Page 208 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˜‪ÁÒ‬‬

‫‪ ÔȇÂ‬לי שו נס והמלטה לתר קושיא זו כי א‬ ‫נהנה בחליפי כידוע‪ ,‬והכא חששו חז"ל אפי' א‬
‫הצרה מפסדת בעדותה‪ ,‬מ"מ חיישינ שמא אמרה‬
‫אומר כוונת דודאי איכא מיעוטא דחציפי‬ ‫תמות נפשי ע פלשתי ‪ ,‬דא על גב דביבמות קי"ח‬
‫לזיופא ואפ"ה מה"ת סמכינ ארובא והוה כנחקרה‬ ‫ע"א אמרי' סד"א תמות נפשי ע פלשתי קמ"ל‪ ,‬אי‬
‫עדות ‪ .‬וה"נ נימא רובא דעלמא לאו מחמש נשי‬ ‫הפי' דלא חיישינ להכי‪ ,‬ז"א דהרי אפי' א נשאת‬
‫נינהו‪ ,‬ומי שאינו מחמש נשי לא חשיד הכא כלל‬ ‫הצרה לבעל לא שרייא זו ע"פ עדותה של זו‬
‫לזיו אפי' בלא חוצפא‪ ,‬כ נ"ל דעת ז"ל‪ .‬ולא בא‬ ‫דחיישינ שתקלקל)ה( אפי' א"ע כדי לקלקל‬
‫אלא ללמוד דכי היכי דסומכי' ארובא לא חציפי‬ ‫חבירתה‪ ,‬והש"ס אמר קמ"ל דלא מהני אמתלא זו‬
‫לזיי ה"נ סומכי' דרובא לאו מחמש נשי נינהו·‪.‬‬ ‫להקל משו דשויתיה נפשיה חתיכה דאיסורא יע"ש‪.‬‬
‫וא"כ אמאי לא ניחוש שתזיי שמות החתומי ‪,‬‬
‫]˜‪[ÛÂÈÊ ˙ ÚË· ¯Ë˘ ÌÂÈ‬‬ ‫מכ"ש ממה דחיישינ שתשקר מת בעלי והוא מלתא‬
‫דעבידא לגלויא טפי טובא כמ"ש רמב" ספי"ג‬
‫‪ ÔÈÚÎÂ‬זה ישבתי סברת ר' אביגדור כה בהגהות‬ ‫מגירושי דמשו"ה מהימ עד אחד ועבד ושפחה‬
‫בעדות אשה משו דעבידא לגלוי' ואי העד יכול‬
‫מרדכי סו קידושי )סי' תקסט( הביאו ש"‬ ‫להשמט א יבוא הבעל ברגליו והוא מהש"ס בפרק‬
‫בח"מ רס"י מ"ו )סק"ט( דס"ל היכי שהבע"ד עומד‬ ‫האשה רבה צ"ג ע"ב‪ ,‬ואפי' הכי לא מהימני הני ה'‬
‫ומערער בפנינו בעינ קיו מ התורה‪ ,‬היינו משו‬ ‫נשי דחשידי לשקר‪ ,‬מכ"ש בזיו החתומי דלא‬
‫דס"ל כיו דאיכא עכ"פ מיעוטא דחציפי אי הולכי‬ ‫עבידא לגלויי כלל ואינה צריכה להשמט כלל‪ ,‬כי א‬
‫בממו אחר הרוב היכי שכנגדו טוע ברי לא מפקינ‬ ‫לא יתבאר שאי זה כתבו של פלוני‪ ,‬מ"מ מי יודע‬
‫ממונא‪ ,‬וממילא באיסורא דאשת איש נמי לא אזלינ‬ ‫שהיא זייפתה הכתב הזה הנמצא או המובא אלינו‬
‫בתר רובא כמ"ש תוס' ספ"ק דב"מ )כ‪ ,‬ב( ד"ה‬
‫איסורא מממונא וכו' יע"ש‪ .‬זה נ"ל בדעת ר'‬ ‫מבי דואר ולא נתפסה כלל כגנב על זה‪.‬‬
‫אביגדור‚‪ .‬והחולקי עליו ס"ל דמיעוטא דמיעוטא‬
‫הוה ואפי' בממו הולכי אחריו )ויעוי בעני‬ ‫]˜‪[‡ ‚ÈÚ Ì˜ӷ ÌÂÈ‬‬
‫מיעוטא דמיעוטא בהגה"ה מרדכי פ' הזרוע סי'‬
‫תשלז(‪ .‬ויעיי' מ"ש תוס' סנהדרי ג' ע"ב ד"ה דיני‬ ‫‪ „Ú‬שאני תמה מאד על הרמב" והרשב"א ]יבמות‬
‫ממונות וכו'‪ .‬וא"כ הפוסקי ס"ל כהתוס' וכ דעת‬
‫הב"ח בח"מ סי' רל"ב סעי' כ"א‪ ,‬מיהו בתוס' ספ"ק‬ ‫קכב‪ ,‬ב[ וה"ה וסיעת דס"ל בפשיטות דלעני‬
‫דכתובות )טו‪ ,‬ב( ד"ה להחזיר וכו' לא משמע כ ‪.‬‬ ‫עיגונא לא בעי קיו ‪ ,‬כיו דמ התורה כמי שנחקרה‬
‫עדות בב"ד לא מחמרינ טפי על די תורה‪ .‬תימא‬
‫·‪ ‡‰‬סלקינ דדעת הרמב" וסייעתו דסמכי' ארובא‬ ‫בעיני הלא מ התורה לא חיישינ לזיו הטע משו‬
‫דלא חצי אינש לזיופיה כמבואר ברש"י ותוס' ריש‬
‫דעלמא דלא הוה מחמשה נשי ומשו"ה לא‬ ‫גיטי )ג‪ ,‬א( וכ מבואר בכל הפוסקי ‡‪ .‬וא"כ תינח‬
‫בעי קיו ‪ ,‬וכיו שכ ג הרמב" וכל סיעתו משלנו‬ ‫במי שבא ותפס שטרו לתבוע את שכנגדו או אשה‬
‫הוא‪ ,‬שהרי לא יכחיש קושית הש"ס קכ"ב ע"א גבי‬ ‫התפוס גיטה בידה לא ניחוש שהמלוה החצי לזיי‬
‫מי שהושל לבור וניחוש שמא צרה הואי ולא משני‬ ‫או האשה זייפה את גיטה דלא חציפא בהכי‪ .‬אבל‬
‫דאזלינ בתר רובא דעלמא אלא בשעת הסכנה‬ ‫במצא כתוב בשטר ואי אד תפוס בידו להביא‬
‫כותבי ונותני אע"פ שאי מכירי ‪ ,‬ופירש"י )ש (‬ ‫לפנינו‪ ,‬רק נמצא כ או בא על בי דואר אלינו‪ ,‬למה‬
‫שא לא תאמי לזה לא תמצא אחר ותשב עגונה‬ ‫לא ניחוש מ התורה שאות הנשי החשודות‬
‫ע"כ‪ .‬וכ הוא במס' גיטי ס"ו ע"א‪ ,‬וא"כ ג הרמב"‬ ‫לקלקלה עשתה כזאת ואי כא חוצפא כלל‪ ,‬כיו‬
‫וסיעתו לא מיירי אלא היכי דא"א לברורי ותשאר‬
‫עגונה אבל היכי דאיכא לברורי מודה וא כ אי‬ ‫שלא נודע מי הוא המזיי ‪.‬‬

‫כא מחלוקת כלל‪.‬‬

‫‪ËÓ ÔÓÈÒ‬‬

‫‡‪.Ì˘ ÔÈËÈ‚ ‡"˜· È" ÙÂ Ì˘ ÔÈËÈ‚ ‡"·Ëȯ 'ÈÚ .‬‬
‫·‪.Ì˘ ‰¯Ú‰· '¯Â ‚Ó 'ÈÒ ÏÈÚÏ Ì‚ ÔÎ ¯‡Â·Ó .‬‬

‫‚‪.Ì˘ ‡"˜· È" ÙÂ Ì˘ Í"˘ ,„Ú ˘¯Â˘ ˜"ȯ‰Ó·˘ Ê"‡ ‰·Â˘˙· ‰‡¯ .‬‬