Page 604 - 4
P. 604
˘‡ ˙ÂÏהוספות והשלמות ˙·¢˙ ˙˜„Ò
מלדו ומלעשו' כדי וכהלכה עכ"ל ואנ נידו בנ"ד הפרוצי' שהיו רוצי להתעולל בה והיו רצי אחריה
אותו ק"ו בעצמו שד הוא ז"ל ש וגומר ומה הת
בעובדא דר' אחא שהוכיח על מה שעברו כבר והיא בורחת מפניה ולפי' הקל בדבר והתיר אסור
דאקפי פירא בכוורי ואזול וציידי בהו בשבתא מדבריה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר ]‡:‰"·‰
ואפ"ה לא מנע ר' אחא עצמו מלדו עליה שמתא ‚Ï"Ê ÂÈÏÚ ‚È˘‰ ‰Ê ÔÓÈÒ Î"‰˜ 'Ò· Í"˘‰ Ì
הכא בנד"ד שע"י חוצפת הארורה הזאת בראות ‡Î‰„ ÂÈ˙Âȇ¯ ÏÎ ˙ÂÁ„Ï ˘È È"‡¯‰Ó ÏÚ ‰˘˜‰
פריצי הדור והעיר שלא נעשה עמה דבר ושהב"ד Î"χ„ ˘ÂÁÏ Ôȇ Â˙‡ ÔÈ„ Ó˘ ‡Â‰ „"· ÔÈ„„ ÔÂÈÎ
נושאי אליה פני ממנה ילמדו וכ יעשו לדורות ··˙Î ÂÈ˙‰‚‰· Ï"Ê ‡"˜È¯‰Ó χ¯˘È ÔÈ„ ˙ÏË
לעבור בכל יו על הדת באיסו' ערוה החמור' בשאט ·˙Î ÛÂÒ·Â ‡ˆÈ˘ ¯˘Ù‡˘ Ù"Ú‡ Ú˘¯‰ ˙‡ ÔÈ„ Ó
בנפש בעזות מצח ובלצו נפשה תפשה צרעת העזות ¯·„ Âȉ ÂÏÈÙ‡ ‰˜Á¯‰‰ È˯ٷ ÛÈÒÂ‰Ï Ì„È· ˘È ÔÎÏ
והקלקול כמכה מהלכת שיש לה רגלי ממהרות Â˙˘‡Â ¯ÙÒ‰ ˙È·Ó ÂÈ · ‡ÈˆÂ‰Ï Է ˙ÏÈÓ Ô‚Π‰ÂˆÓ
לרו לרעה ומעלה צמחי שמיר ושית עאכ"ו דאי .[‡"Ò Ïω ˙È· 'Ò· ÔÈÈÚ 'È ÔÈ„· 'Ê ‰Â Ή"·Óועוד
למנוע מלדו עליה ועל כיוצא בה שמתא א אמנ
האמת עד לעצמו והדבר ברור שעדיי צריכי אנו דהת לאו מטע' הצלת נפשו' לבד התיר להשיאה
למודעי על חשש אבדת הבני דמלתא דלא מסתב'
היא שנקו ונגזור על הא במקו' דאיכא למיחש אלא מכמה טעמי אחריני שהוזכרו בפסקו סי' ה'
שע"י מעשה יבדלו מעדת ישראל גמולי חלב שלא
פשעו וידח ממנו נדח אבל לא יפלא מעיני כל מורה ובודאי הגמור דאי להתיר לאד איסור קל כדי שלא
מ"ש מהר" ז"ל בהג"ה י"ד סי' של"ד ס"ו וז"ל ויש יבוא לידי איסור חמור ]‡ÌȘÒÂÙ‰Ó ‰·¯‰Â :‰"·‰
רשות לב"ד להחמיר עליו שלא ימולו בניו ושלא ·˜ÂÁ˘ Ï˘ ¯„ ¯È˙‰Ï Ôȇ„ Ï"Ò Á"ί ÔÓÈÒ „"È
יקבר א ימות ולגרש את בניו מבית הספר ואשתו ‡È˙Ú·˘‡ ̘ÈÓÏ ‡ ÏÈÎÈ ¯Ó‡ Áˆ ¯„ ‰ ÂÏÈÙ
מהב"ה עד שיקבל עליו הדי עכ"ל והד"מ שלו ÏÚ ‡È„‰· ¯·ÂÚ ‰È‰ ÂÏÈه ‰È· Ô ÈÁ‚˘‡ ‡Ï
הביא מקור בדי וכתב נ"י פ' הגוזל בתרא רשות ˘·Â˜˜„ÊÈ˘ ÌȯÈ˙Ó‰  Èȉ ÂÏ‡Ï ÌȯÓ‡ Ôȇ„ Â˙ÚÂ
לב"ד לנדותו וכו' וכ"ה תשו' לרי" וכ"כ בנימי ‰Ï„‚ ‰¯È·Ú Ú·˘ ‰ ‰˘ÚÈ ‡Ï˘ È„Î ‰ ˘ ‰¯·Ú‰Ï
זאב סי' רפ"ח וכו' וכ"כ נ"י בש תשו' הרמב" סי' Ôȇ„ „" · ˘"Î ˘"ÈÈÚ ‡"Ï 'ÈÒ '¢˙· ÏÈÚÏ ¯‡Â·ÓÎ
רמ"ד עכ"ל וג מוהר"ר בנימי זאב ז"ל בתשובותיו ‡˘Â·ÎÏ Â Èȉ„ ‰Ï„‚ ‰¯È·Ú ¯Â·ÚÏ „"·Ï ÌȯÓÂ
סי' רפ"ט בפי' פתיחא חזר ותנאו בש רבינו ירוח Ìȯ‰Ï ÌȇËÂÁ‰ ¯ÒÈÈÏ ÁÈΉÏÓ Ú˜¯˜· Ì‰È Ù
במשרי נתיב א' חי"ב ,אמת הדבר שג בדי זה ‡Ï˘ ȄΠ̉ÈÏÚ ‰·ÂÁ ‡È‰˘ ÌÓÚ Í¯„Ó Ï¢ÎÓ
הל הט"ז לשיטתו והבי' דברי רש"ל שהשיג על ıÂÁ ÈÁ„ χ ÈÁ„Ó ˙‡ˆÏ ‰Ï„‚ ‰¯·Ú ‡ËÂÁ‰ ‰˘ÚÈ
הגאו רב פלטוי בהוצאת הבני מבה"מ והאשה ˜ÙÒ ‡Â‰„ ˘"Î ÂÓÚ ÂÈ · Í¢ÓÏ ‰¯Â˙‰ ¯„‚Ó
מב"הב עד שסיי שלא יצאו דברי אלו מפי הגאו „˜¯È„ÈÓ ‡ÈˆÂÓ ˜ÙÒ Ôȇ „È·Ú ‡Ï ÌÈÊ‚„ ¯·„‰ ·Â
ז"ל ואחרי שתמה הט"ז על תמיהת רש"ל פסק ותני .[ȇ„Âוהרוצה לעמוד על בוריי של דברי אלו
דהאי גאו לא מיירי אלא מ הבני הקטני' שאי
בה זכות מצד עצמ עדיי אלא תלוי ועומדי יעיי במשפטי שמואל סי' ק" וימצא ש כל
בזכות אביה אבל לא גדולי שה בני קבולי שכר
או עונש מצד עצמ ואעפ"י שיש להקשות על מבוקשו ובכל מקו ובכל זמ יש לדיי לעשות את
פירושו מגירסת הרמב" ז"ל שלפנינו שבתשובתו
סי' רמ"ב כתוב לאמר ז"ל ממש ולא יקברו לו מת שלו והמיני שיפקרו ה לבד עתידי לית את
ואפילו היה המת קט או שנולד לו ב אחר הנדוי
לא ימולו אותו עכ"ל ומינה משמע דאי לחלק בי הדי ,מי לנו גדול בעני זה ממהר"ר בנימי זאב ז"ל
בני גדולי לקטני אדרבה איפכא מסתברא ל
ומינה דייקינ דלא מבעיא הבני הגדולי ואות שכתב בסי' רפ"ז ז"ל ואי לחוש דכיו דשמתינ ליה
שנולדו קוד הנדוי דכרעא דאבוה ה וגררי אבתריה
דודאי ה לוקי' עמו מטע אי ל משפחה שיש בה שמא יצא לת"ר ולא נשמתי אותו דאי מהא לא
איריא וכי בשביל דנחוש מזה נניח מלדו ומלעשות
הדי וההלכ' תדע דבקדושה פרק י' יוחסי אמרינ
דכי ניחא נפשיה דר' אמר הומניא איכא בבבל וכו'
והשתא יש לשאול מאי אשמועינ תלמודא בה
מילת' דשמתינהו ר' אחא להנהו דאזול וציידי בשב'
ועוד רבינו הקדוש גופיה למאי הלכתא ניבא דבר זה
ופי' לנו היא סרו מאחרי ה' כדפי' רש"י הת אלא
י"ל דתלמודא אתא לאשמועינ דאפילו דנראה
לחכמי הדור שמפני שמשמתי מי שעובר יצא
לתרבות רעה אפילו הכי לא ימנעו ולא יניחו עצמ