Page 202 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˜‪·Ò‬‬

‫עליו‪ ,‬אבל אי הי' גופו של בפנינו וניכר בו בט"ע‬ ‫‪ ,¯Ó‡Â‬כי דברי ר"ת מבוארי מאוד בתשו' שבס'‬
‫או ראשו של היו מעידי אפי' אחר ג' ימי ‪.‬‬
‫הישר ד פ"ה ע"א ]חלק השו"ת סי' צב[‬
‫‪ ‰˘˜‰Â‬לעצמו ר"ת ז"ל מעובדא דדגלת )יבמות ש (‬ ‫ההוא אמר דהא דאי מעידי אלא עד )אחר( ג' ימי‬
‫ע"כ לא קאי אשלפניו אי מעידי עד שתצא נפשו‬
‫דהתיר רבא את אשתו אחר ה' ימי ע"י‬ ‫אפי' ראוהו מגויד וצלוב דזהו החוש מכחיש שא‬
‫שושביני ‪ ,‬והש"ס בעי למיפשט מני' דריב"ב לקולא‬ ‫ראו עדי אד בחיותו קוד שיצאה נפשו והכירוהו‬
‫פליג‪ ,‬הא א כולו של לפנינו ת"ק מודה דמעידי‬ ‫בטוב רק שאי מעידי עד שיצאה נפשו ואח"כ חזרו‬
‫אחר כמה ימי ‪ ,‬תי' ז"ל דסתמו כפירושו דאכלי‬ ‫עליו אחר ג' ימי למיתתו ויציאת נפשו ומכירי‬
‫כוורי לסימני דהני אינשי' ולא נשאר מה דבר‬ ‫אותו עדיי בצורתו ממש היתכ שלא יעידו עליו זה‬
‫הראוי להעיד עליו אלא פרצו פני ע החוט ‪,‬‬ ‫מה שהחוש מכחיש‪ ,‬וג מייתי מעשה מרבנ שמשו‬
‫והש"ס מסת סתומי לי' דאמתני' קאי ובגוני דמתני'‬ ‫הי"ד שהגיד עליו בעל החלו אחר חצי שנה‬
‫מיירי‪ .‬ותו הוה קשיא לי לר"ת מ"ש שושבינא דנקט‬
‫רבא דבשלמא אי בתורת ט"ע גמור התיר‪ ,‬נקט‬ ‫להריגתו ומצאו צורתו ממש כב יומו‪.‬‬
‫אורחא דמלתא על ידי שושבי שהיה לו בו ט"ע‬
‫גמור‪ ,‬אבל כיו דרק בתורת סי' התיר‪ ,‬א"כ לא ה"ל‬ ‫‪ Î"Ú‡Â‬רישא דמתני' נמי דאי מעידי אלא על‬
‫הש"ס לאתויי ה דאפומי שושבינא שזה מחליש כח‬
‫הפשיטות שרצה לפשוט ריב"ב לקולא פליג‪ .‬ועל זה‬ ‫פרצו פני ע החוט נמי לא מיירי‬
‫תי' ר"ת דלרבותא נקט שושביני' דאע"ג דממש א"א‬ ‫באד של לפנינו‪ ,‬דהגע עצמ א נהרג אד וחתכו‬
‫להיות לו היכר בג' אלו אחר שאכלו כוורי את‬ ‫מיד את חוטמו וכי נימא שלא יהיה לנו בו שו ט"ע‪,‬‬
‫שארית ראשו וגופו‪ ,‬ה"א נחשוד לשושבינא שהוא‬ ‫אע"כ מיירי כשגופו נשתנה ואינו ניכר לנו‪ ,‬ומקו‬
‫אהובה של האשה ומעיד בשיקרא‪ ,‬קמ"ל אפי'‬ ‫שיער שבראשו חתו וג סנטרו ועיניו חתוכי ולא‬
‫שושבינא האמי ‪ .‬אלו דבריו ז"ל‪ .‬וכ' שכ ד לפני‬ ‫נשאר ממנו כ"א פרצו פני שה הלחיי וחוטמו‬
‫רבינו שמואל אחיו‪ ,‬ושכ הסכימו ועשו מעשה‬ ‫ופדחתו‪ ,‬ואמר שא חסר אחד מאלו אי מעידי‬
‫והתירו אשה‪ .‬ואלו ראו רשב"א )יבמות קכא‪ ,‬א(‬ ‫עליו‪ .‬והטע משו דאי בו ט"ע גמור אלא שהט"ע‬
‫וריב"ש )סי' שע"ח( דברי אלו לא היו מקהו עליו‬ ‫כאלו אינו אלא כמו סי' מובהק ביותר להעיד על ידי‬
‫קהוייתא טבא‪ ,‬ויע כי נדפס קצת בשיבוש הארכתי‬ ‫אלו‪ ,‬אבל כשחסר אחד משלשת לא מיחשבי כסי'‬

‫לבאר דבריו‪.Ê‬‬ ‫מובהק להכיר הגו על ידיה ‪.‬‬

‫‪ ‰ ‰Â‬לפ"ז דה עובדא דדגלת מיירי ג"כ בשאי‬ ‫‪ Ó"ÓÂ‬העלה ש דא אירע מקרה שיש לו ט"ע‬

‫גופו וראשו של ‪ ,‬א"כ ג בתר דמסיק הש"ס‬ ‫באחד מאלו ט"ע ממש‪ ,‬אזי מעידי אפי' על‬
‫והא דחזינהו בשעתי' דלבתר הכי מיתפח תפח מיירי‬ ‫א' משלשת ‪ .‬והש"ס דבכורות הו"מ לשנויי הכי‬
‫באופ הנ"ל דוקא‪ ,‬אבל א ראשו של לפנינו לא‬ ‫דהיכר פדחת מועיל לחוד כשיש לו בו ט"ע גמור‬
‫נזכר בש"ס חששא זו וניכר היטב אפי' שלא לאלתר‪.‬‬ ‫ומשו"ה בעינ ביה יכיר‪ .‬ומשנה דיבמות מיירי‬
‫וה"נ עובדא דתרי ת"ח דחזינהו לאלתר ידוע הי'‬ ‫בתורת סי' שרוצה להעיד על הפדחת להיות כמו סי'‬
‫דמיירי כי האי גוני‪ .‬וכ פסק להדי' הרא"ש ר"פ‬ ‫על הגו ‪ ,‬וזה נכלל בתי' הש"ס יכיר לחוד והכרת‬
‫האשה שלו גבי ב' ת"ח דבגופו של לא בעינ‬ ‫פני לחוד‪ ,‬דיכיר היינו ט"ע‪ ,‬והכרת פני היינו כמו‬
‫לאלתר‪ ,‬אלא ממה שכ' ש בש ר"י בעל תוס'‬ ‫סי' שע"י מכיר הפני ‪ ,‬ושינויי קמא דמשני באשת‬
‫מבואר דבשל נמי בעי' לאלתר ורק סי' לא צריכי'‬ ‫איש החמירו קושטא קאמר דהחמירו ולעול הדי‬
‫דלא ניחוש לדדמי אבל לאלתר בעי'‪ .‬ונ"ל לטעמייהו‬
‫אזלי‪ ,‬דהתוס' חששו לר"ח דלא אפשטא איבעיא‬ ‫אמת‪.‬‬
‫ולחומרא‪ ,‬וכ' תוס' אי מצאנו ידינו ממעשי בכל‬
‫יו שהתירו נשי הטבועי ‪ ,‬ותי' כשגופו של לא‬ ‫‪ ¯Á‡Â‬הנחה זו דרישא מיירי באי ש אלא פרצו‬
‫חיישינ לדדמי וכמ"ש ר"ת‪ .‬והרא"ש כתב שאי‬
‫פני וחוט ופדחת לחוד א"כ נימא דג‬
‫סיפא אי מעידי' אלא עד ג' ימי' מיירי בהאי גוני‬
‫דרישא שהרי אפי' בתו ג"י אי ט"ע גמור כיו‬
‫שאי כא ראש של ואי לו שו היכר בשאר הגו‬
‫א"כ אחר ג"י שכבר נשתנה קצת ג"כ אי מעידי‬

‫‪·"Á Ô¯˘‰ ˙ψ·Á ˙"¢ ÔÈÈÚÂ) ‡ ,ÂΘ ˙ÂÓ·È Ò"˙Á 'ÈÁ·Â .„Ó˜ 'ÈÒ ·"Á , ,‚ ,‡ ÌÈ ÓÈÒ ÔÏ‰Ï ˙"¯ ȯ·„·  ȷ¯ Î"˘Ó „ÂÚ ‰‡¯ .Ê‬‬
‫‡·‪.(‰Ê ‰"„ „Î 'ÈÒ Ê"‰Ú‬‬