת‪ .‬ודבר נכו הוא‬ ‫תחלה נותנה בנה למינקת ואח"כ גומלתו ומת‬

‫בעזה"י‪.‬‬ ‫ולהנ"ל הוי זו ואצ"ל זו‪.‬‬

‫‪ È˙¯Ó‡Â‬רי" ורמב" דלא מייתי הא דבי ר"ג‪ Ê‬וכ'‬ ‫‪ Î"Ú‬נ"ל פשוט דפשוט מאד דא"א לחז"ל לאסור‬

‫גדולי האחרוני ‪ Á‬דלא סבירי להו לחלק‬ ‫נישואי משו חששא רחוקה דמיעוט וולדות‬
‫בי מינקת למינקת דלא פלוג‪ ,‬אלא דקשה על ר"נ הא‬ ‫ולהפסיד עי"ז רוב ילדי ישראל דהרי כל אשה תגמול‬
‫איהו גופא אמר הלכה כר"מ בגזירותיו א"כ אי‬ ‫בנה ולה ברייתא גומלתו מותר א"כ בלי ספק כל‬
‫התיר לדבי ר"ג‪ .‬נלע"ד דר"נ סבירא ליה עד כא לא‬ ‫אשה תעשה כ ותגמול בנה קוד זמנו כדי להנשא‬
‫גזר ר"מ אלא ברדופה דהוי חששא דאורייתא‪,‬‬ ‫ואלו לא אסרוהו להנשא היתה מינקת אותו והול‬
‫משא"כ הכא חששא דרבנ לא אמרינ לא פלוג‬ ‫ואולי לא תתעבר וא תתעבר אולי ימסמס בבעי‬
‫ואמנ אנ קיי"ל כמסקנא דיבמות ל"ו ע"ב דלר"מ‬ ‫וחלב ואולי יהיה אחר איזה חדשי שכבר אינו צרי‬
‫עשו רבנ חיזוק יותר משל תורה א"כ השתא ברדופה‬ ‫משא"כ עתה כל אשה תגמול והוי גזירות חכמי‬
‫דאורייתא אמרי' לא פלוג כ"ש בדרבנ ואסור כל‬ ‫לקלקולא ח"ו ע"ד גזירת קשה משל פרעה‪ ,‬וע"כ‬
‫שו מינקת בעול וממילא נאסור גומלתו אחר מיתת‬ ‫הקדימה ברייתא תחלה התירא דנותנה בנה למינקת‬
‫בעלה אבל צמקו דדיה בחיי בעלה שרי כהרא"ש‪.‬‬ ‫והכוונה למינקת כל הימי כגו שנשבעת על דעת‬
‫רבי וכיוצא בזה דאל"ה לא נותנת בנה למינקת‬
‫‪ ȘÒÙ‬דהאי דינא א הישיש הרבני הנ"ל משליש‬ ‫שעומדת במקו הא אע"כ מינקת רוצה לומר‬
‫מינקת בטוחה שנשבעה או שנתנה ערבו או כעי‬
‫מעות שכר הנקה עד תשלו כ"ד חדש‬ ‫ר"מ‪ Â‬וכדומה‪ ,‬וכיו שמהני מינקת שוב מהני נמי‬
‫ומחייב עצמו בחיוב גמור להחזיק עכ"פ על התורה‬ ‫גומלתה כשהבינה הא שהגיע זמ לגמול התינוק‬
‫כל ימי חייו ג אח"כ יניח לו ס מסויי שעכ"פ‬

‫‪.‰ ‰Â ‰"„ÂÒ ‡ ,‚È Û„ ¯ÙÒ‰ ÛÂÒ·˘ ‰·Â˘˙· .‰‬‬

‫‪.‰‡·‰ ‰¯Ú‰· ‰‡¯Â .‰Ê· Â˙ ÂÂÎ È"‡ .Â‬‬
‫‪.ÏÈÚÏ Â È·¯ ÔÈÂÎ˙ ‰ÊÏ ‡Ó˘ .Ê‬‬

‫‪.Ì˘ ‰·Â‰‡ È · Ò"ÂÒ·˘ ˙"¢ ‰‡¯ .Á‬‬