Page 611 - 4

‫‪‡Ú˜˙ ¯ÙÂÒ‬‬ ‫לסימ מא‬ ‫‪Ì˙Á‬‬

‫הרוב הוי חזקה ברורה‪ ,‬דלא גרע נתחזקו עפ"י הרוב‬ ‫בלשונו זמ מרובה‪ ,‬ושורפי וסוקלי על חזקה זו‪,‬‬
‫מנתחזקו עפ"י דיבור לבד‪ ,‬וזה ברור‪.‬‬ ‫דנחזק בעיר הוי חזקה גמורה‪ ,‬וג ע"א אינו נאמ‬
‫להוציא מחזקה הזאת ונראה להביא ראיה מ הש"ס‬
‫‪ Ê"ÙÏÂ‬מיושב מה דמקשי העול מסנהדרי )פ‪ ,‬ב(‪,‬‬ ‫דזהו חזקה גמורה‪ ,‬דהנה הרמב" בפ"א מהלכות‬
‫איסורי ביאה )הלכה כ( כתב וז"ל‪ ,‬מי שהוחזק בשאר‬
‫שכתבו התוס' )ד"ה נסקלי בנשרפי ( גבי‬ ‫בשר בעיר למ"ד יו וכו' שורפי וסוקלי וכו'‪,‬‬
‫נסקלי ונשרפי שנתערבו ידונו במיתה הקלה‪,‬‬ ‫וראיה לזה ממה שדנה תורה מכה אביו וכו' עכ"ל‪.‬‬
‫דממיתה למיתה לא אזלינ בתר רובא‪ .‬וא"כ בת כה‬ ‫וכבר תמהו עליו רבי וכ שלמי ‪ .‬דהרי בחולי )י‪,‬‬
‫נשואה בשריפה היכי משכחת לה‪ ,‬ודלמא לאו אביה‬ ‫ב( גמרינ ש חזקה ממקו אחר‪ ,‬וממכה אביו‬
‫וחייבת חנק‪ ,‬ולא אזלינ בתר רוב לעני מיתה‬ ‫גמרינ דאזלינ בתר רובא‪ ,‬ואמאי שבק גמרא דיל ‪,‬‬
‫חמורה‪ .‬ולדברינו א"ש‪ ,‬דהת נמי לאו מטע רוב‬ ‫ותפס בשיטת הירושלמי )קדושי פ"ד הלכ' י(‪.‬‬
‫הוא‪ ,‬אלא שנתחזקה בעיר שהיא בתו‪ ,‬שורפי על‬
‫החזקה‪ .‬וכ בהא דקיי"ל דאי הולכי בממו אחר‬ ‫‪ ‰ÓÂ‬שנראה לי בישוב הדבר‪ ,‬הוא כ ‪ .‬דהנה‬
‫הרוב‪ ,‬והרי מוציאי ממו על ידי הרוב‪ ,‬כגו שור‬
‫שנגח שור חברו‪ ,‬ודילמא טריפה הוא‪ ,‬וכ ירושת‬ ‫בסנהדרי פרק ב סורר ומורה )סט‪ ,‬א( שקיל‬
‫הבכור‪ ,‬ובכמה מקומות לאי מספר‪ ,‬והרי אי הולכי‬ ‫ש בגמרא‪ ,‬אי אזלינ בתר רובא בדיני נפשות‪,‬‬
‫בממו אחר הרוב‪ .‬אלא ודאי כל שהוחזק בעיר‬ ‫והוכיחו מעד אחד אומר בשני בחודש ואחד בג'‪,‬‬
‫שהוא כ עדי מרוב‪ ,‬וא לעני ממו מהני להוציא‬ ‫עוד הוכיחו ש ממתניתי דפחותה מבת ג' שני ‪,‬‬
‫מזה ע"י‪ .‬והא דלא ילפינ בחולי מכל הנ"ל דאזלינ‬ ‫ודלמא איילונית הוא והא מומתי ‪ ,‬ודחי בבא עליה‬
‫בתר חזקה‪ ,‬דהת בחולי לאו בחזקה שהוחזקו בעיר‬ ‫אביו‪ .‬דעדיי קשה למה דלמא לאו אביו הוא‪ ,‬ובע"כ‬
‫מיירי‪ ,‬אלא בחזקה דמעיקרא‪ ,‬וחזקה דמעיקרא גרוע‬ ‫מטע רובא הוא‪ ,‬וממילא דא בד"נ אזלינ בתר‬
‫הרבה מחזקה שהוחזקה בעיר‪ ,‬דחזקה דמעיקרא לא‬ ‫רובא‪ ,‬והוא תמוה מאוד‪ .‬עוד יש לתמוה דמאי ס"ד‬
‫מהני לעני מיתה‪ ,‬דהא בספק גירושי לא קטלינ‬ ‫דש"ס‪ ,‬דאמאי לא ניזול בתר רובא בדיני נפשות‪ ,‬והא‬
‫לה‪ ,‬א דיש לה חזקת אשת איש מעיקרא‪.‬‬ ‫בחולי גמרינ דאזלינ בתר רובא ממכה אביו‪ ,‬והא‬
‫והירושלמי דגמר דאזלינ בתר חזקה ממכה אביו‬
‫ואמו‪ ,‬דמשמע ליה דמיירי א בבאו מאר רחוקה‬ ‫הת דיני נפשות הוא דנהרג על ידי הרוב‪.‬‬
‫ולא ראינו כלל הנשואי ‪ ,‬וליכא רובא דרוב בעילות‬
‫אחר הבעל‪ ,‬דהא לא ראינו כלל הנשואי ‪ ,‬וע"כ‬ ‫‪ ÍÎÏ‬נראה לי מכח קושיות אלו הוכיח הרמב" ז"ל‬

‫דאזלינ בתר חזקה שנתחזקו בעיר לאב וב ‪.‬‬ ‫דינו‪ ,‬והוא דנראה להרמב" ז"ל‪ ,‬דהרי חזינ‬
‫דשורפי וסוקלי על החזקות‪ ,‬ואפילו בשני שבאו‬
‫‪ Ê"ÙÏÂ‬נתבאר דחזקה שהוחזקה בעיר‪ ,‬הוי חזקה‬ ‫ממדינת הי ולא נתחזקו רק עפ"י עצמ ‪ ,‬הוי חזקה‪,‬‬
‫משו דנתחזקו כ בעיר שלושי יו שזה אב וזה‬
‫גמורה לכל הדברי שבעול ‪ ,‬בי לדיני‬ ‫בנו‪ ,‬וא"כ אתי שפיר דלא הוי מצי להביא ראיה‬
‫ממונות בי לדיני נפשות‪ .‬ומעתה א חקרו ודרשו‬ ‫ממכה אביו דאזלינ בתר רובא‪ ,‬דיש לומר דהת‬
‫היטב לכל בני העיר‪ ,‬ואמרו שלא שמעו ולא ידעו‬ ‫מיירי דוקא היכי שהוחזק בעיר שלשי יו לאב וב ‪,‬‬
‫מעול שהיה לר"ד חותנו של האשה עוד ב ‪ ,‬הוי‬ ‫ומטע חזקה הוא דאתינ עלה‪ ,‬ולזה מייתי ראיה‬
‫חזקה שאי לו אחי ‪ ,‬ואי ע"א נאמ לאוסרה‬ ‫מעד אחד אומר בשני וכו'‪ ,‬דהת ליכא חזקה כלל‪,‬‬
‫ולהוציאה מחזקה שהוחזקה בעיר‪ .‬וכ כתב הרא"ש‬ ‫וע"כ מטע רוב הוא‪ ,‬וכ במתניתי דפחותה מבת‬
‫ז"ל בתשובה‪ ,‬וכ הסכי מהרי"ט ז"ל בעצמו‪ ,‬דהיכי‬ ‫ג' שני דליכא חזקה‪ ,‬ודחי הש"ס בבא עליה אביו‪,‬‬
‫שדרו האיש והאשה יחד בעיר כמה ימי ושני ‪ ,‬ולא‬ ‫ומטע חזקה אתינ עלה‪ ,‬שהוחזקו בעיר שלשי יו‬
‫נודע ולא נשמע שיש לו אח‪ ,‬הוי חזקה גמורה שאי‬ ‫לאב וב ‪ .‬ואמנ בש"ס דחולי שפיר גמרינ ממכה‬
‫לו אחי ‪ ,‬ומטע שהוחזק כ בעיר‪ .‬רק בעובדא‬ ‫אביו דאזלינ בתר רובא‪ ,‬ול"ל דהת מטע חזקה‬
‫דמהרי"ט דמיירי שמקרוב באו ונשא אשה ותיכ‬ ‫לבד הוא דאתי עלה‪ ,‬דאי לאו דקי ל דאזלינ בתר‬
‫נתגלה הדבר‪ ,‬ועדיי לא נתחזקו בעיר שאי לו אחי‬ ‫רובא‪ ,‬ג חזקה ברורה לא הוי‪ ,‬דהא מספק נתחזקו‬
‫שלא שהה עמה שלשי יו אפילו‪ ,‬ובזה כתב‬ ‫בעיר לאב וב ‪ ,‬דמנא ידעו בני העיר להחזיקו‪ ,‬והוי‬
‫מהרי"ט דע"א נאמ משו שלא הוחזק בעיר‪ ,‬אבל‬ ‫חזקה שלא נתבררה רק מספק‪ ,‬ואי זה חזקה‪ ,‬אלא‬
‫רצה לדו ש להתיר מטע חזקת היתר חזקה‬ ‫ודאי דאזלינ בתר רוב‪ ,‬ונתחזקו בעיר לאב וב עפ"י‬
‫דמעיקרא שאמר אי לו אחי ‪ ,‬וא היה מת תיכ‬