Page 90 - 4
P. 90
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק א ˙·¢˙Â
דברי תוס' דלפי הנראה מלשו שלח ואחוי דמשמע ][¯¯·Ï Ô˙È „ ̘ӷ ‡"Ú
שליחות ,א"כ איירי ע"א אומר לבעלי שרוצי
לאכול את קדשיה אומר לה אל תאכל כי אותו ˜È˙Ú‡Âלשוני בחידושי לש"ע י"ד סי' קכ"ז אשר
הכה שהקריב אות בעל מו ,וה אינ מאמיני
לו והוא אומר שלחו מכ אחד אל הכה ההוא ואחוי ז"ל.
לכ ,ואי היה כ לא היה מוכח אלא באומר אינו
יודע אבל לא בהכחשה גמורה ,כי בעל הקדשי לא ÛÈÚÒג' ס"ק י' מיהו יש אומרי דבדבר דאיכא
יכול להכחיש מה שהוא בגופו של כה ,ג לא היה
מוכח אלא בהכחשת בע"ד אבל לא בהכחשת ע"א לברורי וכו' .הש" )סקכ"ד( הקשה דהא כ"ע
כי בעל הקדשי הוא בעל דבר ,לכ כ' תוס' שאינו מודי דש"ס ערו הוא .והנה הרוצה להבי
כ ,אלא פי' שלח והפשט ]נ"א :אלא שלא פי' ]הדברי [ צרי לעיי בפני בש"ס ,ואני שמעתי ולא
הפשט[ בגדי ומיירי כי ע"א רוצה לפסול להכחיש אבי אדרבא לכאורה מוכח מש"ס בהיפו דהרי רבא
הכה שהוא ג"כ ע"א המעיד שהוא הקריב בכשרות רוצה להוכיח דלהעיד על גרושה וחלוצה לא מהימ
קדשיו של פלוני ,וזה ע"א אומר לא כי אלא בעל ע"א בשתיקה ,דאי לומר דוקא בהכחשה לא מהימ
מו אתה ופשוט בגדי וארא ,א"כ הרי לפנינו ב' א"כ ג בבעל מו לא יאומ ,ועל זה השיב אביי
עדי המכחישי זא"ז בהכחשה גמורה כי הכה עד לעול בהכחשה ובבעל מו מהימ משו דא"ל
ופועל הוא ולא בעל דבר ומכחישו לזה בהכחשה שלח ואחוי היינו איכא לברורי ,וא"כ רבא דקיי"ל
גמורה לאמור אינני בעל מו ואפ"ה מהימ איד כוותי' ורוצה להוכיח מכא דע"א אינו נאמ בעריות
ע"כ ס"ל בפשיטות דאפי' בשלח ואחוי לא מהימ
לומר שלח ואחוי וק"ל .אלו דברי ש ‡. בהכחשה ,וא"כ דברי תוס' צ"ע אי פסקו ]כאביי[
דלא כרבא .ועכצ"ל כ ,דס"ל לתוס' ע"כ דברי אביי
Ó"Óפשוט ומבואר הוא דהיינו אי אומר להבע"ד ראויי מהסברא ומה"ת יחלוק רבא על סברא זו
שהיא פשוטה ונכונה ,א הא קאמר הת ש"ס דהא
או אפי' לע"א בעלמא ואיד מכחישו והוא דקאמר בברייתא דבר אחר בעל מו פסולו בגופו
רוצה לברר דבריו מחויבי אנחנו לחוש לדברי וכו' היינו דאיכא לברורי ע"ש וא"כ הכי קאמר
העד כיו שא"ל בא וארא והוא לא שמע ולא מדקאמר ר' עקיבא תרי טעמי חדא בעל מו פסולו
האזי ה"ל כמודה לדבריו .אבל כשע"א מספר ביחיד ואיד פסולו בגופו משמע ]ד[ה דפסולו לא
דברי פלוני כה הוא בעל מו והשומע לא הטה צרי לאיד טעמא דפסולו ביחיד דאפי' בלא ה
אוז ובי כ אזיל הכה לעלמא ולא נמצא ,פשוט דפסולו בגופו נמי פסולו ביחיד וע"כ היינו בשתיקה
שאי חוששי להקדשי וקרבנות שהקריב לפוסל דבהכחשה לא מהימ בלא ה סברא דפסולו בגופו,
עפ"י ע"א הואיל והי' יכול להתברר כשאמרו ואי אמנ אביי נדחק בזה וס"ל ב' לשונות )סמוכי(
מעלה לזה אלא שאיננו מוכחש מ הבע"ד או ]סמיכי[ אהדדי ,ומ"מ רבא לא פליג אסברת אביי
מהע"א וצריכי לחוש לדבריו היינו לברר אבל ושפיר פסקו תוס' .מ"מ סברא זו לא נמצא בשו
א א"א תו לברר אז א היה דבריו ע הבע"ד פוסק ופשטא דש"ס נמי לא משמע כ א"כ יפה כתב
עצמו כיו שלא עמד על הברור ה"ל כהודאה
לדברי העד ,אבל א לא היה דבריו ע הבע"ד רמ"א בש יש אומרי .
עצמו נהי כל זמ דאיכא לברורי צריכי אנו לחוש
לחזור אחר העני ולברר מ"מ א מת או אזיל ][‰˘ÁΉ· „Á‡ „Ú
לי' לעלמא לא נאסר הדבר מפני דברי ע"א. ˜"Òיא דאיכא לברורי .כ' ש" )ש ( דבש"ס משמע
Î"‡Âהכא כשאמר הרופא להרב בחיי האיש היה אפי' בע"ד מכחישו ותוס' מוסיפי אפי' ע"א
מכחישו ,היל לשו התוס' ש ס"ו ע"ב ד"ה שלח
מוטל על הרב לברר הדבר ולומר שלח ואחוי ואחוי תרגו של והפשיט ושלח ,מכא יש להוכיח
אולי כרות שפכה אתה ואסור לבוא בקהל ה' ,אבל דכל דבר שיכול לברר ]נ"א :להתברר[ ע"א נאמ
עכשיו ששתק הרב עד שמת האיש וליכא לברורי תו עליו אפי' ע"א מכחישו עכ"ל .הנלפע"ד בהמש
לא מהימ ע"א ,ואפי' אי יעלה על הדעת לומר
·È ÔÓÈÒ
‡.„ÂÚ ‰"„ ‚ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˜ÏÁ· ÏÈÚÏ ‰‡¯ .
