Page 209 - 4
P. 209
ËÒ˜ ¯ÙÂÒ סימ מט Ì˙Á
][Ê"‰Ê· ÌÈ˘ ˘ÓÁ„ ‡˘˘Á ‰ ‰Âהרמב" ספי"ג מגירושי )הכ"ח( כ' דבעי'
‡ ÈÏÂיאמר האומר דחששא דחמש נשי לא שייכי שיודע שהוא כתב ישראל .וכוונת הרמב"
בזה נעלמה כמ"ש הב"י בבד"ה שפי' של ה"ה דחוק
כולי האי בזמ הזה ,דעינינו רואות דאינ והרשב"א )הובא במ"מ ש ( הוציא מזה דס"ל
שונאות אות בזה"ז ,וכ נראה דעת פר"מ שכ' מי להרמב" דבעינ קיו ,ולא נתברר לנו אי הוציא
יעשה כזה א לא מומר להכעיס כאלו פשוט לי' הרשב"א מלשו זה דבעינ קיו .והנה נחזה אנ
דליכא חששא דחמשה נשי ואכשור דרא .הנה מכל נשית לבנו למ"ש רמב" ש )הכ"ט( דמש"ה הקילו
הפוסקי ראשוני ואחרוני לא נראה כ ,וכמבואר להאמי עד אחד ומפי כתב ושפחה וכה"ג ,משו
בש"ע ]אה"ע[ סי' י"ז סעי' ד' ויע"ש בב"ש ש , דמה"ת לא בעי' עדות כלל כיו דעבידא לגלויי ,ואי
ואדרבא לעני חציפות ועזות אשתני לגריעותא המגיד יכול להשמט א יבא הבעל ברגליו .וקשה
כמבואר ש סעי' ב' ברמ"א דבזמ הזה דנפישא על דבריו תינח ע"א ואפי' שפחה בעל פה אינו יכול
חוצפא אמרינ אשה מעיזה פניה בפני בעלה .עוד להשמט ,אבל אמאי נאמ בכתב הנמצא פלוני מת
אני אומר דק"ו איכא ,השתא בזמניה שלא היה בי וחתו בו עדי ,הלא יכול להשמט לא כתבתיו
הצרות אלא שנאה בעלמא חיישינ לקלקלה ,ק"ו והחשוד לקלקל חתו על שמי .וצ"ל אחד משני
בזה"ז דאיכא חרגמ"ה לישא ב' נשי והעובר ונושא דברי ,או דמיירי בכתב מקויי שאינו יכול להשמט
ב' נשי כופי אותו להוציא אחת מהנה והיינו אשתו או אפילו באינו מקויי ומשו דחזקה לא חצי
השניה שנשאית באיסור כמבואר א לא תרצה איניש לזיופיה ה"ל כאלו ברור לנו שהחתו בו הוא
הראשונ' לקבל גט ,והשתא איכא למיחש שמא זה בעצמו כתבו ,וג הוא לא חצי להשמט ולטעו
נשא אשה אחרת על אשתו ,וזה הוא מיעוטא איש אחר זייפו על שמי ,דיודע הוא דטענה זו גריע
דשכיחא בהני ארחי ופרחי ,ובפרט בנידו שלפנינו
שהיה בורח ממדינתנו ולא היה מצפה לשוב אל טובא דאי אד חצי לזיי .כ נ"ל בהרמב" .
אשתו עוד לעול ,ואחר כ כששמעה זאת הצרה
שיש לו עוד אשה במדינה זו ,חששה שמא יודע ‡˙˘‰Âס"ל להרמב" דכל זה אי כתב בכתב
הדבר לב"ד ויכופו אותו להוציאה ,ע"כ הערימה
לכתוב מת בעלה לקלקל את הראשונה ותשאר היא ישראל אבל אי כתב בגופ שלה כגו
כתב גלחות וכדומה ,אפי' כתוב בו ש יהודי חתו
תחת בעלה וחששא גדולה היא זו. מ"מ יכול היהודי להשמט ולומר גוי אחר זייפו על
שמי ,דודאי בגוי ליכא חזקה דלא חצי ואפי'
¯ÓÂÏÂנמי תינח דחיישינ לזיו חתימת עדי אבל במקוי שמכירי שזה כתב יד של יהודי שא כותב
בגופ שלה כותב בתואר הלז ,מ"מ בגוי חיישינ
לזיו ג חתימת קיו הנפק של הדייני לא שצייר וכתב כמו שמצינו כבר בימי חז"ל ברמאי
חיישי' זה הוא דבר בטל לפע"ד ואי צור להשיב טובא דמנח ידא אמצרא וק אזרנקא בב"ב קס"ז
עליו דפשיטא דמא דעביד הא עביד נמי הא ומ"ש ע"א .ויעיי עוד ש ז' ע"ב אמרינ שמע מינה זיופא
וכ בעובדא דמהרמ"ל רס"י נ"ו ורס"י )ס"ז( ]נ"ז[ זיי ,ולדעת כמה פוסקי אפי' במקויי איירי ויעיי'
קיימו בהנפק בכמה בתי דיני כנזכר ש בלשו ש" סי' ק"ח ס"ק ל"א ,וה"נ ניחוש בכתב גוי ,כ
השאלה ,ומזקני אתבונ .ומ"ש בזה פר"מ שהשליח
בא בשכרו ,קיצר מאד במוב לא הבנתי דבריו בזה. נ"ל בפירוש רמב" .
‡˙˘‰Âניחזי מה דקמ דהשתא הכא ע"י מה ‡˙˘‰Âכיו שבררתי לעיל דחזקה לא חצי לזיופא
שחזרתי וכתבתי בייחוד לפר"מ והשיגני ליכא הכא ,א"כ בלא קיו יכול להשמט
תשובתו הרמה אלי כתב מזה נתברר הדבר כשמלה שפיר אפי' בכתב ישראל ,ולא הועיל הרמב" כלו ,
דעכ"פ יצא הדבר מתחת יד מעלתו וה"ל עכ"פ ע"א וע"כ מוכח דהרמב" מיירי במקוי דוקא ,ומזה
המעיד על המכתב הראשו שש נאמר שקבלו עדות הוציא הרשב"א דהרמב" בעי קיו .ונהי דהרשב"א
שמת יוזל שטענווי .ואע"ג דאכתי הוה עדות מפי פליג עליו ,היינו משו דמסתימת לשו הרמב"
כתב דאע"ג דסתמא דתלמודא בפ' מי שאחזו ע"א משמע דלעול בעי קיו אפי' במקו עיגו ,ע"כ
ע"א דבעדות אשה מהני ע"פ כתב ופסקוה כל פליג ,אבל שלא במקו עיגו כבר בררתי לעיל
הפוסקי .מ"מ היה אפשר לומר דהיינו שני עדי דנלע"ד דלכ"ע בעינ קיו משו חשש חמש נשי
אבל ע"א על פי כתב דה"ל תרי קולי בחדא דוכתא
ולא שיי חציפות לזיופא הכא כלל כנ"ל.
