Page 206 - 4
P. 206

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬                    ‫˜‪ÂÒ‬‬

 ‫ט"ע והיה כל גופו וראשו של ‪ ,‬דלדעת כמה פוסקי‬   ‫‪ Ê"ÙÏÂ‬הרוחנו דעכ"פ א יש כמה מיני צבעי חיורי‬
‫מועיל אפי' אשתהי כיו שלא ראה הטביעה ממש‪,‬‬
‫וג לא ידע בירור הדבר‪ ,‬ואי נמי לא נסמו על ט"ע‬   ‫וסומקי ואוכמי כמו בנידו דמהר" פאדווא‪,‬‬
‫הלז וג על החוט שיהיה סימ מובהק‪ ,‬מ"מ הא‬         ‫לא חיישינ לשאלה והוה סימ טוב ואפשר סימ‬
‫לאיסור דרבנ מועיל סי' אמצעי לכמה פוסקי ‪.‬‬
‫ואפי' לא נסמו ג על זה משו דעת החולקי ‪,‬‬                          ‫מובהק נמי הוה‪.‬‬
 ‫נצר לזה ט"ע שבכלי ‪ ,‬ועוד סי' מכמה צבעי‬
‫שבכלי ‪ ,‬ולא ניחוש לשאלה כיו דאיכא סי' אמצעי‬    ‫‪ ¯˘Ù‡Â‬בנידו שלפנינו א נצר לזה עוד סי' שנעל‬
‫בגו וסי' אמצעי‪ ,‬או ט"ע בכלי ותשתרי אתתא‬
‫לעלמא‪ .‬ובתנאי א יסכי עמי רב מופלג אחד או‬        ‫של נחושת מרובע ואדומה הוה כמו צבעי‬
‫מטעמי הנ"ל או מטעמי אחרי ‪ .‬וא אפשר‬             ‫הרבה‪ .‬ועוד כיו דבנידו דיד לא ניחוש לשאלה‬
‫לפר"מ לעיי הדק היטב ולא ימנענו מזג גופו‬        ‫כמ"ש לעיל בדעת רבינו אלי' כיו דאיכא נמי סימ‬
‫וחולשתו‪ ,‬ואז א יישרו הדברי בעיניו די בכ ‪,‬‬      ‫אמצעי בגופו‪ ,‬א"כ כד אזדא לה חשש שאלה ה"ל‬
‫יושיב ב"ד של שלשה להתיר האשה ריזל הנ"ל‪.‬‬        ‫צבע דהרבה בגדי סימ אמצעי‪ ,‬וע סימ אמצעי‬
‫ואמת טע ישיבת ב"ד של שלשה שכתב רמ"א‬            ‫שבגופו ה"ל כסימ מובהק ממש לומר שאתרמי כולי‬
‫]אה"ע[ סי' י"ז סעי' ל"ט לא ידענא וצדקו דברי‬    ‫האי‪ .‬ועוד כיו שנתברר לנו שזה נפל למי והיה‬
‫החלקת מחוקק )סקע"ח( ואע"ג שהב"ש החזיק בעד‬      ‫מלובש במלבושי אלו ממש‪ ,‬א ניחוש שעלה בצד‬
‫רמ"א‪ ,‬היינו לקבל עדות בשלשה אבל להתירה‬          ‫אחר והשאיל מלבושיו למי שהיה ליה ג כ חוט‬
                                                ‫כמוהו‪ ,‬וג אותו נפל למי ונטבע ויהיו אלו הבגדי‬
               ‫בשלשה לא ידענא‪.‬‬                 ‫מוחזקי להפיל בעליה במי ‪ ,‬זה רחוק קצת ולא‬
                                               ‫יזדמ לאחד מאל ‪ ,‬ע"כ ה"ל כסימ מובהק גמור‬
‫‪ Ó"Ó‬הואיל ונפיק מפומיה דגברא רבא לא ישנה‬
                                                                    ‫לפע"ד‪.‬‬
‫תפקידו ואז תהיה אתתא דא ריזל מותרת לכל‬
     ‫גבר דיתצביי ולמטינא שיבא מכשורא‪.ÊÈ‬‬        ‫‪ ‡ˆÂȉ‬מדברינו אלו אחרי שנתברר לנו שהאשה‬

                     ‫‪.ÈÓ˘ È˙Ó˙ÁÂ È˙·˙Î „"ÚÏ ‰‬‬  ‫ריזל אשת ר' ליב בר צבי מסעמני מתושבי‬
              ‫‪.˜"ÙÏ ‡"Ú˜˙ ÏÂχ „"È '‚ ÌÂÈ ·"Ù‬‬  ‫ק"ק פאקש יצאה מאיסור א"א דאורייתא ע"פ עדות‬
‫‪.Ó"„ÙÙÓ Ò"˜‰˘Ó‬‬                                 ‫גוי מסל"ת שאי בו פקפוק כלל‪ ,‬ע"כ יהיה שריותא‬
                                               ‫דהאי אתתא להוציא מחשש איסור דרבנ משאל"ס‪,‬‬
                                               ‫בנוי על היסודות האלו ‡' שקרוב לודאי שהיכר‬
                                               ‫החוט היה סימ מובהק ממש‪ '· .‬שהעד היה לו בו‬

‫‪ËÓ ÔÓÈÒ‬‬

‫]‚·‪[˙ÓÈÂ˜Ó ‰ ȇ˘ ˙Â„Ú ˙ÈÈ‬‬

‫גמגו ופקפוק כאשר יבואר אי"ה ולא נצרכה עתה‬      ‫˘‪'È‰È 'È·‡ Șχ ¯ÊÚÈχ Â˙„Ú· „ÁÂÈÓ‰ „Á‡‰ Ì‬‬
‫אלא להוציא מלבו גודל תמיהתו על מכתבי באשר‬      ‫·‪ÌÈ˘¯Á ÌÎÁ ÌÈ˘ ‡· ‡ÏÙÂÓ‰ ·¯‰ ‰"‰ Â˙¯ÊÚ‬‬
‫לא סמכתי להתיר על גביית העדות אשר הגיעני‬       ‫‪Â"‰‡ ˜"˜„ „"·‡¯ È" ÈÊ‡Ï ‰"ÂÓ ˙"˘Î ‚‰"‡Ó‰‬‬
‫מש מפני שלא היה מקויי והי' נראה לי דתליא‬
‫באשלי רברבי ונפלי ברברבתא והייתי בעיני פר"מ‬         ‫‪.ÌÏÂÚ‰ „Ú ÌÈÈÁ ‰Î¯·‰ ˙‡ Â˙‡ '‰ ÂˆÈ ‡"ÚÈ‬‬
‫כמתמיה עד שכתב בחפשו באמתחת ספריו ולא מצא‬
‫מי שחשש לזה וכדי שלא תהי' תורה שלימה שלנו‬      ‫‪ ¯ȇ‰‬אל עבר פני אותותיה הנעימי מיו ד' דנא‬
‫כשיחה בטלה ח"ו אמרתי כגו דא צרי לאודועי כי‬
                                               ‫הרבני ענותנותו הודיעני זריזותו לדבר מצוה‬

                                                ‫להתיר האשה הנעצבת מכבלי העיגו כי בנוע‬

                                                ‫מכתבו זה השני יש בו די להתיר האשה בלי שו‬

                                               ‫‪.‰Î¯‡· Ϙ 'ÈÒ ·"Á ÔÏ‰Ï ‰Ê· ÔÈÈÚ .ÊÈ‬‬
   201   202   203   204   205   206   207   208   209   210   211