Page 85 - 4
P. 85
Ì˙Áסימ יא ‰Ó ¯ÙÂÒ
מחלה לא היה ק"מ מפני שגלתה דעתה דניחא לה לושי לי עיסה ותפרישי לי חלה וג תלמידי של
בהפרשת חלה מה עיסות וכ"נ להדיא מטי"ד סס"י בית רב אומרי כ ,והנה במ"ש תלמידי הוא שפת
שכ"ח שכ' הת שתוכל אשה לומר לחברתה וכו' יתר ,והפשוט שנתכוונו למ"ש ספר התרומה והובא
ולא פי' שו טע לזה ובאמת היה נראה מלשונו בב"י בי"ד סי' שכ"ז דהתלמידי הבחורי שה
דס"ל אפי' מה דלא מצי עביד משוי שליח ,אבל לפי' אורחי אומרי לפונדקאיות שלה לעשות לה כל
הנ"ל א"ש דמטע זכי' אתאי עלה לכ כשרצו עיסותיה לעתיד ולהפריש מה חלה לעול ,ועיי
התוס' לחזק קושיית הוסיפו שהרי ג התלמידי מרדכי דחולי סי' תרפ"ט ומרדכי בקידושי סס"י
עושי כ לצוות הפונדקאיות על כל העיסות
שעתידי לעשות ולא פי' להדי' רק על זה העיסה תקי"ט עי"ש.
ומסתמא יש ויש כמה פעמי שאי לה שו זכי'
כגו שלא יתקלקל העיסה א תמתי עד שיבואו ‰‡¯ Âלענ"ד מזה דקו' ראשונה מאשה שאומרת
התלמידי מבית הספר ואז אי כא זכיה כמבואר
בש" וב"ח הנ"ל ומ"מ מועיל וע"כ משו מינוי לחברתה לא קשה כ"כ די"ל דאה"נ מינוי
השליחות בשעת מעשה לא מהני מידי מתורת
השליחות וע"ז הקשו הא אינהו לא מצי עבדי. שליחות ,א מ"מ כיו שגלתה דעתה האשה שניחא
לה בהפרשת חלה מזה העיסה א"כ ממילא כשנלוש
Ê"ÚÂתירצו בתוס' דשאני הכא הואיל ויכול להפריש אח"כ העיסה תוכל היא להפריש מטע זכיה
כמבואר בתה"ד )סי' קפח( ועמ"ש ט"ז סי' שכ"ח ס"ק
עתה מעיסה על קמח יכול נמי לעשות שליח ב' ועיי ש" ש ,ומיהו הש"ס קאמר שפיר כיו
וצ"ל דס"ל דקני הקמח להעיסות שעתידה דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח ,וכיו
הפונדקאית לעשות לא מקרי דבר שלא בא לעול דמינוי שליחות לא מהני ממילא לא יועיל נמי מטע
ולא מחוסר ]מעשה[ ולא דמי לשדה זו לכשאקחנה זכי' שהרי לא גלה דעתו לשו אשה פרטית ,ומא
משו מי יימר שימכרנו לו בעליו אבל קמח ועיסה לימא ל שיהי' לו שו זכי' בקדושי דהאי איתתא,
מצוי הוא בשוק ליקח עי' בב"מ ע"ג ע"ב לחלק בי אדרבא שהרי קמ שרוצה עתה לקדש אחותה וש"מ
דקדושי שליח ה"ז חוב לו לאסרו בזו שהוא רוצה
יי סת ליי זה ע"ש וה"נ דכוותיה. לקדש ,ועוד הרי לא היה לו שו גילוי דעת אה
איתתא דבשעה שעשאו שליח עדיי היתה זו נשואה
][ÁÓ˜ ÏÚ ÁÓ˜Ó ‰ÏÁ ˙˘¯Ù‰ ומשו"ה לא יועילו קדושי שליח בה איתתא ,ולפי
זה אה"נ אי היה מפרש להדי' לקדש לו אשה זו
È„ÈȇÂדאיירי אבאר מ"ש תוס' שיכול להביא עיסה לכשתתגרש הוי מועיל לא מטע מינוי שליחות,
שהרי איהו לא הו"מ עביד ,רק מטע גילוי דעתו
להפריש על הקמח משמע מקמח על קמח שזכות הוא לו א"כ כשמקדשה לו אח"כ מועיל
לא מצי להפריש ,היינו משו דבקדושי )סב ,ב( בהא מטע זכיה ולדעתי לזה נתכוו ג ר' ירוח ולא
דראב"י נמי הכא איתא פירות ערוגה זו תלושי על
פירות ערוגה זו מחוברי או פירות ערוגה זו יחלוק שו אד על זה.
מחוברי על פירות ערוגה זו תלושי לכשיתלשו
ונתלשו דבריו קיימי ע"ש .משמע אבל שניה ‰˘˜‰Âהש"ס מאפוטרופוס דאי לומר שיפר לה
מחוברי לא וה"נ קמח על קמח לא ,ובזה היה עולה
על הדעת ליישב הא דכתב ב"י סי' שכ"ח הטע מטע זכיה כיו שלא פי' להדי' איזה
שתוכל האשה לומר בעודו קמח הפריש לי חלה נדרי יפר ואיזה לא יפר וכ"כ הר" בנדרי )עב ,ב(
משו דתוכל להביא עיסה ולהפריש על קמח וכמ"ש מש"ה אמר מכא ועד שאבוא ולא אמר מהיו עד
תוס' .ובסי' שכ"ז כתב בש ס' התרומה וסמ"ג שאבוא משו שכל זמ שהוא כא אינו רוצה לית
דיכול להפריש חלת קמח ומש"ה תוכל האשה לומר רשות להפר כי אולי ישמע הוא הנדר ויהיה ניחא לו
לחברתה וכו' .א"כ משמע אפי' קמח תוכל להפריש. בקיו הנדר ע"כ אינו נות לו רשות להפר אלא
וכ ק' בש"ע סי' שכ"ז פסק דיכול להפריש חלה מכא משעה שיצא מכא שא"א לו בעני אחר אלא
לית לו רשות סת מזה מבואר שלפעמי יהי'
קמח ובסס"י שכ"ח כ' הש" כהתוס' דשמעתי . נדרי שאי זכיה להבעל בהפרה ואי האפטרופוס
מפיר אות מטע זכיה אלא מטע שנתמנה לשליח
'ȉÂנ"ל דג בס' שכ"ז לא נתכוו לומר שיכול להדיא ואותו המינוי היה בשעה שלא היה הבעל
יכול להפר ופרי הש"ס שפיר ,ומ"מ קו' התוס'
להפריש קמח על קמח ,דהרי ראב"י בעצמו לא
ס"ל אלא תלוש על מחובר או מחובר על תלוש אבל
