Page 201 - 4

‫‪‡Ò˜ ¯ÙÂÒ‬‬ ‫סימ מח‬ ‫‪Ì˙Á‬‬

‫דעכ"פ מנ"ל להש"ס להוכיח כל כ בפשיטות אלמא‬ ‫וג ביו שלפני הטביעה היה אתו עמו במחיצתו‬
‫ס"ל לר' אבא סי' דאורייתא דלמא ס"ל סי' דרבנ‬ ‫ושיהיה ניכר היטב ע"י חוטמו‪ ,‬ואח"כ כשראוהו‬
‫אלא ס"ל סמכי' אסי' דרבנ באי' דרבנ והכי הל"ל‬ ‫אמר היינו ר' ליב סעמני מפאקש‪ ,‬ושניכר לו ג"כ‬
‫אלמא ס"ל לר"א סמכי' אסי' באיסורא אבל לעול‬ ‫בחוטמו אעפ"י שלא הזכיר שו דבר שבחוטמו שעל‬
‫לדינא מודה הרא"ש דלא סמכי' בסי' אמצעי בשו‬ ‫ידו ניכר לו‪ ,‬מ"מ כיו שמעלתו העיד השינוי הפלא‬
‫שהיה לו בחוטמו והעד שהכירו ונתגדל עמו בודאי‬
‫איסור‪.Â‬‬ ‫היה ידוע לו היטב הפלא הזה שחוטמו חרו וקצרה‪,‬‬
‫וזהו סי' הנולד עמו שאינו משתנה ע"י מי או ע"י‬
‫‪ ˘ÈÂ‬להביא ראי' לזה מש"ס דהרי למ"ד סי' לאו‬ ‫שיהוי כלל‪ .‬א"כ מסתמא כשאמר שהכירו בחוטמו‬
‫ה"ל כהכירו בסי' מובהק ביותר‪ ,‬והכא דליכא תו אי'‬
‫דאורי' מיירי מתנית דאי מעידי אלא על‬ ‫דאוריי' אפי' בעל העיטור ]במאמר קבלת עדות[‬
‫פרצו פני ע החוט אעפ"י שיש סי' בגופו‬ ‫יודה דסמכינ על סימ מובהק כזה להתיר האשה‬
‫ובכליו‪ ,‬היינו סימ אמצעי‪ ,‬ולא מוקמינ )ביבמות קכ‪,‬‬
‫ב( בארו וגו אלא למ"ד סי' דאורי' וזה מבואר‪.‬‬ ‫מכבלי העיגו ‪.‬‬
‫והנה פ' יש בכור )מו‪ ,‬ב( מבואר ללישנא קמא דסי'‬
‫פדחת לחוד מועיל מ התורה רק משו חומרא‬ ‫]‪[‰¯Â˙ ȯÂÒȇ·Â ‰„È·‡· ÌÈ ÓÈÒ‬‬
‫דא"א בעינ פרצו פני ע החוט ‪ ,‬והגע עצמ‬
‫הרי שיש היכר בחוט בלי פרצו פני אמרה מתני'‬ ‫‡‪ Í‬מה שעומד לנגדי דברי ב' העדי ר' משה ליב‬
‫דאי מעידי עליו אפי' שיש סי' בגופו סי' אמצעי‪,‬‬
‫ואמאי הרי כבר יצאה אשה מאיסור דאורי' ע"י היכר‬ ‫ווערשוואר ור' מאנדל דייטש שלא הכירוהו‬
‫חוט דהוה טפי מהיכר פדחת שעיקרו של אד הוא‬ ‫בחיי ובראות אותו אחרי מותו העידו שיש לו‬
‫קליינע שטומפ נאזע‪ ,‬ולא הזכירו כלל מהפלא הזה‬
‫החוט ‪ ,‬עיי' רמב" על התורה בפסוק חרו ‪.‬‬ ‫שהיה חרו ‪ ,‬וכמעט שהיה בעיני כאלו העד ר"א‬
‫הרש גלאזר מוכחש משני עדי א לא נאמר שלא‬
‫‪ ˜Á„Â‬לומר דהש"ס קאי ללישנא בתרא דבכורות‬ ‫היה החירו בחטמו כל כ ע"ד הפלא שישגיחו‬
‫העדי על זה‪ ,‬ויהיה כל זה נכלל בלשונ קליינע‬
‫דמ התורה בעינ שלשת ‪ ,‬אע"כ בשו‬ ‫שטומפ נאזע‪ .‬וא"כ איננו סי' מובהק ביותר‪ ,‬ואי‬
‫איסור לא יועיל סימ דרבנ ‪ .‬ובזה א"ש מה‬ ‫נמי הוה סי' אמצעי אפשר מ"מ לכמה פוסקי דסי'‬
‫שהקשיתי לעיל )ד"ה ותו( על התוס' דר"פ האשה‬ ‫אמצעי לא יועיל אפי' באיסור דרבנ וכדמוכח שזה‬
‫שלו שכ' דהא דשני ת"ח מיירי בסימני מובהקי ‪,‬‬ ‫הוא דעת הרמב" ג"כ שפסק )בהל' כלאי פ"ט ה"ז(‬
‫והקשינו הא כבר יצאה מאיסור תורה ע"י מי שאי‬ ‫דהמנהיג בכלאי אינו לוקה אלא טמאה ע‬
‫לה סו ‪ ,‬והא"ש דלאיסור לא יועיל סימ אמצעי‪,‬‬ ‫הטהורה‪ ,‬אבל ב' מיני טמאי ליכא אלא איסור‬
‫דרבנ ‪ ,‬והקשה הרא"ש בתשובה )כלל ב סי' טז( מש"ס‬
‫וא"כ אי לי לסמו על היכר סימ חוט הנ"ל‪.‬‬ ‫ר"פ או"ב )עט‪ ,‬א( כד מעיילת כודנייתא בריספק וכו'‬
‫דקאמר ש"מ סימני דאורייתא‪ .‬ולהרמב" מנ"ל‬
‫]·‪'ÈÙ‡ ÌÏ˘ Û‚ ÏÚ ÔÈ„ÈÚÓ„ ˙"¯ ˙ËÈ˘ ¯Â‡È‬‬ ‫דסי' דאורי' הא פרידות הוה ב' מיני טמאי וסגי‬
‫‪[ÌÈÓÈ '‚ ¯Á‡Ï‬‬ ‫בסי' דרבנ ‪ .‬ולהרמב" י"ל דלא חייש לקושיא‬
‫הנ"ל‪ ,‬דס"ל שו סי' דרבנ לא יועיל להתיר שו‬
‫‡‪ ‡¯·È‬האמת דמשמעות לשו ר' איצק הרש גלאזר‬ ‫איסור אפי' דרבנ ולא יועיל אלא להחזיר אבידה‬
‫משו הפקר ב"ד הפקר‪ ,‬ומטעמא דאמר רבא פ' אלו‬
‫מבואר שהי' לו ט"ע היטב בצורתו אפי' בלי‬ ‫מציאות )כז‪ ,‬א( בעל אבידה גופיה ניחא לי' וכו'‪ ,‬אבל‬
‫היכר וסי' החוט ‪ ,‬וכמ"ש בגב"ע דהרב דק"ק פעסט‪.‬‬ ‫באיסור כלל לא‪ .‬וכ מורה לשו הש"ס ורש"י דב"מ‬
‫אבל מה נעשה והרי אשתהי יותר מי"ח שעות‬ ‫כ"ז ריש ע"ב ובלשו רש"י דחולי ע"ט ריש ע"ב‬
‫ואיתפח תפח ובש"ס )ש קכא‪ ,‬א( אמרי' והא דחזינהו‬ ‫ואפשר דהרא"ש נמי לא הקשה אהרמב" הנ"ל אלא‬
‫בשעתיה‪ .‬והיות כי זה תלוי באשלי רברבי דר"ת‬
‫וסיעתו והרשב"א וסיעתו ובתוס' שלפנינו )קכ‪ ,‬א ד"ה‬
‫אי ( קצרו קצת שיטת ר"ת‪ ,‬והאחרוני לא היה‬
‫לפניה דברי ר"ת בס' הישר אשר זכינו לו עתה‪ ,‬ע"כ‬

‫אבאר קצת‪.‬‬

‫‪.‰Ò 'ÈÒ ‰„‰ȷ Ú„Â ‰Â ‰"„ Á 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ·Ëȉ ÔÈÈÚ .Â‬‬