Page 607 - 4
P. 607
ÊÒ˜˙ ¯ÙÂÒ לסימ לה Ì˙Á
דרבי והצלה פורתא וא תקשה את ערפה לבלתי דברי התלמיד דלא גמיר ולא סביר לא עביד ומוביר
קחת מוסר תלבש שחורי ותתכסה שחורי ותעשה הצעיר שמ"י ט"ו למב"י התע"ה‰˜„ˆ ˘Ó˘ ˙"¢] .
.[ÁÓ 'ÈÒ מה שלבה הרע חפ ובאבוד רשעי רנה עד כא
‰Ï ÔÓÈÒÏ [Â
ולכ אי לאו טעמא דהבחנ' הי' מותר לישא תו צ' ˘‡ ‰Ïותשובה מהגאו מהו' משה ז"ל שהי' אב"ד
דא אי תמצא מעובר' לא שיי טעמא דדחס' דכמו
דמספק' ל אי ב ז' לאחרו הוא הכי מספקי לי' בק"ק פינסק לאבי זקני הגאו בעל המחבר
גופ' שמא בנו הו' וחס עליו ובתו ג"ח שעדיי לא הספר הלז תפארת למשה
היכר עובר' לא שיי כלל טעמא דדחס' דא"כ ג
באשתו תו ג"ח ניחוש להכי דלא שיי לו' דחס על ˘‡ È˙Ïאשה גרושה מאשה והיא מעוברת וילדה
בנו דהא לא ידע שמעובר' הי' אבל אי הטע משו
דלמניק' קיימי ותעכר חלבה יש לחוש יותר שהוא ולא התחילה להניק את הילד אי שרי'
לא ירצה להוצי' מעותיו מספק שמא אינו בנו וג להנשא תו כ"ד חודש.
מבעל' הראשו ויורשיו לא תוכל להוצי' כלו
שיאמרו שמא ב אחרו ולא נצטר לטע דבושה ˙˘ ‰·Âדבר זה נפתח בגדולי' קמאי דקמאי וחל
לבא לב"ד ועוד כתבתי ש בכתביי מה שתי' רו
כ"ת וכוונת' לדעת הגדול וכתבתי ש כמה הוכחו' עלינו חובת ביאור ולירד לעומקא דדינא
לזה ופרשתי דהא דפרי ה"נ חס' עלי' ר"ל כמו ביבמות כו' )תשובה של הגאו דק"ק פינסק הנ"ל
שהוא חס על בנו ומשמר עצמו שלא יזיק ה"נ היא היא באריכות גדול וג שנרקב קצת ע"כ לא הדפסתי
חסה על בנה ומשמר' עצמה בשעת תשמיש דודאי כעת רק תחילתו וסופו והי' כי אזכה להדפי' כל
הוא אינו מכוי להרוג נפש כדפרש"י אלא שאינו השו"ת של אבי זקני אזי אדפוס התשובת שלו(
משמר עצמו כ"כ ואזה תי' סת מעוברת למניקה וסופו כ"ד המדבר באמיתו של תורה משה בלא"א
קיימ' וחשש' למעכב חלבה ואינה חס' עליו כ"כ
לשמר עצמ' בשעת תשמיש ,ובעובד' דנ"ד ממש כל החסיד מהו' ישראל יעקב בה' איסרל זצלה"ה
הפוסקי' חולקי' על הר' הזק וחרי והרמב"
והרא"ש מכלל והשאלתו' דדבריה' דברי קבלה ומי Ï·˜Èהרב הגדול תשובתי הקושי' על הרמב" כבר
יכניס ראשו להכריע בי הרי' פוסקי' ראשוני' א כי
אי' דרבנ הי' באשר חכמי התלמוד החמירו הרבה הקשה ג בכ"מ ג בתשו' מהרי"ל סי' ק"ה
וגזרו בזה כמה גזירות ופור גדר חו' וחומר בדברי ותי' בדוחק דהרמב" ס"ל דמה שדחו בגמ' דחס
סופרי' מד"ת ,א במה שמחלק רו כ"ת בי לא על דחברי' כעל דידי' הו' דר את"ל כ מ"מ איכא
התחיל' להניק כלל דיש להקל דלא נכנסה בגדר טעמא דסת מעובר' למניקה קיימא אבל עיקר
גזירותיה' דאסרו מנקת חבירו וכ"פ הב"ח בגרושה טעמא לא הוי אלא משו דחש' דלא חס על דחברי'
וכבר הוכחתי בראיו' ברורו' וחזקו' בכתביי דכה"ג כעל דידי' וע"ש א שכעת אי ספרי בידי מ"מ
חולק הר"ש הזק בי אלמנה לגרושה בשנתנה בנה בכתבי נכתב כ בשמו וכתבתי דהוכח' הרמב" הי'
למנקת או גמלתו קוד שהכירה דבאלמנה קי"ל מדס"ד בש"ס דכתובות וכ"ה בברייתא ש דס"ל
דאפילו בכה"ג אסור דמיד שמת בעלה חל עלי' הכי דנתנה בנה למניקת או גמלתו מותר' מיד א"כ
חיוב להניק מצד התקנה בשכר כיו דליכא אב א אמאי אסרוהו מעובר' משו דקיימא למינק' הא
שתאמר איני נזוני' או תתבע כתובת' שמדינ' אינה בידה ליתנו למינקת וכל מעוברת תאמר כ וכ
חייב' להניק ולזה כיו הרא"ש פ' אע"פ שכתב אבל הקשה מהר"י מינ סי' ה' א שקושי' זו יש לדחו'
כשמת בעלה א שאינה מחויב' להניק י"ל דא' רוב נשי' חסו' על בניה' ותינוק בעצמה אי
כשתובעי' כתובת' וכנ"ל מ"מ כיו שאי לו אב עשו נאסור אות' להנשא מ"מ ק' קושי' עצומה להמפרש
משו דחסא אדחי דא"כ למה הוצרכו חכמי' לתק
דאסור לישא תו צ' יו משו הבחנה תיפוק לי'
משו דשמא הי' מעובר' ואסור לישא מעוברת
חבירו דלמניקה קיימי להרמב" ורוב פוסקי'
דאוסרי' א בגרושה ודוחק לומר דתקנו' הבחנה הי'
קוד' לכ שגזרו על מעובר' ומניקה לכ )כתבו
הפוסקי ( הרמב" דטעמא דדחס' לא אדחי ועיקר
הטע שמא יזיק דלא חס על דחברי' כעל דידי'
