Page 200 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˜‪Ò‬‬

‫‪ „"ÚÙÏÂ‬ס"ל לרמב" בודאי אי שו סברא שחז"ל‬ ‫‪ Î"‡Â‬בצירו ג' אלו‪ ,‬דהיינו דחזקת אשת איש ליכא‬

‫יעקרו איסור אשת איש דאורייתא בקו‬ ‫בלא"ה אפי' בלא שיהוי עד יציאת הנפש‪.‬‬
‫ועשה בעדות נשי וגוי ‪ ,‬משו סברא אשה דייקא‬ ‫ופשיטותו של מהרש"ל דלא שיי בזה בדדמי‪,‬‬
‫ומינסבא‪ ,‬ומשו תקנות עגונות‪ .‬אלא ודאי בלי ספק‬ ‫וצירו רובא אלו היה קיי היה כותב על הדואר‪,‬‬
‫כלל דמ התורה לא בעי עדות במילתא דעבידא‬ ‫שלש אלה מספיקי לצר ג סברת הרי" דס"ל‬
‫לאיגלויי‪ ,‬וכמו אשתמודעינהי דפ' )מצות חליצה(‬ ‫איפשטא האיבעי דע"א ליכא למיחש בדדמי כלל‬
‫]החול )לט‪ ,‬ב([‪ .‬והש"ס )ש קטז‪ ,‬ב( דאיבעי' ליה‬
‫ע"א במלחמה ובקטטה מהו הכי מיבעיא ליה‪,‬‬ ‫ויצאה האשה עכ"פ מחשש איסור דאורייתא‪.‬‬
‫דפשיטא להש"ס דמסברא היה ראוי לחוש להחמיר‬
‫משו חומרא דא"א ושלא לקבל עדות נשי‬ ‫] ‡‪[ÂÓÂ˙ ÈÙÏ ÁÈÒÓ È‚ ˙ Ó‬‬
‫וכדומה‪ ,‬וכמו שהחמירו בתחלת עדות באמת‬
‫כמבואר פ' יש בכור )מו‪ ,‬ב(‪ ,‬וע"כ הא דלא החמירו‬ ‫·¯‪ Ì‬דא צרי דאפשר עדיי יש מקו לבע"ד‬
‫היינו משו תקנת עגונות לא רצו להחמיר בסו‬
‫עדות‪ .‬והשתא ספוקי מספקא להש"ס הא דלא‬ ‫לחלוק ולומר דעדיי לא נפקי איתתא מחזקת‬
‫החמירו חכמי היינו שצירפו לזה סברת דייקא‬ ‫אי' דאורי' כיו דלא הועד לפנינו שנפל למי אלא‬
‫ומנסבא והיכא דאמרי בדדמי החמירו באמת‪ ,‬או‬ ‫ע"י גוי מסל"ת‪ ,‬דמ התורה אי ממש בעדותו‪ ,‬ונהי‬
‫היכי דסניא ליה‪ ,‬או דלמא בלי שו סברא הניחו‬ ‫דהיה כח ביד חכמי להאמינו להתיר אשה על פיו‪,‬‬
‫חז"ל על די תורה משו מלתא דעבידא לאגלויי‬ ‫מ"מ הכא במי שאל"ס שה לא האמינו אפי' לשני‬
‫ולא איפשטא איבעיא וה"ל ספיקא במילתא דרבנ ‪,‬‬ ‫עדי ‪ ,‬א"כ מעול לא הואמ מסל"ת על זה העדות‬
‫ופסק הרמב" לא תינשא וא נישאת לא תצא‪ .‬וג‬ ‫ומנ"ל להוציא האשה מאיסור דאורייתא ע"י גוי‬
‫כל דבריו הנ"ל מבוארי ‪ .‬וזכינו לדי דנכרי מסל"ת‬ ‫מסל"ת בנפילת משאל"ס‪ .‬וממ"נ אי בתר דרבנ‬
‫נאמ מ התורה ואתתא דא נפקית מאיסור דאורי'‬ ‫אזלת אי ממש בעדות זו‪ .‬ואי בתר דאורי' אזלת אי‬

‫עכ"פ‪.‰‬‬ ‫גוי מסל"ת נאמ ‪.‬‬

‫]‪[ÌËÂÁ· ÌÈ ÓÈÒ ÔÈÚ ˙ÂÚÈ·Ë‬‬ ‫]·‪[Ì"·Ó¯‰ ˙ËÈ˘ ¯Â¯È‬‬

‫‪ ‰˙ÚÂ‬נחזה אנ נשית לבנו לעדות שהכירוהו בט"ע‬ ‫‡‪ Ì Ó‬נראה לברר הדבר בעזה"י דזה ליתא ואקדי‬

‫וסימני גופו ומלבושיו‪ .‬הנה לפי דברת פר"מ‬ ‫לשו הרמב" סו הלכות גירושי אל יקשה‬
‫שחוטמו היתה שקועה מאוד סמו למצח בי העיני‬ ‫בעיני שהתירו חכמי הערוה החמורה בעדות אשה‬
‫וג היתה קצרה ורחבה כעי שקורי שטומפ נאזע‪,‬‬ ‫וכו' שלא הקפידה תורה על העדת ב' עדי וכו' אלא‬
‫הג כי שטומפ נאזע לחוד לא הוה אפי' סי' אמצעי‬ ‫בדבר שאי אתה יכול לעמוד על בריו אלא עפ"י‬
‫כי הוא זה שכיחא טובא מ"מ חוט שקועה היינו‬ ‫העדי וכו' אבל דבר שאפשר לעמוד על בריו שלא‬
‫חרו האמור בתורה שכוחל ב' עיניו כאחת‪ .‬וכתב‬ ‫עפ"י העד הזה ואי העד יכול להשמט וכו' לא‬
‫בתרומת הדש )סי' רכד( כי חרו הוא סי' מובהק‬ ‫הקפידה תורה עליו וכו' לפיכ הקלו חכמי בדבר‬
‫ביותר‪ .‬מכ"ש בנידו שלפנינו שמצור לזה ג‬ ‫וכו' כדי שלא תשארנה בנות ישראל עגונות ע"ש‪.‬‬
‫שטומפ נאזע שבודאי א' מאל לא יזדמנו כאחד‬ ‫ויל"ד דפתח לא הקפידה תורה‪ ,‬ומסיי לפיכ הקלו‬
‫החרו וקצרות החוט ורחבה בראשה‪ ,‬והואיל‬ ‫חכמי משמע שהוא רק דרבנ ‪ .‬ג המגיד משנה‬
‫ומעלתו וסיעת מרחמוהי הכירוהו בחייו שכ היה‬ ‫הקשה דבראש הפ' משמע דרמב" חושש לאיד‬
‫אעפ"י שלא ראהו במותו‪ .‬הנה העד ר' איצק הרש‬ ‫טעמא משו דייקא ומנסבא‪ ,‬והכא ס"ל משו דלא‬
‫גלאזער שאמר טר ראותו כי הוא נתגדל עמו מעודו‬ ‫משקר הוא במילתא דעבידא לאגלויי‪ .‬ג ביש"ש‬
‫תמה על רמב" דפסק האיבעי' דע"א בקטטה‬
‫ובמלחמה שלא תנשא וא נשאת לא תצא )ש הל'‬

‫א והל' ט(‪ ,‬ואמאי הא ספק א"א דאורי' להחמיר‪.‬‬

‫˘‪‚"Á ̉¯·‡ ‰ÊÁÓ ˙"¢ „ÂÚ ÔÈÈÚ .Ì‰È Â„È · ÂÊ ‡ „Ó‡ ÂٯȈ˘ ÌÈ Â¯Á‡ ˙˜‰Ï „ÂÚÏ Ï" ‰Ï ÔÈȈ˘ „È È"ÒÂÒ ‰"‡ Â"Á ¯Ó‡ ÚÈ·È ˙"Â‬‬

‫)‪.‚ 'ÈÒ Ê"‰Ú·‡ È΄¯Ó ÌÈÈÁ ¯‡· ˙"¢·˘ Â˙·Â˘˙·Â Ë 'ÈÒ Ê"‰Ú·‡ (Ë"Ó˘˙ ÌÈÏ˘Â¯È‬‬
‫‪.ÂÓ 'ÈÒÂ È 'ÈÒ ÏÈÚÏ ‰‡¯Â . ȷ¯ ÏÚ ‰Ó˙˘ ‰Ó ËϘ ˜"Ò ÊÈ 'ÈÒ Ú"‰‡ ‰·Â˘˙ ÈÁ˙Ù ÔÈÈÚ .‰‬‬