Page 266 - 4
P. 266
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק א ˙·¢˙ ¯ÂÎ
האיבעיא היא אחר שכבר אמר וקברתיו אי חיישינ ‚Ó"¯ÙÂכ' בכוונת תוס' דבר שכליי לפי הבנתו בבית
למשקר וצריכי' צירו דייקת האשה ,והיא לא תידוק
אלא אי מת ולא אקבורה .וה"ה דאיכא למיבעי אכל שמואל סק"ע דלמ"ד סימני לאו דאורייתא
מיני בדדמי שאפי' הע"א יפרש דבריו אולי משקר א נישאית לא תצא .וחלילה לומר כ אלא הכי
והיא לא תידוק כולי האי ותסמו במה שיכולה קאמר ,כיו דלרי" לאו דאורייתא א"כ לא תנשא
לתלות ,ובעי למיפשט משני ת"ח דהוה ס"ד דלא לכתחלה ,וא נישאית לא תצא ,דהא איכא מ"ד
אסקוהו ואשיהוי שיעור יציאת נפש המנוהו ,ש"מ סימני דאורייתא ,אבל לאותו מ"ד דסימני לאו
ע"א לא משקר ,ודחה שאסקוהו היינו וקברתיו דאורייתא פשיטא דתצא .והשתא כתבו תוס' דר"ח
וחזיוהו לאלתר בט"ע ,ואמנ במה הימנוהו במה חייש לחומרא דלישנא בתרא דבעי' סי' ואנ לא
שאמר ג"כ סימ ממוצע שא"א שידע האד הא נהיגי כ אפי' בראו הטביעה ע"כ כ' תוס' לחלק בי
סימנא כי א מי שהתעסק עמו במיתתו ומטלטלו
פרצופו של או לא.
ממקו למקו .
]˘[‰"ʯ‰ ˙ËÈ
‡˙˘‰Âלא אדיוקא דאשה סמכינ כמו בשאר ע"א
· .שיטת ופי' הרז"ה קרוב מאוד להתוס' הנ"ל ,אלא
אלא אסימני סמכינ ,כמו שמחזירי
אבדה בסימני דכתיב דורשהו שלא יהא רמאי, דס"ל דעיקר איבעיא הוא אעד בעצמו שיאמר
ובמאי דרשינ שאינו רמאי ע"י שאומר סימני שמלה בדדמי וכל הטעויות שוי בספק זה שיטעה בי
למר מובהק ביותר ולמר אמצעי ה"נ אומר סימ או מיתה לחיי ,ובי שיעור יציאת הנפש לפחות
מובהק אי סימני לאו דאורייתא או אמצעי אי מכשיעור בי דמיו פרצופו של זה לשל זה וכל זה
סימני דאורייתא ובלבד שיהי' במקו מוצנע שאי בראה וידע המלחמה או הטביעה ,דאל"ה לא ס"ד
דר שידע אותו הסי' אלא המכירו תכריכיו ,ומזה שיאמר ע"א בדדמי .ובעי למיפשט משני ת"ח והת
נדע כי אמת נכו הוא דאסקי' וקברו להאי גברא ולא בודאי ראו הטביעה ,דאל"כ למה הוזכר טביעה כלל
לא ה"ל למימר אלא מעשה ונמצאו ב' ת"ח והתיר
צריכי' לדייקא דאיתתא. רבי נשותיה עפ"י נשי ,בשלמא לקמ גבי דגלת
הוצר להזכיר הטביעה לומר שידענו שהי' כבר ה'
‡ ‡Ïדבמלחמות ה' לא הבנתי כיו דע"כ בעי' ימי מעת הטביעה ולעול אפשר האי שושבי' לא
ראה ולא ידע הטביעה ,בר הכא בעובדא דת"ח
סימנא א"כ תו לא צרי ט"ע ,וחזיוהו לאלתר לאיזה צור הוזכר הטביעה )או( ]א [ לא שזה
למה לי ,וצרי לפרש כמו שפרשתי בהרז"ה הנ"ל גופיה היה עדותו של נשי שראו ספינה שטבעה
דהוא מלשו דחיית הש"ס והכי קאמר ,אסקוהו ולא
ידענא אי מהימ וסגי בחזיוהו לאלתר ,או לא מהימ ולמסקנא אסקוהו קמייהו ג"כ.
ובעי נמי סי' במקו מוצנע .אמנ בחי' רמב"
שנדפס בטעות וצרי הגה' משמע קצת דמיירי באיש Ê"ÙÏÂפי' הש"ס הכי ,ותסברא משאל"ס נינהו אע"ג
מאר נכריה שלא הכיר זה מעול ומצייר לפנינו
צורת פרצופו של זה כדמותו וכצלמו א"נ סי' במקו אסקוהו קמייהו ,והשתא יש לספק אי חזיוהו
מוצנע וכנ"ל ושניה הוה לסיועת העד שלא יצטרכו לאלתר ובט"ע הותרו ואיפשיט לקולא ,או דלמא ע"י
סימני ולחומרא ולא איפשט איבעיא ולחומרא דע"א
דיקותה של אשה ולא איפשטא איבעיא. חיישינ שיאמר בדדמי בכל מילי ,ה בי מיתה
לחיי ,וה בשיעור יציאת נפש ,וה בדמיו היכר
Ï"ÒÂלרי" דאיפשטא איבעיא בעובדא דדגלת
פניו.
דהיה ע"י שושבינו שיודע צורת פרצופו וג
סימני מוצנע שלו וכדאמרי' לקמ בסוגיא דמא ]˘[Ô"·Ó¯‰ È"ÙÚ Û"ȯ‰ ˙ËÈ
דעייל ונפיק לא מהימ בסימנא וה"נ שושבי לא
מהימ בסימ מוצנע ואפ"ה הימני' רבא בריה דר' ‚ .שיטת הרי" כמו שהבי הרמב" במלחמות ה'
יוס בר חמא ,ש"מ לרבא גופי' פשיטא לי' דע"א
לא משקר מבריתא דכרכו ]יבמות קכב ,א[ ובשמעתי ובחי' ליבמות דפשיט דע"א בעי וקברתיו דאפילו
רבה בר נחמני בה"י גרסינ הא הוה בעי למיפשט ב' עדי בעינ וקברתיו כדמסקינ באשה עצמה ,א
מבריתא דמדינה משובשת בגייסות ולא עלתה בידו
‚.Ê"Ú ‰"„ ‚Ò 'ÈÒ Ï‡˜ÊÁÈ ‰‡¯Ó ¯ÙÒÓ Ò"‰ÂÒ· ˙ÂÙÒ‰ ˙ÂÓÏ˘‰· ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .
