Page 254 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫¯‪„È‬‬

‫על ג' דברי ‪ ,‬א' אסימ עדשי גופיה‪ .‬ב' מקו‬ ‫]‪[‡ÙÂÒÈÎ ˙ÓÁÓ ¯ÊÂÁ  ȇ˘ ˘˘Á‬‬
‫עמידת ‪ .‬ג' אמני וכיוו המקו ביחד‪.‬‬
‫‪ ÔÎÂ‬חשש השני שמא מחמת כיסופא ערק ואזל‬
‫‪ ‰ ‰Â‬בדבריו לא הזכיר כלל שראתה האשה‬
‫לעלמא‪ .‬ג זה נשתנו הזמני דברי לנו אפי'‬
‫העדשי והכירו בט"ע שה ה אות‬ ‫אי נשברו כל איבריו היה בא או מודיע לבני ביתו‬
‫שהיו בבעלה‪ ,‬דודאי שיי ט"ע בסימ גופיה דאי‬ ‫ולא היה בזה שו כיסופא‪ .‬וגדולה מזה כתב רש"י‬
‫ס"ד כל שאמריה סת יש לו סי' פלוני ופלוני מהני‪,‬‬ ‫בכתובות כ"ב ע"ב גבי ב' אומרי מת וב' אומרי‬
‫א"כ מה קאמר שומא עשויה להשתנות אחר מיתה‪,‬‬ ‫לא מת ונישאת לאחד מעידיה ואומרת ברי לי לא‬
‫מה שינויי שיי כא כיו שמצאו השומא שהזכירה‬ ‫תצא‪ ,‬פי' ברי לי שא היה קיי היה בא‪ .‬וע"כ צ"ל‬
‫האשה סגי‪ ,‬אע"כ כיו דודאי לכ"ע שומא מצוי בב‬ ‫שברי לה שא נמי יהיה מחוסר אברי במקו‬
‫גילו לה לישנא לכ"ע‪ .‬ולאיד לישנא לרבנ ‪ ,‬א"כ‬ ‫שהוא‪ ,‬מ"מ ברי לה לפי טבעו ומהותו שהיה בא‪,‬‬
‫צריכה לעיי בהשומה בעיניה ותכירנה בט"ע א זו‬ ‫והר" נמי דפליג הת וכ' אפירש"י שאינו מחוור‬
‫היא השומא בעצמה שהיה בבעלה או שהעדי עכ"פ‬ ‫שאי זה ברי דכיו שאינה יודעת בבירור אכתי‬
‫יספרו לה צורת השומא וטבעה‪ ,‬והיא תכיר מהנ‬ ‫באש תלוי קאי היינו הת דאיכא עכ"פ ב'‬
‫הדברי שהיא היא‪ .‬וכיו שעשויה להשתנות אחר‬ ‫שאומרי לא מת ואי נכחיש ע"פ ברי כזה‪ ,‬ועוד‬
‫מיתה א"א לשפוט עליה‪ .‬וזה נ"ל פי' הא"ז שהביא‬ ‫דאית ל לאוקמי גברא בחזקת חי דאפי' רוב חולי‬
‫תה"ד סי' רל"ט דפתח בסימ וסיי בט"ע ודחק‬ ‫לחיי ‪ ,‬אבל הכא שנפל למי לפנינו ונותני עליו‬
‫חומרי חיי וחומרי מתי והוה ספק שקול מיהת‪,‬‬
‫בתה"ד‪ ,‬ולפי הנ"ל י"ל דר"ל ט"ע של הסימ ‪.‬‬ ‫וכיו שברי לכולנו שבזה"ז אלו היה קיי היה בא‬
‫ולא היה נמנע מחמת כיסופא‪ ,‬לכל הפחות היה‬
‫‪ ‰ÊÂ‬נ"ל נמי כוונת רש"י דחולי ע"ט ע"א גבי‬ ‫מודיע הדבר בכתב לבני ביתו‪ ,‬ונהי דמ"מ יש לתת‬
‫סבות המונעות מכל הנ"ל וא"א להתיר האשה בכ ‪,‬‬
‫פרידות דקאמרינ וסי' דאוריי' ופירש"י סי'‬ ‫מ"מ אות הסבות אינ אלא מיעוט‪ ,‬וא"נ נניח דהוה‬
‫דמהדרי אבידה בסי'‪ .‬ובחידושי ר" הקשה בש‬ ‫מיעוט המצוי מ"מ רובא לאו הכי הוא‪ ,‬ומצור לזה‬
‫רמב" מה עני אבידה לכא הת חוששי לרמאי‬ ‫דהא עכ"פ נודע לנו בברור לפי טבע העני דבשעת‬
‫דמחזי חזי ואמר וזה לא שיי הכא בפרידות‪ .‬ולכ‬ ‫מעשה לא זזו מש זמ רב‪ ,‬וחפשו הספני חפש‬
‫פירש הוא ז"ל בפשיטות דהני סי' דפרידות דאודנא‬ ‫מחופש להוציא ולא עלה ביד ‪ ,‬כי ]כ [ דרכ עתה‬
‫וגנובתיה וקלא סי' דאוריית' נינהו כדלעיל פא"ט‬ ‫בזמנינו‪ ,È‬וה"ל כאלו נודע לנו בבירור ששהו כדי‬

‫)סד‪ ,‬א( גבי סי' ביצי ‪.‬‬ ‫יציאת הנפש‪.‬‬

‫‪ „"ÚÙÏÂ‬א"א לפרש כ דא"כ לעיל מיניה דאכתי לא‬ ‫‪ Û¯ȈÂ‬כל הסברות הנ"ל מועילות לפע"ד להוציא‬

‫פשיטא להש"ס דסי' דאוריי' אהא דקאמר‬ ‫האשה עכ"פ מחשש איסורא דאורייתא‬
‫הת דלא ידעינ מינא דאימא מה ניהו‪ ,‬פרי‬ ‫וליכא אלא איסורא דרבנ ‪ .‬וגדולה מזו במרדכי דסו‬
‫בפשיטות ולבדוק בסי' דאמר אביי וכו' ואמר ר"פ‬ ‫יבמות סי' צ"א תשוב' מהר"א מורד שרצו הגאוני'‬
‫וכו' ולא מייתי הא דר' אבא כלל‪ ,‬וקשה מאי פסקא‬ ‫להתיר אשה במשאל"ס באומדנות‪ ,‬ונסתייעו מסברא‬
‫דלמא הני סי' לאו דאורייתא נינהו‪ ,‬ומה לו לדחוק‬ ‫רב אשי בצורבא מרבנ ‪ ,‬ונהי דפליגי הת היינו‬
‫בשינויי דחיקא באלמות וגדמות‪ ,‬אע"כ פשיטא‬ ‫להתיר לכתחלה דרבנ החמירו ע"ש‪ ,‬אבל מ התורה‬
‫להש"ס דהני סי' הילכתא גמירי להו מ התורה‪ ,‬אלא‬
‫דבכלל איבעיא סימני אי דאורייתא או לא יש ג'‬ ‫שרי בוודאי‪ .‬כנלפע"ד ברור בעזה"י‪.‬‬
‫ספיקות‪ ,‬א' אי ניחוש לרמאי דמחזי חזי ואמר‪ .‬ב'‬
‫לאתרמי סי' כסימ כיו שהוא סי' אמצעי‪ .‬ג' דעכ"פ‬ ‫]‪[ÌÂ˜Ó Ìˆӈ· Í"„¯‰ ˙Ú„·Â ÂÙ‚ È ÓÈÒ‬‬
‫בעי היכר וט"ע שזהו דומה ממש לאותו סי' שהוא‬
‫נות באבידה כי אולי יטעה בדמיונו בזהו והכא‬ ‫‪ ‰˙ÚÂ‬נבוא אל השני' לדו בסי' גופו ב' כתמי‬
‫בפרידות אה"נ דרמאי ואתרמאי לא שיי וליכא‬
‫עדשי בעגבותיו ובצלעותיו‪ .‬יש בכא לדו‬
‫למפשט מזה לאבידה כלל‪.‬‬

‫‪.ÂÊ ‡¯·Ò È"ÙÚ ‰Ê Û¯Ȉ  ȷ¯ ·˙Î ‰Ò 'ÈÒ ÔÏ‰Ï Ì‚ .È‬‬