Page 206 - 4
P. 206
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק א ˙·¢˙ ˜ÂÒ
ט"ע והיה כל גופו וראשו של ,דלדעת כמה פוסקי Ê"ÙÏÂהרוחנו דעכ"פ א יש כמה מיני צבעי חיורי
מועיל אפי' אשתהי כיו שלא ראה הטביעה ממש,
וג לא ידע בירור הדבר ,ואי נמי לא נסמו על ט"ע וסומקי ואוכמי כמו בנידו דמהר" פאדווא,
הלז וג על החוט שיהיה סימ מובהק ,מ"מ הא לא חיישינ לשאלה והוה סימ טוב ואפשר סימ
לאיסור דרבנ מועיל סי' אמצעי לכמה פוסקי .
ואפי' לא נסמו ג על זה משו דעת החולקי , מובהק נמי הוה.
נצר לזה ט"ע שבכלי ,ועוד סי' מכמה צבעי
שבכלי ,ולא ניחוש לשאלה כיו דאיכא סי' אמצעי ¯˘Ù‡Âבנידו שלפנינו א נצר לזה עוד סי' שנעל
בגו וסי' אמצעי ,או ט"ע בכלי ותשתרי אתתא
לעלמא .ובתנאי א יסכי עמי רב מופלג אחד או של נחושת מרובע ואדומה הוה כמו צבעי
מטעמי הנ"ל או מטעמי אחרי .וא אפשר הרבה .ועוד כיו דבנידו דיד לא ניחוש לשאלה
לפר"מ לעיי הדק היטב ולא ימנענו מזג גופו כמ"ש לעיל בדעת רבינו אלי' כיו דאיכא נמי סימ
וחולשתו ,ואז א יישרו הדברי בעיניו די בכ , אמצעי בגופו ,א"כ כד אזדא לה חשש שאלה ה"ל
יושיב ב"ד של שלשה להתיר האשה ריזל הנ"ל. צבע דהרבה בגדי סימ אמצעי ,וע סימ אמצעי
ואמת טע ישיבת ב"ד של שלשה שכתב רמ"א שבגופו ה"ל כסימ מובהק ממש לומר שאתרמי כולי
]אה"ע[ סי' י"ז סעי' ל"ט לא ידענא וצדקו דברי האי .ועוד כיו שנתברר לנו שזה נפל למי והיה
החלקת מחוקק )סקע"ח( ואע"ג שהב"ש החזיק בעד מלובש במלבושי אלו ממש ,א ניחוש שעלה בצד
רמ"א ,היינו לקבל עדות בשלשה אבל להתירה אחר והשאיל מלבושיו למי שהיה ליה ג כ חוט
כמוהו ,וג אותו נפל למי ונטבע ויהיו אלו הבגדי
בשלשה לא ידענא. מוחזקי להפיל בעליה במי ,זה רחוק קצת ולא
יזדמ לאחד מאל ,ע"כ ה"ל כסימ מובהק גמור
Ó"Óהואיל ונפיק מפומיה דגברא רבא לא ישנה
לפע"ד.
תפקידו ואז תהיה אתתא דא ריזל מותרת לכל
גבר דיתצביי ולמטינא שיבא מכשורא.ÊÈ ‡ˆÂȉמדברינו אלו אחרי שנתברר לנו שהאשה
.ÈÓ˘ È˙Ó˙ÁÂ È˙·˙Î „"ÚÏ ‰ ריזל אשת ר' ליב בר צבי מסעמני מתושבי
.˜"ÙÏ ‡"Ú˜˙ ÏÂχ „"È '‚ ÌÂÈ ·"Ù ק"ק פאקש יצאה מאיסור א"א דאורייתא ע"פ עדות
.Ó"„ÙÙÓ Ò"˜‰˘Ó גוי מסל"ת שאי בו פקפוק כלל ,ע"כ יהיה שריותא
דהאי אתתא להוציא מחשש איסור דרבנ משאל"ס,
בנוי על היסודות האלו ‡' שקרוב לודאי שהיכר
החוט היה סימ מובהק ממש '· .שהעד היה לו בו
ËÓ ÔÓÈÒ
]‚·[˙ÓÈÂ˜Ó ‰ ȇ˘ ˙Â„Ú ˙ÈÈ
גמגו ופקפוק כאשר יבואר אי"ה ולא נצרכה עתה ˘'È‰È 'È·‡ Șχ ¯ÊÚÈχ Â˙„Ú· „ÁÂÈÓ‰ „Á‡‰ Ì
אלא להוציא מלבו גודל תמיהתו על מכתבי באשר ·ÌÈ˘¯Á ÌÎÁ ÌÈ˘ ‡· ‡ÏÙÂÓ‰ ·¯‰ ‰"‰ Â˙¯ÊÚ
לא סמכתי להתיר על גביית העדות אשר הגיעני Â"‰‡ ˜"˜„ „"·‡¯ È" ÈÊ‡Ï ‰"ÂÓ ˙"˘Î ‚‰"‡Ó‰
מש מפני שלא היה מקויי והי' נראה לי דתליא
באשלי רברבי ונפלי ברברבתא והייתי בעיני פר"מ .ÌÏÂÚ‰ „Ú ÌÈÈÁ ‰Î¯·‰ ˙‡ Â˙‡ '‰ ÂˆÈ ‡"ÚÈ
כמתמיה עד שכתב בחפשו באמתחת ספריו ולא מצא
מי שחשש לזה וכדי שלא תהי' תורה שלימה שלנו ¯ȇ‰אל עבר פני אותותיה הנעימי מיו ד' דנא
כשיחה בטלה ח"ו אמרתי כגו דא צרי לאודועי כי
הרבני ענותנותו הודיעני זריזותו לדבר מצוה
להתיר האשה הנעצבת מכבלי העיגו כי בנוע
מכתבו זה השני יש בו די להתיר האשה בלי שו
.‰Î¯‡· Ϙ 'ÈÒ ·"Á ÔÏ‰Ï ‰Ê· ÔÈÈÚ .ÊÈ