Page 148 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˜‪Á‬‬

‫‪ Ê"Î‬כתבתי לענ"ד בראות שג דעת פר"מ מסכי‬ ‫יתגדל על ברכי חכמי עד היותו ב י"ג שני ויע‬
‫ג"כ כי לא תוכל להניק בני מחמת סכנת הא‬
‫להתירא למטינא שיבא מכשורי‪.‬‬ ‫והולד‪ ,‬שריא איתתא דא להנשא להישיש הרבני נ"י‬
‫‪.‰Î¯·· ÌÂ˙Á‡Â‬‬
‫יראה זרע יארי ימי ‪.‬‬
‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

‫‪‡Ï ÔÓÈÒ‬‬

‫]·‪[‰ ÊÓ Â¯È·Á ˙˜È Ó ÔÈ Ú‬‬

‫שאני וזה היה כל פרי מהר"י מינ בתשובה )סי' ה(‬ ‫˘‪'‰ÓÎ Ô ˘Â ı¯Á ‚ÏÙÂÓ‰ ·¯‰ ‰"‰Ï Ë"ΠÌÂÏ‬‬
‫‡‪.ÔËȯ‚¯‡Ó ˜"˜„ „"·Ó È" È·ˆ Ô¯‰‬‬
‫שהתיר לר' מרדכי אשכנזי לישא המופקרת ההיא‬
‫‚‪ ‰"È‬הגיעני פה בהיותי עוסק במרחצאות ורפואות‬
‫שהיתה מעותדת לישב בבית הזונות ולהתחבר ע‬
‫בקרית חוצות ונפשו היפה בשאלתו ע"ד גומר‬
‫עע"ז ולית הילד בבית המוכ לכ ‪.‬‬ ‫בת דבלי אשר כבר מאז )נטמאה( ]נטמעה[ כמו‬
‫ששה שבועות‪ ,‬עד שהוציאוה קרובי ונתעברה‬
‫‪ ‰ ‰Â‬כל טע שאסרו חז"ל לישא מינקת אפי'‬ ‫והפילה‪ ,‬וקרוב לוודאי ששתתה ס להפיל‪ ,‬ושוב‬
‫עתה נשתדכה ע אחד וחזרה והרתה לזנוני‬
‫שאינה משועבדת כגו זונה וגרושה‪ ,‬לדעת‬ ‫והמשוד רוצה לישא אותה אע"פ שאי העובר‬
‫ממנו‪ ,‬והיא מגזמת לצאת מ הדת או להטביע עצמה‬
‫ר"ת הוא מטע יורד לאומנתו של חבירו ופסקיה‬
‫במי א יש להתיר לישא אותה‪.‬‬
‫לחיותיה דתינוק‪ ,‬כ כ' בית מאיר )צלעות הבית סי'‬
‫‪ ‰ ‰‬מימי לא נפניתי להתיר )לא( מיניקת מופקרת‬
‫ד( כי אע"פ שהיא אינה משועבדת להניק‪ ,‬מ"מ‬
‫אשר התיר רמ"א )סי' יג סי"א(‪ ,‬כי כל הרואה‬
‫סת א מרחמא בנה ומינקתו והוא חיותו ובא זה‬ ‫בספר הישר לר"ת )סי' יא( יראה כי הוא בעצמו‬
‫ופסק לחיותיה‪ ,‬ע"כ הוא עביד איסורא·‪ ,‬וא"כ לפ"ז‬ ‫הרגיש וסילק כל קושיות הראשוני ‪ ,‬וכבר קילל‬
‫ואירר פני יהושע בקונטרס אחרו למס' כתובות )סי'‬
‫א יאמר התינוק א"א בתקנת חכמי כגו זו‬ ‫קנ( להמקילי במניקת חבירו במיתה ועוני רחמנא‬
‫ליצל ‪ .‬וכ"נ בסו ספר תפארת למשה יע"ש‪ .‬וכיו‬
‫שומעי ‪ ,‬כי יאמר א לא תנשא המרשעת הלז‬ ‫דלר"ת ג מזנה בכלל מיניקת חבירו‪ ,‬ע"כ לא יהיה‬
‫לי עסק ע המקילי ‪ ,‬ואי משו גיזו דילה אנ‬
‫תכפור בה' ויורידוהו לבאר שחת בשני עולמי ‪,‬‬ ‫פסקינ כרמ"א י"ד ]ריש[ סי' של"ד ודלא כט"ז ש‬
‫ס"ק א' כמ"ש תשו' חו"י )סי' קמא( ועיי' נקודות‬
‫הלא טוב לו להיות בספק סכנה דעה"ז מלירד‬ ‫הכס ‪ .‬ועפירש"י ב"ק צ"ב ע"ב ד"ה קרית חבר ולא‬
‫עני שדי גודא וכו'‡‪ .‬ומ"ש ט"ז מעבד עברי הנמכר‬
‫לבאר שחת‪ ,‬וגדול המחטיאו יותר מההורגו‪ ,‬וצדקו‬ ‫לנכרי )קדושי ב‪ ,‬ב( מש ראיה דהרי כל זמ שלא‬
‫נמכר לא חיישינ לגזמיותו כמ"ש רמב" פ"א מה'‬
‫מאד דברי מהר"י מינ בעובדא דיליה ולא יחלוק‬ ‫עבדי הל' ד' ע"ש‪ .‬וצרי לעיי בתשובה שמש‬
‫צדקה חי"ד סי' מ"ח‪ .‬אמנ כל זה בעלמא אבל הכא‬
‫ר"ת על זה‪ ,‬אלא רמ"א כתב סת מופקרת ומזנה‪,‬‬

‫והיינו לצר דעת החולקי על ר"ת‪ .‬ואי דעתי‬

‫נוטה להצטר בזה‪.‬‬

‫‡‪ Í‬בנידו שלפנינו נ"ל היתר גמור מטע הנ"ל‪.‬‬

‫ואנכי פה אי ספרי עמי ע"כ אקצר‪.‬‬

‫‪ ˘"ÓÂ‬מעלתו בהא דשימש מו ‪ ,‬דבריו תמוהי א"כ‬

‫אי נושא קטנה לכתחילה לשמש עמה במו‬

‫ובחפזו כתב מ"ש מעלתו‪.‬‬

‫‪ÏÂχ ‚"È ˜"˘Ú ' ÌÂÈ Ô‚¯ÚÈ . "‡ ‰Î¯·· ÌÈÈÒ‡Â‬‬

‫˜ˆ"‪.˜"ÙÏ Ë‬‬

‫‪.Ó„"ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜‰"˘Ó‬‬

‫‪‡Ï ÔÓÈÒ‬‬

‫‡‪.Ì˘ ÔÈÈÚ ·Î˘ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˜ÏÁ· Î"Π.‬‬
‫·‪.͉ ‰"„ ‚Ï 'ÈÒ ‰ ‰ ‰"„ ·Ï 'ÈÒ ÔÏ‰Ï Î"Π.‬‬