Page 596 - 4
P. 596
˘‡ ˙ÂÏהוספות והשלמות ˙·¢˙ ˙˜ Â
דיימא מעלמא ואוכלת בתרומה ,ומסתמא משנתנו ]קדושי ד עד ,א[ מאי שתוקי בדוקי שבודקי אמו
בתרומה דאורייתא מיירי ודלא כדחוקתא של ב"ח ואומרת לכשר נבעלתי ואחר הנחה זו נבוא לעיי
ומדאוכלת בתרומה ג עבדיה ובניה אוכלי עמה
הרי נאמנת ג לאחרי ,א"כ מה דהחמיר רמב" בגו הדי .
וש"ע היינו בדיימא מעלמא ,אבל לא דיימא מעלמא
נאמנת לגמרי לכאורה ,ועוד אי יש להחמיר לעני · ˜"Ùדכתובות )יד ,א( ועוד הא אר"י אמר שמואל
חליצה ,א כ ג בתרומה לא תאכיל ,שלא נבא
לסמו על זה לעני חליצה כמו שכתבו תוס' בחולי וכו' ,וכתבו התוס' ש )פח ,ב( ]בד"ה חדא[
יב ,א ע"ש וכ"כ בתשובת מהרי"ו סי' ע"ג דיש דהאי ועוד ר"ל ,אפילו אינו מודה ע"ש ,וכ"כ
להחמיר לעני מעוברת חבירו שלא להתיר על פי התוספ' ישני במקומו דאינו מכחיש אבל אינו מודה
הודאת משו דנפיק מיניה חורבא לעני חליצה שאינו בפנינו וע"ש ,ואהא קאמר מ"מ מהימנת מדר'
לרמב" ,וא כ מוכח ממשנתינו דעל כל פני בלא יודא אמר שמואל דמהימנת מדרב גמליאל ,משמע
דיימא מעלמא מותרת בתרומה ודמהני נמי לעני בהוא והיא מודי לא צריכי לדרב גמליאל ,ומהימ
חלוצה ,דאי לאו הכי ה"ל להחמיר דלא ליפוק מינה אפילו לכהונה ואפילו לכתחילה אפילו ברוב פסולי ,
חורבא לחלוצה ,בשג שאיני יודע שו טע לחלק דהא ארוסה רוב פסולי אצלה ומהימנת והיינו
בי חליצה לתרומה ,מכדי הא דאורייתא והא כלישנא בתרא דס"פ אלמנה )יבמות סט ,ב( דלרבא
דאורייתא מא פליג ל ,אלא על כרח רמב" מיירי פליגי רב ושמואל בדיימי מעלמא ולא מינייהו אפ"ה
בדיימי מעלמא דאפשר באמת אינה אוכלת בתרומה אמר שמואל שתוקי ומסקינ בקדושי ע"ד מאי
דאורייתא אלא בתרומה דרבנ .ומתניתי דמיירי שתוקי בדוקי שבודקי הא ואומרת לכשר נבעלתי
מסתמא בתרומה דאורייתא מיירי בלא דיימא ומהימנית להכשיר הולד ,והכי פסקו רוב הראשוני ,
מעלמא .ויש לדחות ולומר עד כא לא אמרה וא"כ בנידו דיד הוא והיא מודי מותרת לכה
מתניתי אלא בידוע שנבעלה לו ,אבל א אינו ידוע אפילו ברוב פסולי ואפילו לכתחלה ומה שהכחיש
לנו רק על פי הודאתו לא מהני ,אבל אי בזה ממש, תחלה וחזר והודה נדבר מזה לקמ אי"ה ,ועכשיו פה
א הרב ב"ש ]אבהע"ז[ סי' ד' וסי' קנ"ו כתב להדיא נעיי א יש לסמו על הודאתו אלו לא הי' מכחיש.
דמשמעות לשו רמב" ושו"ע משמע אפילו בלא
דיימא מעלמא נמי מחמיר לעני חליצה ,ואני בעניי ‡ Íהרמב" ]איסורי ביאה פט"ו הלי"ח[ פסק
לא מצאתי שו משמעות אדרבא מדכתב :הבא על
הפנויה או א"א ,וא"כ פנויה דומיא דא"א ,דודאי כלישנא קמא דיבמות ש דפלוגתייהו דרב
דיימו מבעלה ג"כ דאפילו רוב בעילות מיני' וא"כ ושמואל בדיימי מיני' ג"כ ,ואפ"ה אמר רב ממזר
לכל הפחות היה כדיימי מיניה ,ה"ה נמי בכי האי ולשמואל בדוקי ולפ"ז צ"ל]ע[ הא דמשמע פ"ק
גוני מיירי פנויה דדיימו מעלמא נמי מלבד הנוא . דכתובות הנ"ל דבמודה הארוס לא צריכי לדר"ג,
ומאמיני אפילו בדאורייתא אפילו ברוב פסולי ,
„ÂÚÂאפילו לדברי הבית שמואל שמשמעות וכבר נדחקו בתוספ' ]ביבמות[ ש ד"ה אמר ליה
אביי וכו' ,אבל ריטב"א ביבמות ]ש [ בש מהר"מ
הרמב" וש"ע ובאמת כ"כ בתשובת מהרי"ו ]כתב[ דלה לישנא אליבא דאביי צ"ל מודה דארוס
סימ ע"ג הנ"ל דלא מהימ לפטור אשתו מחליצה היינו שלא זזה ידו מתו ידה ואיני מודה היינו
נלע"ד ליישב קו' הב"ח ממתניתי ילדה תאכל אעפ"י שמודה שבא עליה אבל אינה ]מודה[ שהיה
בתרומה וכתבתי דמיירי אפילו בתרומה דאורייתא יושב ומשמרה ע"ש ,ומדאביי נשמע לרבא לה
ונאמנת ג לאחרי לבניה לעבדיה ,מ"מ נראה לי על בדדיימא מעלמא עכ"פ לא מהני לרב הודאת הארוס
פי מ"ש כבר בכמה תשובות עפ"י תוספ' חגיגה יד, אלא באופ הנ"ל ,ורמב" פסק כה לישנא דבדיימא
ב ד"ה בתולה וכו' ]ש[דבריה צריכי ביאור שהקשו מעלמא ולא מיני' לא מהימני בלא תרי רובא אלא
ממעוברת ולא מרישא ממדברת וד"ל ,ורישא יש א כ דיימא מיני' ומעלמא אז קיימא ל כשמואל
לומר הת קאמר ר' יהושע משו דפרוצה הוא שהרי בדוקי וכתב בהל' יבו ]פ"ג הל"ד[ ]ד[מ"מ )אינה(
נסתרה משו הכא אבדה נאמנות שלה ולא מפיה אנו אינו ] ...נאמ [ לפטור אשתו מחליצה וה"ה לא ידע
חיי ,אבל הכא בתולה שעיברה אפשר שנאנסה ולא מני לו זה ומ"מ פסק כ בש"ע א"ע סי' קנ"ו ,אמנ
עבדה אסורא א כ נאמי לה ג כ שעדיי בתולה לכאורה היינו דדיימי מעלמא ,אבל בלא דיימי כלל
בודאי מהימנת אפילו לאביי דדחיק למוקי מתניתי
בחבושי היינו לרב ,אבל לשמואל לא ,ומכ"ש לרבא
דהלכתא כוותי' ומוקי מתניתי דאוכלת בתרומה דלא
