Page 601 - 4
P. 601
‡Ò˜˙ ¯ÙÂÒ לסימ טז Ì˙Á
ואיזה דבר גר לו ,וגלל כ נ"ל דא לשטת רש"י דכא וממזרת ג"כ יכול לישא מספק שמא הוא באמת
אי כא רק פסול דרבנ בעל ידי חולי ,ולכ בהא פ"ד ומותר בממזרת לדברי ר"י דאמר פצוע דכא
דקאמר הש"ס ד כ' גבי סריס אד ופרש"י דאיירי מותר בממזרת ויש כא ספק אחד הנוגע להחמיר
בידי אד ולא מחמת חולי ,ותמהו על זה דהרי שיטת
רש"י דא על ידי חולי חשוב כמו בידי אד ולמה ולהקל על כ מחמירי בשניה .
שינה רש"י טעמו בזה ,ולפי מ"ש דלא איירי כא
מחמת חולי .ובזה אתי שפיר דש דייק הש"ס מה Ì Ó‡Âרבינו ז"ל פוסק כמא דאמר בירושלמי
דא בעלו קנה דחייבי לאוי ליבו רמיא מ התורה
ומהיכ דייק הא אי כא רק איסור דרבנ דספק דפצוע דכא אסור בממזרת ודאית ורק על
פצוע דכא אינו רק מדרבנ ולכ פרש"י דאיירי בידי הספקות לא גזרו עליו היינו מטע שכתבתי דלא
אד ממש ,וז"ל רש"י סריס אד דקיי עלה בלאו שיי כא מעלת יוחסי ,ולשיטת הרמב" ליכא כא
דלא יבוא וכו' ולא סריס מחמת חולי דא"י ולא קיי תרתי דסתרי אהדדי בספק פצוע דכא דאמרינ דאינו
פצוע דכא ומותר בכשרה מאי אמרת הרי סתרי
עלה בלאו ,וזה ברור ואמת בכונת רש"י. אהדדי דירצה לישא ממזרת זה אינו דהרי א א
הוא פצוע דכא אסור בממזרת מאי אמרת דירצה
‰ ‰Âמדברי הש"ע שכתב דעה ראשונה בסת דעל לישא שתוקית וא אינו פ"ד הרי אסור בשתוקית
הרי הא דישראל אסור בשתוקית אינו רק משו מ"י
ידי חולי חשוב פצוע ואחר זה כתב בש י"א וזה לא שיי בספק פצוע דכא שקרוב שלא יוליד
דעל ידי חולי חשוב ג כ פ"ד ,נראה דסובר לעיקר ועוד דקל הוא שהקילו חז"ל עליו להתיר לפצוע דכא
דעל ידי חולי לא הוי פ"ד ,והנה בירושלמי דפרקי הספקות ואי נחמיר בספק פצוע דכא לאסרו בקהל
אית תני בידי שמי כשר ואית תני בידי שמי פסול משו תרתי דסתרי אהדדי ,ומהאי טעמא נמי כתב
מא דאמר בידי שמי ילי מ ממזר שהוא בידי רבינו שהתירו לפצוע דכא שישא מ הספקות והיינו
אד ואחר כ קאמר בירושלמי הוו בעי מימר בידי במקו דלא שיי עליו לאסור רק משו חשש
שמי כשר כריב"ב )דהיינו דקאמר כל שאי לו ממזרת ולא משו ביאת איסור דפצוע דכא בישראל
ביצה אחת הרי הוא כסריס חמה וכשר( אמר ר"א כגו שהיא גיורת ספק ממזרת וכדומה ,וכ כתבו
לעול כרבנ הרי שעלתה בו חטטי מי מחכ בה הפוסקי ,ועיי בספרי ישועת יעקב .וכיו דרק
או מסיית הרי הוא בידי אד כמו שהוא בידי שמי משו חשש ספק ממזרת באנו לאסור עליו הרי ליכא
ומזה דייק הרא"ש דעל ידי חולי חשוב בידי שמי . כא מעלת יוחסי ,ואתי שפיר דברי הרמב" ואי
וראיתי להמפרש ספר הירושלמי שתמה על הרא"ש קושיא עליו מהא דמבואר בירושלמי דה דכל
בזה דאדרבה בירושלמי מבואר להדיא דעל ידי חולי האיסורי לבא בקהל מותרי לבא זה בזה איירי
מותר דהרי חזינ דמוקי לה דתני בידי שמי פסול בפ"ד לחד מא דאמר ומכל מקו מותר בספקות,
כגו שעלתה חטטי והוא מתחכ והוי בידי אד דש לה מא דאמר דפ"ד מותר בממזרת ודאית
אבל א שנכרת הוא מחמת חולי כשר לכולי עלמא, ויש כא תרתי דסתרי אהדדי ,ורבינו דפ' כמא דאמר
ואי נימא דדעת הירושלמי הוא לאסור בידי שמי דפצוע דכא אסור בממזרת רק בספקות מותר אי כא
היינו מחמת חולי הוה ליה למימר בפשיטות דאיירי
מחמת חולי .והנה לפי מ"ש דה דמחמת חולי ספקא תרתי דסתרי ,ודוק היטב כי זהו דבר נחמד.
הוא א נעשה בגרמת האד א כ לפי מ"ש לעיל
דדעת הירושלמי דפ"ד מותר בממזרת וע"כ ס' פ"ד ‰Ê·Âנ"ל במה דנחלקו הפוסקי א נעשה פצוע
אסור בבת ישראל לכ חשוב כמו תרתי דסתרי
אהדדי ואסור ועל כ א על ידי חולי אסור אבל דכא או כרות שפכה על ידי חולי אי חשוב
לדיד דקיימא ל דפ"ד ודאי אסור בממזרת אי כא כמו על ידי שמי ומותר לבא בקהל או כמו על ידי
שני צדדי דסתרי אהדדי כמש"ל מהראוי להתיר על אד ואסור .ונראה לי דעל ידי חולי חשוב ספק פ"ד
דבאמת לכאורה קשה אי יהיה נחשב מה שנעשה
ידי חולי. על ידי חולי כמו בידי שמי ולמה יהיה גרוע מעל
ידי רעמי דכתב רש"י שחשוב בידי שמי וצ"ל
‰Ê·Âאמרתי בחדושי לפרש לשו הירושלמי אית דכיו דאינו יודע בבירור זמ מציאת העני שנעשה
פ"ד וכ"ש ואיזה דבר גר לו העני א הוא באמת
תני וכו' הא כריב"ב דאמר בעל ביצה א' בי"ש לכ מחמירי בספק מה שאינו כ בנעשה על
מותר הא כרבנ דבעל ביצה א' אסור ואחר זה קאמר ידי רעמי הדבר ידוע בבירור זמ ועני שנעשה פ"ד