Page 501 - 4

‫‪‡Ò˙ ¯ÙÂÒ‬‬ ‫סימ קכא‬ ‫‪Ì˙Á‬‬

‫]˙‪[Ó"ÏÓ‰ ÏÚ ˙‰ÈÓ‬‬ ‫‡‪ ‡¯·È‬כד מעייני שפיר הא ליתא‪ ,‬דא"כ תקשי‬

‫‪ È˙„ÚÈÂ‬לעיל לעמוד על דברי משנה למל דפ"ב‬ ‫הרמב" דס"ל כנ"ל והרי הרב ב"ש כ' ש‬
‫בשמו דמסר האב לשלוחי הבעל אינו קונה אלא‬
‫מאבל )ה"ז( שנסתפק אי אח מטמא לאחותו‬ ‫לירושה ולא לטמא לה ויהי' הרמב" סתור מניה‬
‫ארוסה באירוסי דרבנ ומסיק דחייב לטמא לה דע"כ‬ ‫וביה‪ ,‬אע"כ נ"ל דודאי לא דמי למת מצוה ממש‬
‫ל"א שבעל מטמא לה אלא משו ירושה אבל אחי'‬ ‫דא"כ הגע עצמ הכותב כל נכסיו לכה והניח את‬
‫אי כח ביד חכמי לעקור מ"ע דלה יטמא ודבריו‬ ‫קרוביו יהי' הכה מטמא לה משו דקרי לקרוביו‬
‫תמוהי דהש"ס מיירי בקו ועשה לטמא לה ובזה‬ ‫ולא יענוהו משו שלא הניח לה ליורשו ובזה לא‬
‫אי כח ביד חכמי אי לאו משו דיורשה וה"ל מת‬ ‫יטעה אד בעול ‪ ,‬אע"כ דוקא היכי דתקינו רבנ‬
‫מצוה אבל אחי' דשב וא"ת הוא שלא יקיי מ"ע של‬ ‫ועקרו ירושה דאורייתא ממקומה ונתנוהו להבעל‬
‫הוצרכו לתק ג"כ שיטמא לה הבעל שלא תבוא‬
‫לה יטמא האי יש כח ביד חכמי כמבואר ש ‪.Â‬‬ ‫הפסד לאשה על יד שהקרובי לא יתעסקו‬
‫בקבורתה ועשו חז"ל אותה כמת מצוה‪ ,‬וכ יש‬
‫˙‪ Â‬כתב ש דבאחותו נשואה דרבנ אפי' לא נבעלה‬ ‫להבי מדברי התוס' יבמות פ"ט סו ע"ב יע"ש‬
‫וא"כ הכא בנדה שנכנסה לבית בעלה או שמסר האב‬
‫פשוט דאינו מטמא לה‪ ,‬וזה מוכח מדאמר הש"ס‬ ‫לשלוחי הבעל דאינה ככניסה רק לעני ירושה מטע‬
‫דמדאורייתא אביה מטמא לה ולא אמר אחיה מטמא‪,‬‬ ‫מחילה דאחולי אוחיל א"כ פשיטא ופשיטא שאי‬
‫לה אע"כ אחיה אפי' מ התורה אינו מטמא לה אע"ג‬
‫שלא נבעלה ה"ל בחזקת מפותה ע"ש‪ .‬ונעל ממנו‬ ‫שו ה"א שיהיה בעלה מטמא לה‪.‬‬
‫דברי רש"י שכתב אביה היינו קרובי אביה דהרי‬
‫בקטנה לא שיי אביה דא היה לה אב היה קידושיה‬ ‫‪ ‡ÏÂ‬מיבעיא להרמב" דטומאת הבעל לאשתו‬
‫דאורייתא‪ ,‬וה"ל למימר הכי מדאמר הש"ס כלל ה‬
‫דאביה מטמא לה‪ ,‬בשלמא הא דקאמר מ התורה‬ ‫מדרבנ בעלמא הוא אבל מ התורה הי' עובר‬
‫אביה ירית לה א"ש‪ ,‬דה"פ דהא אית לה יורשי‬ ‫בלאו דעל כל נפשות מת לא יבוא וא"כ הבו דלא‬
‫דאורייתא ואפקועי רבנ להירושה מיורשי‬ ‫לוסי עלה‪ ,‬דאע"ג דאיכא פוסקי דלא חשו לה‬
‫דאורייתא‪ ,‬אבל הא דמה"ת אביה מטמא לה הוא‬ ‫דהירושלמי )כתובות פ"א ה"א( דחופת אלמנה וכ‬
‫שפת יתר דעיקר הקושיא ממה שמ התורה אי זה‬ ‫פליגי אחופת נדה ולדידהו מצות עשה איכא‬
‫הבעל מטמא לה‪ .‬אע"כ ג המקש נזהר מזה דלא‬ ‫לטמאות לה מ"מ כיו דפלוגתת הפוסקי שב וא"ת‬
‫נימא כיו שהיא בחזקת בעולה ה"ל כמפותה שאי‬ ‫עדי ואפילו להפוסקי החולקי וס"ל טומאת‬
‫אחיה מטמאי לה וה"ל ממילא כמת מצוה ע"כ אמר‬ ‫הבעל לאשתו דאוריי' מ"מ הכא מספיקא לא יטמא‬
‫והא מ התורה בית אבי' מטמא לה ודלא כמשנה‬ ‫לה‪ .‬וממילא נמי שאסור להתאבל עלי' משו שיבוא‬
‫למל הנ"ל דאיננה בחזקת בעולה והרי יש לה‬ ‫מזה מכשול לעני טומאה וכמ"ש תוס' כעי זה‬
‫קוברי ומ"ט תיקנו לה טומאה מבעלה‪ ,‬ותיר‬ ‫בחולי י"ב ע"א דהקלו באבלות שלא יבוא להקל‬
‫הש"ס אע"ג דמ התורה מיטמאו לה מ"מ קרי להו‬ ‫בחליצה וע"ש ובשבת פראד"מ קל"ה ע"ב‪ .‬ומיהו כל‬
‫זה בשלא ידע שהיא נדה‪ ,‬אבל א כנסה וידע שהיא‬
‫ולא ענו משו שהפקעו מה הירושה‪.Ê‬‬ ‫נדה וכנסה ע"מ לבוא עליה אח"כ‪ ,‬בזה יעיי מ"ש‬
‫רמ"א סו סי' ס"א ויש בזה כמה עיוני וכבר כתבתי‬
‫]‪‰‡Â˘ ‰ Â˙ÂÁ‡ ÏÚ ‰¯Â˙‰Ó Ï·‡˙Ó Ô‰Î‬‬
‫‡‪[‰Ï ‡ÓË˙Ó Â È‡˘ È"ÙÚ‬‬ ‫לעיל שצרי לזה זמ מה ועיו עמוק‪.‬‬

‫‪ ·‚‡Â‬אני אומר לעורר במ"ש הרמב" )פ"ב מהל'‬ ‫‪ Ó"ÓÂ‬דברי ב"ש שהתחלנו בו צ"ע מ"ש דאחולי‬

‫אבל ה"ב( דאחותו מאביו אפילו נשואה שאינו‬ ‫אוחיל‪ ,‬תינח בש"ס )כתובות מח‪ ,‬ב( דמיירי‬
‫מטמא לה מ"מ מתאבל עליה מ התורה שכ'‬ ‫ממסר האב שהאב מוחל ירושתו את בתו לבעל בתו‪,‬‬
‫הרמב" ‪ Á‬על זה לא מצינו לו שו צד סמ ומקו‬ ‫אבל אלמנה שמכנסת עצמה שמ התורה קרובי אביה‬
‫יורשי אותה‪ ,‬מא מחיל מא שביק‪ ,‬וכי מי נת כח‬
‫טענה‪ .‬והלח"מ כתב ג בעיני כל אד יפלא‪.‬‬ ‫בידה להפקיע יורשי דאורייתא לתתה לאחר וצ"ע‪.‬‬

‫‪.‚"˜Ò ‚Ú˘ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ‰·Â˘˙ ÈÁ˙Ù· Â˙Èȇ¯ ‰Á„ ÔΠ.Â‬‬
‫‪.Ì˘ ‡"˘¯‰Ó ÔÂÈÏ‚Â „ 'ÈÒ ‚Ú˘ 'ÈÚÒ „"¯ÂÈ ‡"Ó¯ 'ÈÚ ,„Ò¯ ‰ÂˆÓ Á" Ó‰ ,Â˙˘‡Ï ÏÚ·‰ ˙‡ÓÂË ÔÈ Ú· Ì"·Ó¯‰ ˙Ú„· Î"˘Ó ‰‡¯Â .Ê‬‬

‫‪.Ì˘ Ó"ÒΉ ‡ȷ‰ ˙ÂÏ·‡‰ ÔÈ Ú ÛÂÒ Ì„‡‰ ˙¯Â˙ .Á‬‬