Page 616 - 4
P. 616
˘‡ ˙ÂÏהוספות והשלמות ˙·¢˙ ˙˜ÂÚ
ויבמה לשוק כמבואר למעלה ובפרט דספק בשחיטה איסור א"א באותו רגע עצמה הפילה זו המיתה
אזי ברגע זו של השחיטה עצמה נשאר עדיי לדו עצמה לחזקת איסור יבמה לשוק וממילא לא יצאה
על המפרכסת מכח איסור אמ"ה גופא ועדי טובא במיתת הבעל .מחזקת איסור לגמרי דהא נשאר עדיי
מ מחוסר תגלחת דגבי נזיר .הנה הרחבתי הביאור חיוב חליצה או יבו אשר חל עלי' במיתת הבעל
לברר דעת רבותינו הראשוני והאחרוני האוסרי ע"י איסור א"א שהי' בה מקוד ולכ שפיר כשיש
בדי זה .ואול דבריה מצד עצמ נצבו כמו נד לי' להש"ס בשני חזקות איסורי של א"א ושל יבמה
מפורש ומבורר בנ"ד ממילא עדות חמותה דלאו א לשוק דמחזיקיני מז"לז וכמבואר בהדי' בגמרא פרק
יבמה דמפורש בש"ס בבלי וירושלמי והתוס' י"נ שהבאתי ולכ שפיר ג בסוגי' דיבמות א לא
והפוסקי דכשרה להעיד הרי לדעת כל הני פוסקי היה ש חזקה אחרת רק חזקה הפשוטה דהיתר
נאסרה האשה חיי רחל הנ"ל באיסור יבמה לשוק ע"י לשוק של מיתת הבעל .היינו מחזיקי ג בספק קרוב
עדות חמותה לבד מבלעדי הגדת שתי נשי שהעידו לו דגבי גירושי מחזקת איסור א"א לחזקת איסור
בגדל מה שראו בקטנ ואול עוד נוס יש לברר יבמה לשוק ולא היה מקו לחזקת היתר של מיתת
דבנ"ד אי לו שו עני כלל ע הדי המובא בש"ע לחול כלל ולפיכ שפיר הוכרח רש"י להביא דאשה
דהש"ע הביא הדי המבואר בקדושי פרק האומר ד זו היה לה חזקת היתר עוד קוד מיתת הבעל .דהיינו
ס"ד וכ ציי בעל באה"ג די זה של הש"ע שהוא בעוד שהבעל חי היה לה חזקת היתר שהי' צרת
עפ"י מסקנת אביי ש ובגמרא ש מיירי דלא מוחזק ערוה וחזק' זו אשר לה עודנה בחיי של בעל לא
לא באחי ולא בבני אבל מ"מ אי ידוע לנו בבירור הניח מקו כלל .למיתת הבעל להפילה לחזקת יבמה
דאי לו בני ועכ"פ יש לנו ספק בזה דא דלא
הוחזק ל בבני בכל זאת דלמא יש לו בני וכ לשוק.
פירש"י ש בהדיא אהא דאמר דיש לו אחי וז"ל
רש"י יש לו אחי ואי לו בני עכ"ל הרי לנו בהדיא È"ÙÚÂ Îהדברי האלה נוחי ומפורשי דברי
בדברי רש"י ז"ל .דמסקנת אביי מיירי דמבלעדי
הגדתו היה לנו ספק א יש לו בני רק דהוא בעצמו רש"י בפ' קמא דחולי אהא דקאמר
אומר דאי לו בני וממילא ג הדי בש"ע אשר הגמ' בהמה בחיי' בחזק' איסור אמ"ה ומחזיקי
הביא מסקנת אביי לדינא הכוונה ג"כ דיש לנו ספק מחזקת איסור אמ"ה לחזקת איסור נבלה הבא אחריו
בבני ובזה שפיר מסתבר להו לדעה זו שיש עכ"פ והתוס' ביצה ד כ"ה תמהו על רש"י בז' דהלא א
ספק בבני הרי אי עיקר חיוב יבו שבה מבורר א נתנבלה בשחיטה הרי איסור אמ"ה נסתלק אחר
כ"כ ולכ באופ זה פסק הש"ע דאי ע"א נאמ מיתת הבהמה בכל אופ ואול לפ"ז שבארתי נכוני'
לאוסרה ולומר דזה אחיו משא"כ בנ"ד א א נאמר דברי רש"י מאוד כיו דכל איסור אמ"ה חל ג
דנידו זה יש לו די לא מוחזק באחי .מ"מ כיו במפרכסת רק בישראל כיו דבשחיטה תליא מלתא
דידעינ בבירור דבני ודאי אי לו שוב עכ"פ אי הרי התירה התורה בהדיא המפרכסת לישראל דכתיב
הנ"ד בכלל הדי המובא בש"ע דש מיירי בס' א וזבחת ואכלת דאחר זביח' מותר לאכול מיד ובאמת
יש לו בני ונ"ד ידוע בבירור דבני ודאי לו שוב בני נח דלאו בשחיטה תלי' מלתא הי' המפרכסת
עכ"פ אי הנ"ד בכלל הדי המובא בש"ע דש מיירי אסורה לה וכמו שאמרו דאי מזמני נכרי ועל ב"מ
בס' א יש לו בני' ונ"ד ידוע בבירור שאי לו בני אי לא דמי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור.
וכיו דהדברי מבוארי' שבנ"ד אי לסמו על הש"ע עיי בתוס' פ"ב דחולי ל"ג ד"ה אחד ובטמאה וכמו
הרי ממילא דעת רש"י ור"נ ונ"י והב"ח וב"ש כ בנבלה וטרפה דלא התירה התורה השחיטה
ומהרי"ט ע עשרי גדולי רבותינו אשר עמו לישראל הרי באמת ג המפרכסת אסורה לב"נ ולכ
עומדי קיימי כראי מוצקי ובפרט דבנ"ד יש שפיר בכל ספק הנולד בשחיטה הרי אנו מסופקי
מקו לומר דג הש"ע סובר בזה דאסור' הלא לא בזה עצמו א נעשה נבלה בשחיטה או לא וא
נתנבלה בשחיטה הרי לא התירה השחיט' זו הבהמה
נשאר לנו שו ספק בעול . לישראל וממילא המפרכסת שלה אסורה לב"נ .ברגע
שאחר שחיטה משו אמ"ה וכיו דאי בידינו
·Â˘ ‡Îמצאתי בתשובת ב לב הובא בבאר היטב בבירור לומר דאיסו' אמ"ה שהיה בה קוד השחיט'
נסתלק ברגע שאחר השחיט' לגמרי אזי ממיל' אנ
סי' קנ"ז שכ' בפירוש על הדי של הש"ע מחזיקי מאיסו' אמ"ה דקוד השחיט' לאסור נבל'
הנאמר בקול דהש"ע ביש ספק בבני אבל בידוע שאחריו כאמור בפ' יש נוחלי גבי איסור א"א.
