Page 598 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬הוספות והשלמות ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˙˜ ‪Á‬‬

‫אותה פטרוהו ממאסר ושמחו עמו ולא בקש אד‬ ‫כשירי וא"כ במה שהכחיש נאסרה עליו לכתחלה‪.‬‬
‫ממנו שיודה שממנו הוא‪ ,‬רק נתרצו ונתפייסו במה‬ ‫ומ"מ נלע"ד דשריא ליה‪ ,‬א יוציא מפיו האמתלא‬
‫שנתרצה לישא אותה לאשה‪ ,‬רק אח"כ בעמדו לפני‬ ‫מ"ט כיחש לכתחלה מחמת בושה או שלא רצה‬
‫הרב לעשות קישורי ושידוכי נודע לרב שהוא כה‬ ‫לישא מנוולת ואשר כבדו אזנה משמוע וכיוצא בזה‬
‫ונתעורר להוציא מפיו א בא עליה או לא‪ ,‬והיה יכול‬ ‫ואחר שית אמתלא זו נלע"ד להתיר‪ ,‬האמנ עובדא‬
‫להכחיש ולעמוד בהכחשתו רק שעומד בדיבורו‬ ‫כזה הוה לפני הגאו צמח צדק באחד שכחש בפניה‬
‫הראשו שישא אותה ועי"ז כבר נפטר ממאסרו‪,‬‬ ‫שנתעברה ממנו וכפוהו ע"י אילמי ואסרוהו בבית‬
‫ועיקור הנשואי הרי ה לו על אפו ועל חמתו ועל‬ ‫האסורי ושוב הרבו לו מוהר ומת והודה שממנו‬
‫כרחו שותה בעציצו ועוד שטר שמע מפיה כל‬ ‫נתעברה ואסר הצמח צדק עליו משו מעוברת חבירו‬
‫טענותיה אמר הוא שאונסה איזה פעמי ואח"כ בא‬ ‫ותוכ דבריו נהי ]ד[אמתלא מהני‪ ,‬מ"מ הכא כי היכי‬
‫עליה כמה פעמי מרצונה‪ ,‬הדברי כהוויית כמו‬ ‫דאיכא אמתלא מדוע כחש מפני הבושת והנ"י יש‬
‫שטענה היא תחלה שלא בפניו‪ ,‬ומה היה לו כל זה‬ ‫אמתלא מ"ט הודה‪ ,‬מפני ריצוי ממו ומפני איסורו‬
‫די היה לו לומר שבא עליה מרצונה ומה לו לומר‬ ‫בבית האסורי וסיי ש בודאי אי התרצה והודה‬
‫שאונסה‪ ,‬מכל הלי דברי ניכרי שהדברי שאמר‬ ‫ואח"כ נתנו לו ממו שישאנה הוה מהני אמתלא‪,‬‬
‫באחרונה ה אמת ושמחמת בושה וג שלא רצה‬ ‫אבל עכשיו שלא הודה עד אחר שהפריזו לו‬
‫לשתות בעציצו כפר בתחלה ועכשיו ולו תהי' לאשה‪.‬‬ ‫ממו לנד לא מהני הודאתו וצרי להמתי עד אחר‬
‫עיבור והנקה‪ ,‬אמנ כ החמיר הגאו זצ"ל בדרבנ‬
‫‪.ÈÓ˘ È˙Ó˙ÁÂ È˙·˙Î „"ÚÏ ‰‬‬ ‫מכש"כ שהיה לנו להחמיר בדאורייתא‪ ,‬מ"מ נ"ל‬
‫‪.ÔÈÓ„ Ù"ÙÓ ¯ÙÂÒ '˜‰ ‰˘Ó‬‬ ‫להקל בנידו שלפנינו דהרי מיד שאמר שרוצה לישא‬
‫]‪[„Ò˜-‡Ò˜ ÔÂÈÏ‚ ‰È¯ÂÓ‬‬

‫‚[ ‪‡È ÔÓÈÒÏ‬‬

‫בלא נשאות לאחרי אלא מטע חזקת פנוי'‪ ,‬וכתב‬ ‫‪ ·˙Î‬שמצא תיוהא בתשובה שנדפסה בשמי סו‬
‫דכ"ש דלא איתחזק‪ ,‬משמע אפילו הוה איתחזק‬
‫איסורא הוה מהימני‪ .‬והיינו משו חזקת פנויה‬ ‫ספר הרי" מיגאש על שבועות‪ ,‬בתשובה אחת‬
‫בצירו ברי‪ ,‬וג הא דנשאת לפנינו גופיה היינו‬ ‫כתבתי ש ]ד"ה גרסינ [ בש רמב" דמייתי ר"‬
‫משו חזקת פנויה‪ ,‬דאלה"כ היה כל אד אסור‬ ‫בגיטי )סד‪ ,‬א( ולא נימא מוקי קרובותיה בחזקת‬
‫לישא אשה‪ ,‬שעל זה סובב קושיתו מעיקרא‪ ,‬נמצא‬ ‫פנויות וע"ז כתב וז"ל והוסי מר מילת פנויה‪ ,‬הא‬
‫ה דנשאת לפנינו גופיה חזקת פנויה היא‪ ,‬וס"ל‬ ‫לפי מה שכתב מר גופיה דהרמב" מיירי א‬
‫לרמב" א אינה בפנינו לא יועיל חזקת פנויה שלה‪,‬‬ ‫שהקרובות נתקדשו א"כ שוב ליתא לחזקת פנוי'‬
‫וכשהיא לפנינו יועיל חזקת פנויה‪ ,‬ומכ"ש כשתנשא‬ ‫אלא כשרות‪ ,‬שאלו היתה מקודשת לאחר לא קבלו‬
‫לאיש ג כ ‪ .‬והנה כשנשאת והיא שלא לפנינו א‬
‫נחשב בזה כטוענת ברי לפנינו הרי נשאת לאיש זה‬ ‫קידושיה עתה מזה‪ .‬אלו דבריו‪.‬‬
‫אינו מבואר ברמב" ‪ ,‬וכתבתי דקושית תוס' )קידושי‬
‫ס"ו( ארש"י בא ינאי מיושב‪ ,‬דרש"י סבירא לי'‬ ‫‪ ‰ ‰‬מה שיש להארי בזה אי אמרינ השתא הוא‬
‫כשאינה לפנינו אי מועיל חזקת א ינאי‪ ,‬אפילו‬
‫היתה ע בעלה אחר כ לא מיחשב זה כברי וחזקה‪,‬‬ ‫דאיתרע ולא מקוד ‪ ,‬אי כא המקו ‪ ,‬כי לא‬
‫באתי אלא ליישב הדברי ‪ .‬באמת הנה דברי הרמב"‬
‫ובזה נדחו דבריו שבציו א' וב'‪.‬‬ ‫ש כ ה ‪ ,‬דלא נאסר לקדש שו אשה בעול‬
‫דמוקי לה בחזקת פנויה‪ ,‬אבל לקדש אשה זו ולומר‬
‫‪ ‰Ó‬שכתב בציו ג' דנראה מדברי דקטנה שהשיאוה‬ ‫אוקמי קרובות בחזקת פנויה כיו שאינ לפנינו לא‬
‫דיינינ עלייהו‪ ,‬א א היו הקרובות לפנינו ואומרות‬
‫אחי' ואמה דוקא ולא שאר קרובי ‪ ,‬הנה נתכו‬ ‫שלא נתקדשו נאמנות‪ ,‬דעד אחד נאמ באיסורי ‪,‬‬
‫למ"ש ש בד"ה ואי להוסי וכו'‪ ,‬דבדבורי שלפני‬ ‫ומכ"ש הכא דלא אתחזק איסורא‪ ,‬וכ"ש שמתו‬
‫זה לא דברתי מנשואי דרבנ ‪ ,‬והנה אמת נכו הדבר‬ ‫שנאמנות על עצמ ונשאות לאחרי נאמנות ה לזה‪.‬‬
‫כי בדבור הלז יש מקו תפיסה עלי‪ ,‬אבל לא כמו‬ ‫וכי פליג בדבר שבערוה אי ע"א נאמ אפילו לא‬
‫שכתב פרמעכ"ת‪ ,‬והוה ליה להקשות מהגהת רמ"א‬ ‫אתחזק‪ ,‬ואמנ ס"ל במכ"ש שמתו שנאמנות על‬
‫עצמ ונשאות לאחרי ‪ ,‬א"כ ברישא מיירי אפילו‬