Page 265 - 4
P. 265
‰Î¯ ¯ÙÂÒ סימ סא Ì˙Á
והשתא לא נחית ש"ס באי אלו סימני מיירי אי וקברתיו ה"נ באמרו מת במי סגי דמסתמא שהה
מובהקי או סימני אמצעיי ,דאי כא מקומו של שיעור יציאת הנפש וסברא זו רמוזה )בפ"י( ]בפי"ג
די זה אלא סימני המועילי למר כדאית ליה ולמר מהל' גירושי הי"ט[ בה"ה במשאל"ס ,וא"כ להס"ד
כדאית ליה ,ואי כא מקו לומר דמיירי בצירו ה"א דהני נשי לא הזכירו יציאת הנפש רק מת במי
ט"ע ע סימני ,כמ"ש תוס' )ש ד"ה וקאמרי( דז"א, והתיר נשותיה ש"מ לא בעי וקברתיו .והו"מ
דהא מיירי בא"נ ע"י סימני בלא ט"ע דלא הוה למדחי דאמרו ששהו כדי יציאת נפש וכיו שהזכירו
לאלתר ,או דהוה מכה וליכא אלא סימני בלא ט"ע, שיעור י"נ ג נשותיה יחקרו אח"ז .אלא דבלא"ה
צרי לאוקמי באסקינהו משו ותסברא משאל"ס,
וע"כ דמיירי בסימני המעולי . ופי' כיו דאסקינהו הוה כמו וקברתיו ונשותיה
דייקא ויחקרו אח"ז .וא"כ תו לא צרי להזכיר
'ÈÙÓÂרש"י נראה דהוה מפרש א"נ דמיא לא צמתי שיעור שהיה כיו דאסקינהו ולא נדד כנ כמבואר
וליכא למיסמ אט"ע אפי' לאלתר ומיירי בראשוני .
בהיכר ע"י סימני ,ולפ"ז לקמ )קכא ,א( למסקנא
)לקמ ( דמיא צמתי לא בעי הכא סימני .ומיהו למאי ‡" י"ל דמיירי שאמרו שהינו שיעור י"נ ואנ
דמסקו תוס' סו ד"ה וקאמרי וכו' דהכא מיירי שאי
פרצופו של אלא אכלו כוורי ,א"כ איכא מכה ומרזו דחיישי' בע"א למשקר והאשה דתידוק טועה
א"ש פירש"י בלא"ה ,וה"ק או דגופ של היה וחזו בדמיו שיעור אריכות זמ יציאת הנפש בשלמא
לאלתר בט"ע ,א"נ אכלו כורי והכירו בסימני כשיאמר קברתיו או אסוקינהו והאשה תידוק ותחקור
והשתא בי לפי' המרדכי בי לפירש"י הלכה דבעי' ג על הקבורה או על העלאה מהמי שוב אי לה
אסקינהו אבל סי' לא בעי' אי חזיוהו לאלתר דאט"ע במה לטעות אבל שיעור י"נ יש לה במה לטעות·.
מהימ העד והאשה דייקי בו שפיר. Ù"ÎÚÂבעי ש"ס למיפשט לקולא ,ודחי דהא בלא"ה
‡ÏÂשיי הכא שיטת הר"י דמייתי הרא"ש )סי' ג( מיירי באסוקינהו והוה כמו וקברתיו ,ולא
איפשטי' איבעיא לא משמעתי ולא מעובדא דדגלת
והוא שיטת רז"ה לחלק בי ראה הטביעה ללא )להל קכא ,א(] .אע"ג דהת נמי ע"י עד אחד היה
ראה ,דהא לא מספקינ כלל שהע"א יאמר בדדמי דבכל הספרי כתיב עפ"י שושביניה ,או כתיב ציו
אלא שמשקר ,ומה לי ראה או לא ראה ,אלא שהתוס' על היו"ד דשושביני' ומעלתו לא עמד ע"ז וכתב מה
ס"ל דהני לישני פליגי לדינא ,דללישנא קמא סמכינ שכתב[ .מ"מ לא איפשטיא איבעיא דהת בדגלת
אע"א בט"ע אפי' ראה הטביעה ,וללישנא ב' חששו נמי אסוקינהו והוה כמו וקברתיו ולא איפשטיא
שמא יאמר בדדמי הואיל וראה הטביעה דאע"ג איבעי' ובעי וקברתיו ,אלא כיו דאמר ש"ס דמיירי
דלעני דמיו שבי מיתה לחיי לא מספקינ בע"א במשאל"ס ואסקוהו הוצר לברר אי הכירוהו,
רק שמשקר ,אבל לא שיאמר בדדמי ,מ"מ לעני בשלמא בראוהו חי במלחמה ומת וקברו מוכיח עליו
טביעת עי חייש לישנא בתרא אע"א גופי' שטעה או ראוהו חי ונפל למי ]שיש לה סו [ הרי ידעו
ומכירו .א בנפל למשאל"ס אפי' ראוהו חי ונפל,
בדמיונו. מ"מ דלמא האי אזיל לעלמא והאי אחרינא הוא
כדלקמ בסוגיא דשומשמי ,משו"ה הוצר הש"ס
‡ Èנמי י"ל לב' הלשונות טועה בדמיונו רק לל"ק להוסי וחזיוהו לאלתר והכירו בט"ע ,ובזה לא
חיישינ דהאשה דייקי בדדמי ,דכבר כתבתי שכ'
מיירי בראה הטביעה וסגי בט"ע כדחזיוהו המרדכי שאי לומר כ אלא ממת לחי שיש לה במה
לאלתר .ולא"נ לא מהני לאלתר משו שראה לטעות אבל מדמיו צורה לא מיירי אלא האשה
הטביעה ויהיב סימנא וכו' .ולפ"ז כ' תוס' בסו
דבריה דאפילו מיירי בסימ אמצעי וסימני לאו תידוק באמת וא"כ סגי בהא דחזיוהו לאלתר.
דאורייתא מ"מ הכא שהעד הכירו לאלתר בט"ע ,וזה
אנו מאמיני לו ע"י דייקת האשה שתידוק שמצא ·Â˘Âאמר ש"ס ואמרי סימני ,וכתבו המרדכי ורוב
איש שדומה בדמיונו לצורת בעלה ,אלא דחיישינ
דטעה בדמיו הדומה לזה הדמיו לזה מצרפינ סימ הראשוני דהוה וי"ו המחלקת ,או סימני ,
האמצעי ,דאי אירע במקרה שאותו שהיה לו דמיו פי' א"נ לא חזיוהו לאלתר ולא סמכי אט"ע אלא
קרוב לפרצו של זה היה לו ג"כ סימ אמצעי כזה, אסימני ,דלא עלי' דט"ע סמכינ אלא אסימני .
ומבי שניה נעשו סי' מובהק.
·.ÔÎ ·˙Î ÁÓ 'ÈÒ ÏÈÚÏ Ì‚ .
