Page 86 - 4
P. 86
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק א ˙·¢˙ ÂÓ
‡ Íכ"ז אי היה מצוה לכתוב אחר שתשתפה היינו שניה מחוברי לא ,אלא בס' התרומה והרב"י וש"ע
קמח על העיסה קאמר וה"ה עיסה על קמח ומפני זה
אומרי שזה הגילוי מועיל מטע זכי' כנ"ל ,א
היות שמנהגינו לכתוב הגט מיד .וזה צ"ע דהוה תוכל האשה לומר לחברתה וכו' כ היה נ"ל.
כנכתב שלא לש גירושי כיו דעתה לאו בת
גירושי היא וזה מבואר בש"ס דיבמות נ"ב ע"ב „Úשמצאתי לשו הרא" בס' יראי )סי' קמח(
האומר ללבלר לכתוב גט לאשה בעלמא
לכשאכניסנה אגרשנה אינו גט ומפורש הטע שממנו מקור די זה דמשמע להדי' שאפי' קמח
ברמב" )הל' גירושי ש ( משו דהוי נכתב שלא על קמח יכול להפריש כשהתנה שלא יחול עד שיהי'
לש גירושי .וא"ל דכ"ע יודו בטע כי מאיזה טע עיסה ודמייתי ראי' מהקדימו בשבלי מהני אע"ג
יפסול א לא מטע הנ"ל ,וראיתי בהג"ה משנה דלא נתמרח עדיי אע"כ הת מיירי שהתנה בפירוש
למל )ש ( ובאורח מישור במ"כ שניה לא עמדו שלא יחול עד שיתמרח וה"נ במפריש חלתו מקמח
בכוונת תוס' דיבמות )ש ( ודנזיר )ש ( וחשבו דפליגי דהרי קיי"ל כראב"י דפירות ערוגה על פירות ערוגה
מחוברי לכשיתלשו דבריו קיימי עי"ש הרי דלא
אהרמב" וג דבריה סותרי זא"ז וליתא. גרס לה כלל בדראב"י תלושי אלא מיירי מחוברי
על מחוברי ועוד מ הראיה שהביא משבלי ופשוט
]˜ [Ú"Ï·Ï˘ ¯·„· ÔÈ דמיירי הת במפריש שבלי על שבלי וה"ה הכא
קמח על קמח .ומיהו התוס' לא ס"ל כ ,והקו'
] Ù"‰Âדברי[ תוס' ביבמות דלמ"ד אי אד מקנה משבלי תי' הר"ש ספ"ק דתרומות בעני אחר וכ
התוס' בקידושי ס"ב ע"א ד"ה אי תורמי עי"ש
דבר שלב"ל שפיר הוה שלא לשמה משו והלח חמודות בהלכות חלה אות ל"ד לא עמד בזה
דלאו בת גרושי היא משא"כ למ"ד אד מקנה ויכול
אד לעשות קני על דבר שעודנו אינו בעול א"כ וכ אורח מישור.
שפיר הוה לש גירושי .אלא שעדי היתה הסברא
מרופפת ביד די"ל דאפשר דמ"מ כיו שפנוי' היא ][ÂÈ Ù· ‡Ï˘ Ì„‡Ó ÔÈÎÊ
לא מקרי בת גירושי אפי' לה מ"ד משו"ה כתבו
דקרא כתוב לא תסגיר עבד אל אדוניו ודרש רבי ¯ÂÊÁלהנ"ל ,עכ"פ מוכח היכי דפירש בהדי' כגו
בכותב לעבד לכשאקח ממ תהי' קנוי ל )יבמות
צג ,ב( הרי גלי קרא דבשחרור מקרי זה לשמה וה"ה בנדו דיד שגילה דעתו שרוצה לגרש אשתו
השוטית לכשתשתפה ,ונהי דהשליחות של עתה לא
באשה דהרי ילפי' לה להדדי. מהני משו דאיהו עלה לא מהני משו דאיהו לא
מצי עביד ,מ"מ מועיל מטע זכיה עתה לא מהני
˘"ÓÂתוס' בתחלת דבריה ש וז"ל אפי' כתוב בו משו דאיהו לא מצי עביד מ"מ מועיל מטע זכיה
שהרי גילה דעתו דזכות הוא לו .ועוד ודאי זכות הוא
זמ דלאחר נשואי כיו דאי בידו לגרשה לו להצילו מחר דרגמ"ה להיות ע ב' נשי .ע"כ
בשעה שעשאו שליח עכ"ל היינו אפי' א יכתוב ג
הגט אח"כ מ"מ אינו מועיל משו שלא היה ביד נראה לכאורה בלי שו פקפוק כהנ"ל.
הבעל בעצמו לכתוב הגט בשעה שצוה לסופר
לכתבו א ע"כ צריכי אנו לדו מאיזה טע לא יהי' È˙ȇ¯Âשכבר עמד בסברא זו הגאו מקראטשי
ביד הבעל לכתוב גט לאשה בעלמא לכשאכניסנה
לגרשה ומה הפסד יש בזה ע"כ משו שלא לש הובא בס' מרכבת המשנה ]הל' גרושי
גירושי ,ובשמעתי דנזיר נמי הוכיחו תוס' דמה פ"ו[ ,אלא שלא הביא עליו שו ראי' והמחבר
שבידו לעשות ומחוסר מעשה לא מקרי מצי למיעבד מרכבת המשנה כתב עליו דזכי לאד שמענו אבל
דא"כ גבי יבמה שבידו לבא עלי' היה נקרא מצי זכי מאד לא שמענו כי הזכות בעבור הבעל לגרש
למיעבד והוה הגט לש גירושי כמו למ"ד אד אשתו הוי זכי' מאד .ולפע"ד דבריו ברורי ה הרי
מקנה שלב"ל גבי לכשאקח הנ"ל אע"כ כל זכי' ילפי' רפ"ב דקדושי )מב ,א( מנשיא א' למטה
שמחוסר מעשה לא מקרי מצי למיעבד לעני לשמה והת לחוב ע"מ לזכות הוא כמבואר ש וכ הלכה
וה"ה וכ"ש לעני מינוי שליחות וזה ברור ואי כא רווחת למכור חמצו של חבירו בשעה חמישית מטע
זכי' לאד אעפ"י דהוה זכי' ממנו לאחר והדבר
שו מחלוקת.
פשוט ומוב והאור שלא לצור .
