Page 500 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˙‪Ò‬‬

‫‪ È˙ȇ¯Â‬במשנה למל פ"ב מאבל בזה דברי‬ ‫ב"ד הפקר‪ .‬תו פרי הש"ס ומטמא לה הא‬
‫מדאורייתא אביה מטמא לה ומדרבנ מטמא לה‬
‫נפלאי אזכיר בסו הקונטרס שלא‬ ‫הבעל‪ ,‬ומסיק משו דה"ל מת מצוה דכיו דקרובי'‬
‫להפסיק באמצע הפרק‪.‬‬ ‫לא ירתי לה קרי להו ולא ענו וה"ל כמת מצוה ע"ש‪.‬‬

‫‪ ‰‡¯ Â‬דמזה הוכיח הרמב" דסתמא דתלמודא ס"ל‬ ‫]·‪[‰¯Â˙·˘ "¯‡˘" ‰ÏÓ‰ ¯Â‡È‬‬

‫דירושת הבעל וטומאת הבעל אפילו לאשתו‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬הרמב" פ"ב מה' שמחות )ה"ז( פסק דכל כה‬
‫הגדולה נמי לאו דאורייתא‪ ,‬אלא שהש"ס מייתי‬
‫ברייתא מקטנה שנתקדשה מקדושי דרבנ מכח כ"ש‬ ‫מטמא לאשתו מדברי סופרי בעלמא מהטע‬
‫דה"ל תרי דרבנ דירושת וטומאת הבעל אפי'‬ ‫הנ"ל דכיו דירושת הבעל מדרבנ · עכ"פ ה"ל כמת‬
‫בקידושי דאורייתא המה רק דרבנ ‪ ,‬ובקידושי דרבנ‬ ‫מצוה דלא ירצו קרובי' להזדקק לקרובה ע"ש‪ .‬ונ"ל‬
‫ה"ל תרי דרבנ ‪ ,‬ואפ"ה הי' כח ביד לעקור דבר מ‬ ‫דאזיל לשיטתיה דס"ל פי"ב מאישות )ה"ב( דמזונות‬
‫התורה‪ .‬וכיו דהקו' היא ג מאשתו דאורי' ע"כ נקט‬ ‫דאורייתא דשארה היינו מזונות‪ ,‬וכ תרגו אונקלוס‬
‫אבי' שהוא כולל אביה וקרובי אביה‪ ,‬ועל הכל‬ ‫זיונה‪ ,‬וכ פסק עוד ש )ה"ג( דירושת הבעל לאו‬
‫הקשה דה"ל עקירת דבר מ התורה‪ ,‬ועל כול משני‬ ‫דאורייתא‪ ,‬דשארות דפ' נחלות לאו היינו אשתו‬
‫משו דה"ל כעי מת מצוה‪ .‬זה נ"ל בדעת הרמב"‬ ‫וע"ש בהשגות‪ .‬וכ מפרש נמי שארו דפ' אמור‬
‫קרוביו‪ ,‬כדמתרג אונקלוס ג ש ולא אשתו‚‪ .‬וכ‬
‫ז"ל‪.‬‬ ‫לא יטמא בעל בעמיו להחלו )ש ה"ד( יפרש ג"כ‬
‫כאונקלוס לא יסתאב רבא בעמיה‪ ,‬ר"ל מי שהוא‬
‫‪ Ó"Ó‬מבואר מדבריו דטומאת הבעל לאשתו היא‬ ‫בעל ורב וגדול בעמו שהוא הכה שהוא המקודש‬
‫והנכבד בעמיו אינו ראוי שיטמא בעמיו‪ ,‬וכ"כ רמב"‬
‫מטע ירושה‪ .‬וא"כ ה"ה בחופת אלמנה נדה‬ ‫ש ונמצא שלא הוזכרה אשתו לעני טומאה וירושה‬
‫שנכנסה לביתו דכיו שיורשה מטמא לה‪ ,‬דמ"ש‬ ‫כלל מ התורה‪ .‬ואמנ הרמב" בפ' משפטי ס"ל‬
‫מאשתו ממש דמטמא מה"ט‪ .‬ואפי' להחולקי על‬ ‫דמזונות לאו דאורייתא ומפרש שארה קרוב בשרה‬
‫הרמב" וסוברי דטומאת הבעל לאשתו מ‬ ‫שלא ייש הוא בבגדו והיא בבגדה וע"ש‪ .‬ולדידיה‬
‫התורה‪ ,‰‬מ"מ באלמנה כנ"ל יודו דלא גריעי מנשואי‬
‫קטנה דרבנ וכיו דיורשה מטמא לה הה"נ באלמנה‬ ‫כל שארו דקרא היינו אשתו והכל דאורייתא„‪.‬‬
‫נדה שאחר שנכנסה לביתו דכיו דיורשה מטמא לה‬
‫ומכ"ש בתולה נדה בכי האי גוני דיורשה ומטמא לה‬ ‫‪ ‰‡¯ Â‬דיש ראיה קצת להרמב" מסוגיא דיבמות‬

‫אחר שכבר נכנסה לביתו‪.‬‬ ‫הנ"ל דקאמר הש"ס והא מ התורה אבי'‬
‫ירית לה ומדרבנ ירית לה בעל‪ ,‬וקשה הא בקטנה‬
‫]‪˙ÙÂÁÓ ‰¯‰Ë ˘ ̄˜ ‰˙ӢΠÏÚ·‰ ˙˘Â¯È‬‬ ‫איירינ ומיירי בשמת אבי' דאי בחיי אביה הרי‬
‫„‪[‰‬‬ ‫קידושי' קידושי דאורייתא אע"כ כשמת אביה ומאי‬
‫אבי' ירית דקאמר‪ .‬והאמנ כי משכחת נמי יתומה‬
‫‪ Ê"ÙÏÂ‬הה"נ איפכא א עדיי היא אחר החופה בבית‬ ‫בחיי האב אבל מי דחקו להש"ס לנקוט בכה"ג‪.‬‬
‫ורש"י הרגיש בזה ופירש כלומר קרובי אביה‪ ,‬אבל‬
‫אביה לא מיבעיא באלמנה נדה אלא אפי'‬ ‫קשה מי הוה סני לומר אחי' במקו אבי'‪ .‬וכ קשה‬
‫בתולה נדה נמי לא יטמא לה בעלה דלעני ירושה‬ ‫לקמ דקאמר מדאוריי' אבי' מטמא לה ואמאי לא‬
‫בכי האי גוני אי לנו להוציא מיורשי' המוחזקי' וה‬
‫ודאי והבעל ספק‪ ,‬אי לנו להוציא נגד דעת הרמב"‬ ‫קאמר אחי' מטמא לה‪.‬‬
‫)הל' אישות פ"י ה"ב( דס"ל חופת נדה אינה קונה‪ .‬ועיי'‬
‫מזה בשער המל בקונטרס חופת חתני סו סעי'‬
‫ד'‪ ,‬וכיו שה יורשי ולא הבעל ממילא שלא יטמא‬

‫לה בעלה כלל‪ .‬כ היה נראה לכאורה‪.‬‬

‫·‪.‡"Ή ‡"ÈÙ È"ÂÓ˘ 'ω·Â Á"‰ Â"Ù Á"‰ ‡"Ù ˙ÂÏÁ 'ω·Â Ë"‰Â ‚"‰ ·"ÈÙ ˙Â˘È‡ 'ω· Ì"·Ó¯‰ ˜ÒÙ ÍÎ Ì Ó‡Â .‬‬
‫‚‪.˘"Ú ÍÙÈ‰Ï ÒÂϘ Â‡Ó ÁÈÎÂÓ ‡"‰ ‰"Ù Ï·‡ 'ω Ó"ÒΉ .‬‬

‫„‪.Â˙˘‡ ‡Ï‡ ¯‡˘ Ôȇ .ÂÈχ ·Â¯˜‰ ¯‡˘Ï ̇ ÈÎ ·Â˙Ή È"ÙÚ ‰¯Â˙‰ ÔÓ Â˙˘‡Ï ‡ÓËÈÓ„ ˙Ó‡· Ï"Ò„ · ,ËÙ ˙ÂÓ·È Ô"·Ó¯‰ 'ÈÁ '¯ .‬‬

‫‪˙˘Â¯È Ï"ÈȘ„ Ô„È„Ï Â¯‡˘Ï Â˙ÏÁ ˙‡ Ì˙˙  Ó"Ó :Á"·Á È˘Ϸ .Ì˘ ˙ÂÓ·È ¯‰‰ ÔÓ ‡"¯‰ 'ÈÙÏ Â È·¯ ÔÂÂÈÎ ¯·Ò‰‰ ¯˜ÈÚ·Â‬‬

‫‪.Â˙˘‡‡ ȇ˜ ‡Ï Ô ·¯„ ÏÚ·‰‬‬
‫‪'ÈÚ .‡Ï ‰"„ ‡ ,ÁÈ Ó"· È"˘¯Ó Ì˘ ÔÂÈÏ‚‰ ÏÚ˘ ‰‰‚‰·Â ‰Ï ‡ÓËÈÓ ‡Ï ‰"„ ‡ ,‚ ˙·Â˙Î È"˘¯ 'ÈÚ .˙ӄ˜‰ ‰¯Ú‰·˘ Ô"·Ó¯ ‰‡¯ .‰‬‬

‫˙‪.Ì˘ ˙·Â˙Î „"ȯ 'ÒÂ‬‬