Page 598 - 4
P. 598
˘‡ ˙ÂÏהוספות והשלמות ˙·¢˙ ˙˜ Á
אותה פטרוהו ממאסר ושמחו עמו ולא בקש אד כשירי וא"כ במה שהכחיש נאסרה עליו לכתחלה.
ממנו שיודה שממנו הוא ,רק נתרצו ונתפייסו במה ומ"מ נלע"ד דשריא ליה ,א יוציא מפיו האמתלא
שנתרצה לישא אותה לאשה ,רק אח"כ בעמדו לפני מ"ט כיחש לכתחלה מחמת בושה או שלא רצה
הרב לעשות קישורי ושידוכי נודע לרב שהוא כה לישא מנוולת ואשר כבדו אזנה משמוע וכיוצא בזה
ונתעורר להוציא מפיו א בא עליה או לא ,והיה יכול ואחר שית אמתלא זו נלע"ד להתיר ,האמנ עובדא
להכחיש ולעמוד בהכחשתו רק שעומד בדיבורו כזה הוה לפני הגאו צמח צדק באחד שכחש בפניה
הראשו שישא אותה ועי"ז כבר נפטר ממאסרו, שנתעברה ממנו וכפוהו ע"י אילמי ואסרוהו בבית
ועיקור הנשואי הרי ה לו על אפו ועל חמתו ועל האסורי ושוב הרבו לו מוהר ומת והודה שממנו
כרחו שותה בעציצו ועוד שטר שמע מפיה כל נתעברה ואסר הצמח צדק עליו משו מעוברת חבירו
טענותיה אמר הוא שאונסה איזה פעמי ואח"כ בא ותוכ דבריו נהי ]ד[אמתלא מהני ,מ"מ הכא כי היכי
עליה כמה פעמי מרצונה ,הדברי כהוויית כמו דאיכא אמתלא מדוע כחש מפני הבושת והנ"י יש
שטענה היא תחלה שלא בפניו ,ומה היה לו כל זה אמתלא מ"ט הודה ,מפני ריצוי ממו ומפני איסורו
די היה לו לומר שבא עליה מרצונה ומה לו לומר בבית האסורי וסיי ש בודאי אי התרצה והודה
שאונסה ,מכל הלי דברי ניכרי שהדברי שאמר ואח"כ נתנו לו ממו שישאנה הוה מהני אמתלא,
באחרונה ה אמת ושמחמת בושה וג שלא רצה אבל עכשיו שלא הודה עד אחר שהפריזו לו
לשתות בעציצו כפר בתחלה ועכשיו ולו תהי' לאשה. ממו לנד לא מהני הודאתו וצרי להמתי עד אחר
עיבור והנקה ,אמנ כ החמיר הגאו זצ"ל בדרבנ
.ÈÓ˘ È˙Ó˙ÁÂ È˙·˙Î „"ÚÏ ‰ מכש"כ שהיה לנו להחמיר בדאורייתא ,מ"מ נ"ל
.ÔÈÓ„ Ù"ÙÓ ¯ÙÂÒ '˜‰ ‰˘Ó להקל בנידו שלפנינו דהרי מיד שאמר שרוצה לישא
][„Ò˜-‡Ò˜ ÔÂÈÏ‚ ‰È¯ÂÓ
‚[ ‡È ÔÓÈÒÏ
בלא נשאות לאחרי אלא מטע חזקת פנוי' ,וכתב ·˙Îשמצא תיוהא בתשובה שנדפסה בשמי סו
דכ"ש דלא איתחזק ,משמע אפילו הוה איתחזק
איסורא הוה מהימני .והיינו משו חזקת פנויה ספר הרי" מיגאש על שבועות ,בתשובה אחת
בצירו ברי ,וג הא דנשאת לפנינו גופיה היינו כתבתי ש ]ד"ה גרסינ [ בש רמב" דמייתי ר"
משו חזקת פנויה ,דאלה"כ היה כל אד אסור בגיטי )סד ,א( ולא נימא מוקי קרובותיה בחזקת
לישא אשה ,שעל זה סובב קושיתו מעיקרא ,נמצא פנויות וע"ז כתב וז"ל והוסי מר מילת פנויה ,הא
ה דנשאת לפנינו גופיה חזקת פנויה היא ,וס"ל לפי מה שכתב מר גופיה דהרמב" מיירי א
לרמב" א אינה בפנינו לא יועיל חזקת פנויה שלה, שהקרובות נתקדשו א"כ שוב ליתא לחזקת פנוי'
וכשהיא לפנינו יועיל חזקת פנויה ,ומכ"ש כשתנשא אלא כשרות ,שאלו היתה מקודשת לאחר לא קבלו
לאיש ג כ .והנה כשנשאת והיא שלא לפנינו א
נחשב בזה כטוענת ברי לפנינו הרי נשאת לאיש זה קידושיה עתה מזה .אלו דבריו.
אינו מבואר ברמב" ,וכתבתי דקושית תוס' )קידושי
ס"ו( ארש"י בא ינאי מיושב ,דרש"י סבירא לי' ‰ ‰מה שיש להארי בזה אי אמרינ השתא הוא
כשאינה לפנינו אי מועיל חזקת א ינאי ,אפילו
היתה ע בעלה אחר כ לא מיחשב זה כברי וחזקה, דאיתרע ולא מקוד ,אי כא המקו ,כי לא
באתי אלא ליישב הדברי .באמת הנה דברי הרמב"
ובזה נדחו דבריו שבציו א' וב'. ש כ ה ,דלא נאסר לקדש שו אשה בעול
דמוקי לה בחזקת פנויה ,אבל לקדש אשה זו ולומר
‰Óשכתב בציו ג' דנראה מדברי דקטנה שהשיאוה אוקמי קרובות בחזקת פנויה כיו שאינ לפנינו לא
דיינינ עלייהו ,א א היו הקרובות לפנינו ואומרות
אחי' ואמה דוקא ולא שאר קרובי ,הנה נתכו שלא נתקדשו נאמנות ,דעד אחד נאמ באיסורי ,
למ"ש ש בד"ה ואי להוסי וכו' ,דבדבורי שלפני ומכ"ש הכא דלא אתחזק איסורא ,וכ"ש שמתו
זה לא דברתי מנשואי דרבנ ,והנה אמת נכו הדבר שנאמנות על עצמ ונשאות לאחרי נאמנות ה לזה.
כי בדבור הלז יש מקו תפיסה עלי ,אבל לא כמו וכי פליג בדבר שבערוה אי ע"א נאמ אפילו לא
שכתב פרמעכ"ת ,והוה ליה להקשות מהגהת רמ"א אתחזק ,ואמנ ס"ל במכ"ש שמתו שנאמנות על
עצמ ונשאות לאחרי ,א"כ ברישא מיירי אפילו