Page 210 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˜‪Ú‬‬

‫עדות מב"ד ]=מעשה בי"ד[ אחר שנתברר לנו ע"פ‬ ‫לא מקלינ ‪ .‬ויש לזה ראי' ממ"ש הריב"ש )סי' שפב‪,‬‬
‫כתבו של פר"מ שהוא מקוי ‪ ,‬לית ביה משו מפי‬ ‫תי"ג( דג בקיו שטרות דרבנ מועיל עדות בכתב‪,‬‬
‫כתב דלא שיי מב"ד מפי כתב ‪ .‬וכ"כ יש"ש פ"ג‬ ‫ופסקו בש"ע ח"מ סי' מ"ו סעי' ז'‪ ,‬ואפי' הכי באל‬
‫דיבמות סי' י"ג דכיו דהב"ד הראשו שמעו מפיה‬ ‫שאינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחת אינו מועיל‬
‫של עדי ממש אנ שליחותייהו בעלמא עבדינ‬ ‫שיכתוב כ לקיי חתימת העדי בזה‪ ,‬וכדמוכח‬
‫בש"ס גיטי ה' ע"א ובתוס' ד"ה אילימא וכמ"ש‬
‫יע"ש‪ .‬ודבר גדול דבר הנביא‪.‰‬‬ ‫מהרש"א ש ‪ ,‬וע"כ משו דהוה רק ע"א ותרי קולא‬
‫בחדא דוכתא לא מקילינ ‪ ,‬וה"נ נימא כ בעדות‬
‫‪ „ÂÚÂ‬נ"ל מי ליכא ר"ת דס"ל דלא שיי מפי כתב‬
‫אשה‪.‬‬
‫אלא באל שאינו ראוי לבילה אבל הראוי‬
‫לאמירה בפה לית ביה משו מפי כתב ‪ ,‬ולאיד‬ ‫]‪[·˙η „Á‡ „Ú‬‬
‫שינויא דהתוס' )יבמות לא‪ ,‬ב ד"ה דחזו( נמי דלא ס"ל‬
‫כר"ת‪ ,‬מ"מ לחד סברא לא אימעיט מפי כתב אלא‬ ‫‡·‪ Ï‬מה אעשה וכבר החליט הרמב" דאפי' ע"א‬
‫כשכותבי בלשו זכרו דברי ‪ ,‬אבל כל שכותבי‬
‫דבריה בלשו שטר ועדות מהני‪ .‬וה"נ נוסח גביית‬ ‫בכתב מהני כמ"ש הר" פ' מי שאחזו )עא‪ ,‬א(‬
‫עדות של הב"ד ה"ל לשו שטר מעליא יעויי‬ ‫בשמו‪ .‬וטעמא נ"ל דעדות אשה קילא טפי מקיו‬
‫שטרות‪ ,‬ולא לכל מילי ילי הריב"ש מהדדי‪ ,‬תדע‬
‫בכתובו' כ' ע"ב )ד"ה ורבי(‪.Â‬‬ ‫שכ הוא דאל"כ תקשי בש"ס דגיטי פ' מי שאחזו‬
‫הנ"ל‪ ,‬אמאי דחיק לשנויי דבודקי לעדות מיירי‬
‫‡‪ ‡¯·È‬כבר תמהתי על שיטה זו מזמ רב מש"ס‬ ‫בעדות נשי דוקא ולא אמר בקיו שטרות דשכיחי‬
‫טובא טפי‪ .‬אע"כ משו דרהיטי דסוגיא הת אזלא‬
‫דגיטי הנ"ל דא"כ אמאי פטר אל‬ ‫דהרכנה גרע מכתיבה כמבואר למעיי ש ‪ ,‬וכתיבה‬
‫משבועות עדות‪ ,‬הא יכול לכתוב עדות בנוסח שטר‪.‬‬ ‫מקרי שפיר הגדה ואינו מתמעט מלא יגיד דהרי‬
‫ורש"י ש נזהר מזה וכתב שאי שטר אלא הנכתב‬ ‫הגדה מעליא היא רק מפיה ולא מפי כתב ‪ ,‬אבל‬
‫ביומו ר"ל קוד שבאי לדיי על זה‪ .‬ולשאר שיטת‬ ‫א אינו יכול לכתוב רק מרכי בראשו זה פסול מתרי‬
‫תוס' בכתובות כ' ע"ב הנ"ל נמי ניחא אבל להנ"ל‬ ‫טעמא‪ ,‬חדא דלא הוה מפיה רק בהרכנה‪ ,‬ועוד דלא‬
‫הוה נמי הגדה‪ .‬והנה ברייתא דבודקי' לעדיות מיירי‬
‫קשי' ונדחקתי מאוד בזה‪.Ê‬‬ ‫בהרכנה בעלמא‪ ,‬דנהי דלהריב"ש מעידי ע"פ‬
‫כתב ‪ ,‬מ"מ בהרכנה לא‪ ,‬ומש"ה דחיק לאוקמי‬
‫‪ Ó"Ó‬בנידו דיד חזי לאצטרופי לשארי קולות‬ ‫בעדות אשה דקיל טפי‪ .‬וא כ ה"נ מועיל אפי' ע"א‬

‫הנ"ל‪ ,‬עוד מצור לזה דשלח לי פר"מ העתק‬ ‫ע"פ כתב ובזה מיושב הבל"ז בש"ס וק"ל„‪.‬‬
‫מכתבו של הנעדר מה שמסר לשמש דקברני קוד‬
‫מותו לשלחו לק"ק נ"ש‪ ,‬וג מק"ק נ"ש הגיעני אותו‬ ‫]˙¯‪[‡˙΄ „Á· ÈϘ È‬‬
‫האגרת וה שוי ודומי בלי שו שינוי ותוספת‬
‫וגירעו כלל ושמה נזכרו כל בני ביתו בניו ובנותיו‬ ‫‪ „ÂÚÂ‬שאיני נצר לעדות פר"מ להעיד על מיתתו‬
‫וחתניו וש עיר ומולדת ואי ל ברור גדול מזה‪.‬‬
‫ואתתא דא שריא להתנסבא לכל גבר דיתצביי' בלי‬ ‫ממש רק לקיי כ' הראשו ‪ ,‬ועדות קיו קיל‬
‫בעלמא מכ"ש הכא בהיתר עגונה‪ .‬וא"כ אפי' אי‬
‫שו גמגו ופקפוק בעול ‪.‬‬ ‫בעגונה בעלמא לא מקילינ תרי קולא‪ ,‬מ"מ בקיו‬
‫שטר מיתה נוכל להקל‪ .‬ואי לומר כתב הראשו‬
‫‪ È„ÈȇÂ‬דאיירי אעורר אמ"ש תוס' ש בגיטי )עא‪,‬‬ ‫גופי' הוה מפי כתב ‪ ,‬זה אינו‪ ,‬כיו שהוא גביית‬

‫א( ד"ה והא יכול וכו' דכתיבה לא מקרי‬
‫אמירה‪ .‬וכ ביאר יותר בחידושי רשב"א )גיטי ש (‬
‫וכ נ"ל מוכח מש"ס ש דהרי ממעט מפיה ולא‬
‫מפי כתב שמע מינה דכתב לא מקרי מפיה ‪ .‬וא"כ‬
‫הא דמייתי הת אל לא יפתח פיו נמי‪ ,‬משמע פיו‬
‫לא יפתח אבל יכול הוא לכתוב‪ ,‬ואפ"ה מקרי אל‬
‫ואמרינ הת אל כדאמרי אינשי אשתקול מילוליה‬

‫„‪.˙Ó‡‰ Ï·‡ ‰"„ „Ó 'ÈÒ ÏÈÚÏ Ì‚ ‰‡¯ .‬‬

‫‪.„ˆ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï Â È·¯ Î"Π.‰‬‬
‫‪.‚˜ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .Â‬‬

‫‪.Ï"È ‰"„ ‰Ó 'ÈÒ ·"Á ÔÏ‰Ï ‰Ê· Î"˘Ó ‰‡¯ .Ê‬‬