Page 431 - 4
P. 431
Ì˙Áסימ צז ‡ˆ˘ ¯ÙÂÒ
‡¯·ÒÂזו רמוזה בב"י א"ע רס"י ל"ח גבי מעשה או אביה Êהיא נודרת מדר' פנחס ,והרי דעתו שלא
יתקיי נדרה אלא בעלמא צרי לומר בפיו מופר ל
קוד לתנאי וט"ז ש דפליג היינו מטע משו דדברי שבלב אינ דברי אבל הכא שאמר
שקדמה מסירה לידה ותו לא מהני אפי' קשור מופר ל בפיו וחכמי' אמרו כיו שהוא תו כ"ד
הדברי אבל מודה הוא דדברי מקושרי ומדובקי יועיל דאנ סהדי שדעתו שלא יתקיי נדרה של זה
יחד מהני מ התורה ולא יחלוק אד בזה ואומר אני דאל"ה הי' לו לומר קי לי תו כ"ד ואי כא
בטח ה"ה בשני המדברי כגו עדי שאי דרכ
לדבר בפע אחת אלא זה אחר זה אה"נ דינא הכי עקירת דבר מה"ת.
מ התורה כל שזה השני מתחיל מיד אחר שסיי
הראשו בלי הפסק ה"ל עדות אחת ואינ נהרגי עד ]˙[˙„ڷ „"ÎÂ
שיוזמו כול ,משא"כ כשהפסיקו ביניה אפי' כל
שהוא תו לא מיחשיב עדות אחת ונהרגי אעפ"י ˙ Âהקשה מספ"ק דמכות )ו ,א( דאמר רבא והוא
שלא הוזמו כול ,ואתי חכמי ותיקנו די תו כ"ד
אפי' בהפסק והשוו מדותיה ויצא קולא לעדי שהעידו כול תו כ"ד ,כיו דבאמת מה"ת אפי'
זוממי שאפי' הפסיקו מ"מ הכל עדות אחת ואי תו כ"ד הוה כלאחר כ"ד ואפ"ה בעינ שיוזמו
כול ,וה"ה ]כשהעידו[ לאחר זמ רב ,ואי תיקנו
נהרגי עד שיוזמו כול . חז"ל שלאחר כ"ד לא יצטרפו ויהרגו הראשוני
שהוזמו .הנה יותר מזה ה"ל להקשות אי שיי
Ú„Âשלפע"ד ברור הדבר לפי הנ"ל דמ התורה כל עדות כלל מ התורה למ"ד אי מצרפי עדות אלא
בעינ שישמע דברי שניה בפ"א ,אי משכחת ליה
דאורחיה בהכי מיחשיב דבור אחד ,ע"כ כל כיו דתו כ"ד לאו כדבור וא"א שיעידו שניה בבת
ששואל מפני הכבוד לרבו ההול לפניו ואומר לו אחת ,דא"א לצמצ וג תרי קלא לא משתמעי ,וא"כ
שלו עלי רבי או ששאל רבו בשלומו והשיב הוא
שלו עלי רבי ומורי ,כי כ הדי כמבואר ברמב" אי מצאנו ידינו ורגלינו.
)הל' ת"ת פ"ה ה"ה( וש"ע י"ד סי' רמ"ב סעי' ט"ז,
ויעי' ברע"ב ותי"ט ]ריש[ פ"ב דברכות ,וכיו שאפי' Î"Úאני אומר בטח שלא נחלק אד מעול דאפי'
בק"ש מפסיק מכ"ש מחויב להפסיק בעסקי עה"ז,
וא"כ התלמיד המפסיק באמצע דבורו ונות או משיב מ התורה כל שאד אומר דבריו בחבור בלי
שלו לרבו ,או אפי' כל אד כשהקדי לו חברו הפסק אפי' יו ויומי בלי הפסק הכל דבור אחד,
שלו שמחויב להשיב שלא יהיה כגזל ואפשר אפי' ורק א הפסיק דבורו ואח"כ בא לחזור בו ,ובזה מ
לשאול שלו מצוה וחיוב שהרי תקנו )ברכות נד ,א( התורה אפי' תו כ"ד אינו יכול לחזור בו ,Áורבנ
לשאול שלו חברו בש בשתי תיבות ה' עמ או הוא דאמרו דיכול לחזור בו מטע שיבואר אי"ה.
שלו עלי וכשחוזר לדבורו אח"כ כל זה לא וזה הוא פי' מתני' דתמורה )כה ,ב( א נתכוו לכ
מיחשב הפסק מ התורה וא אולי מיד אח"ז בא מתחלה הואיל וא"א להוציא ב' דברי כאחד דבריו
רבו אחר ואפי' מאה זא"ז הכל לא מיחשיב הפסק קיימי וא כנמל וכו' שהתוס' בב"ק )ש ( נדחקו
מ התורה שלא תהא שיחה בטלה חשיבה מתורה בזה והוצרכו לדחוק לפי סוגיא דב"ק אבל לפי סוגיא
שלימה דק"ש וה הנה דברי הראב"ד ז"ל ,א דתמורה ולפסק רמב" )ש ,וש ( דמשו חומרא
חכמי תיקנו להשוות המדה שאפי' אי כא רב לא דהקדש ותמורה נגעו ביה א"כ הפי' כפשוטו א
שואל ולא משיב כל שמפסיק בשיעור הזה לא יחשב בחבור ודבוק אמר דבריו ה"ל נתכוו לכ תחלה
הפסק שלא יהי' שני עומדי' על המקח לזה יהיה ודבריו קיימי ,וא כנמל ר"ל שאחר שאמר תמורת
שהות לחזור בו ולזה לא יהי' שהות ע"כ השוו עולה הפסיק קצת וחזר ואמר תמורת שלמי אע"ג
שהוא מתחלה נתכוו לכ להיות תמורת שניה מ"מ
מדותיה . כיו שהוא כנמל אי בדבריו האחרוני כלו משו
דבהקדש ותמורה אוקמו' אדאורייתא אבל בעלמא כי
‡‰·Âפליגי לישני ,לחד מ"ד לא תיקנו אלא על
האי גוני מועיל מדרבנ .
הרוב כדי שאילת אד לחברו ולחד לישני
חששו אפי' לתשובת תלמיד לרב שהוא שלו עלי
.Â˙Ú„ ÏÚ ˙¯„ ‰È·‡ ˙¢¯· ˙‡ˆÓ ˘ ˙· ÍÎ 'ÂΠ‰ÏÚ· ˙Ú„ ÏÚ ˙¯„ ‰ Ï΢ Ì˘Î„ .Ê
.˘"‡¯‰ „ÂÚ ˘"Ó ‰"„ ‚È 'ÈÒ Ó"ÂÁ ˜ÏÁ· ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .Á
