Page 143 - 4

‫‪ Ì˙Á‬סימ כח ‪‚˜ ¯ÙÂÒ‬‬

‫האשה שלא תעיז פניה לומר לו ממנו הוא ולו אי‬ ‫דנהי על עצמו נאמ שראה אותה שזינתה‪ ,‬מ"מ אי‬
‫חזקה כי כ דרכו לכפור מפני גודל הבושה ונהי‬ ‫לנו להתיר אשת איש ע"י גט מעושה ע"פ עד אחד‪,‬‬
‫דלעני דינא לא בעינא לסמו על זה בעני טוע‬ ‫דהבעל אינו אלא ע"א שאומר שזינתה ואולי משקר‪,‬‬
‫ונטע בדיני ממונות אבל עכ"פ לא ברירא לי שיהי'‬ ‫ומכש"כ לפי מה שהסביר הרמב" ספ"ב מגירושי‬
‫בזה כחוזר ומגיד כי ג הגדה הראשונה היה כקול‬ ‫בטע גט מעושה כדי שכשר‪ ,‬משו דאנ סהדי‬
‫דכיי יצרו לעשות ברצו כדי תורה ע"ש מתק‬
‫ושוברו עמו‪.‬‬ ‫לשונו‪ .‬וא כ הכא אנ חיישי' דילמא ידע בנפשו‬
‫שמשקר במה שאומר זינתה ויודע בעצמו שהעשוי‬
‫‪ Ì Ó‡Â‬חלילה לחלוק על הגאוני שלא עמדו בזה‪.‬‬ ‫הוא שלא כדי ואינו מתרצה אלא על ידי הכאות‬
‫וכפייות נמצא גט בטל ובניה ממזרי ‪ .‬וזה נ"ל נכו‬
‫ולא עוד אלא הגאו צ"צ חידש לנו חומרא‬ ‫בדעת הרמב" ‪ ,‬ומ"מ הריטב"א חולק והיינו בעומד‬
‫מסברא דג אמתלא לא מהני אלא כשנות אמתלא‬ ‫בדיבורו שזינתה‪ ,‬אבל א חוזר בו לא ידעתי א‬
‫על דבריו הראשוני מ"ט אמר כ ועל דברי החזרה‬ ‫יחלוק אד בזה‪ .‬והגאו בית מאיר לא עמד בכל זה‬
‫ליכא אמתלא אבל א ג על החזרה איכא אמתלא‬ ‫ואנכי פה בשוקי בראי אי ספרי אתי לעיי ולחפש‬
‫דאיכא למימר משו דמשחדינ לי בממו הדר בי'‬ ‫בספרי יותר‪ .‬וכל זה בעני ליכו ולגרש‪ ,‬אבל בכל‬
‫א"כ מאי אולמא דהאי אמתלא מהאי אמתלא ע"ש‬ ‫שאר ענייני פשוט יותר מביעא בכותחא דב"ד כופי‬
‫וה"נ בנידו לפנינו י"ל כיו ששמע שאסורה לו‬
‫כשאי הולד ממנו חזר בו והגאוני בתשו' שב יעקב‬ ‫לקיי את אשר אסר על עצמו‚‪.‬‬
‫חלק עליו‪) .‬ודברי שו"ת זכרו יוס )אה"ע סי' ב( אינ‬
‫]‪[˙Â„Ú ÌÈÚ„ÂÈ Â ‡ Ôȇ ˙¯ÈÓ‡Ó ‰¯ÊÁ‬‬
‫ראוי לכבודו(‪.‬‬
‫‪ ȇÓÂ‬דקמ באומר שלא ממנו וחוזר ומודה הנה‬
‫‪ Ï" Â‬מ"מ בנידו שלפנינו יש עוד טע וסברא‬
‫לולי שגדולי ישראל כבר אחזו שער וחשבו‬
‫שאפשר שיודה בו ג הגאו צ"צ כיו שכבר‬ ‫ג זה למשויא נפשיה חד"א בצמח צדק סי' ק"ד‬
‫רצה לישא אותה טר שהודה ודבר ידוע שרובא‬ ‫הנ"ל ובתשו' שב יעקב )סי' ג( וגדולי אחרוני ואינני‬
‫דרובא בני אד לא יזלזלו עצמ לישא מופקרת‬ ‫כדאי להרהר ומכש"כ לחלוק עליה מ"מ תורה היא‪.‬‬
‫וכשהיא עדיי כריסה אשר ימאסו בה עוגבי' לולי‬ ‫הנה הר" כ' פ' שבועת העדות )לא‪ ,‬ב( דעדי שאמרו‬
‫שיודע שהולד ממנו וכאלו אמר להדי' ממני נתעברה‬ ‫אי אנו יודעי ל עדות כל זמ שלא נשבעו על‬
‫וקול ושוברו עמו כעי זה לדעתי יש להתיר ע"י‬ ‫ככה יכולי לחזור ולומר יודעי' אנחנו ופשוט בלי‬
‫אמתלא שמחמת בושה לא רצה להודות בתחלה‬ ‫שו אמתלא והטע שמדר העדי לסלק עצמ‬
‫וקרוב לזה בר" סו נדרי במשנת ג' נשי ע"ש‪.‬‬ ‫שלא להעיד ואומרי אי אנו יודעי וכיו שדר כ‬
‫א"כ האמירה אי אנו יודעי לא הוה הגדה וחוזרי‬
‫‪ Ó"ÓÂ‬טוב לעשות בזה ב' דברי ‪ ,‬א' שאחר האיו‬
‫ומגידי ע"ש שכ מוכרח בש"ס‪.‬‬
‫שאומרי לו שחוטא חטא א מכזב וסופו‬
‫להוריש בנכסי ב שאינו ממנו ומערב במשפחתו ב‬ ‫‪ Î"‡Â‬כ"ש ק"ו ב בנו של ק"ו בנטע על פנויה‬
‫הנידה ויקבל בחר שהאמת שהוא ממנו וטוב‬
‫כשיהי' זה בימי אלול הבע"ל או בער"ח בשעה‬ ‫ומכחיש כולי עלמא יודעי' שדר להכחיש‬
‫שההדיוטי יראי לנפש יותר‪ .‬ועוד זאת עכ"פ‬ ‫מפני הבושה וכ יפה לו וחצי מא דמפרש ומקרא‬
‫יעמוד ערב על ס מה שא תתעבר שנית בתו ימי‬ ‫מלא דבר הכתוב אכלה ומחתה ואמרה לא פעלתי‬
‫הנקה של זה יהי' לו להשכיר מינקת או למסמס‬ ‫או ‪ .‬והנה בכל הטענות אמרי' אי אד מעיז לתבוע‬
‫בביע וחלב דאע"ג חלילה לעשות זה לסני להתיר‬ ‫אא"כ יש לו‪ ,‬ולעומת זה ג להנתבע חזקה אי אד‬
‫מינקת חברו בעלמא אבל הכא שדעתנו להתיר‬ ‫מעיז לכפור במה דידע בשיקרי' או שעשה לו טובה‬
‫בלא"ה מה שאפשר לתק כ"ש טוב לתק ואז עניות‬ ‫ושני החזקות שוי ה ‪ ,‬א בעני זה יש חזקה על‬

‫דעתי נוטה להתיר„‪.‬‬
‫‪.˜"ÙÏ Ë"ˆ˜˙ ÌÁ Ó ÍÊ '„ ÌÂÈ Ô‚¯ÚÈ ‰Ù . "‡ „"Ή‬‬
‫‪.Ó„"ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

‫‚‪.‰Ê· ÌÈ Â¯Á‡ Ï·Á „ÂÚ ˘"Ú .ÊÏ ˜"ÒÂÒ Â˘ 'ÈÒ Ú"‰‡ ˘"˙Ù· ‡·ÂÓ .‬‬
‫„‪̈́¢Ӊ ,˙Î„Â˘Ó 'È ٠˙¯·ÂÚÓ ¯·„ ÏÚ :Ï"Ê ‡"˜Ó·  ȷ¯ Î"Π.[‡ ,·Î ˙·Â˙η ‰Ï-„Ï 'ÈÒ Ó"ÂÁ·Â] .·Ï 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ‰Ê· „ÂÚ ÔÈÈÚ .‬‬

‫‪,‡ 'Ú‰ ‰Î 'ÈÚÏ ,Ì"·Ó¯‰ ¯Ò‡ ‰ˆÈÏÁÓ ¯ÂËÙÏ ÔÈ ÚÏ„ ·‚ ÏÚ Û‡ ,Ô ·¯„· ÔÈÓ‡‰Ï ¯ÙÒ‰ ÌÚ ‰¯ÂÓ‡ ¯·Î ,‡Â‰ 'È ÈÓ„ ÌÈ„ÂÓ ‡È‰Â‬‬

‫‪ÂÓˆÚ ˙˙ÂÙÓ ‡˘ÈÏ ÂÈÏÚ ‰ÂˆÓ  ÓÓ ‡Â‰ ̇ ˙Ó‡‰ ÂÏ ¯ÓÂÏ ‰¯Â˙ Ô· ‡Â‰ ÔÚÈ ÂÈÏÚ ÌÈÈ‡Ï „ÒÙ‰ Ôȇ Ó"Ó .‰Ê· ‰˙Ú ÌȘÒÂÚ Â ‡ Ôȇ Ó"Ó‬‬