Page 92 - 4
P. 92
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק א ˙·¢˙ ·
אלא לרווחא דמילתא אמרתי אפי' נצר דברי ע"א הנקב פע אחת ונתרפא והוליד ואז יצא הקלוח דר
דמחיי לדבריו של עכשיו מ"מ העד עצמו א"א לו נקב השת שבראש הגיד וע"י הקילוח נפתח סתימתו
לומר בברור עפ"י די שהנקב שמחיי היה באופ שע"י הרירי שהרי אפי' ע"י הטפה קרי נקרע סתימת
שאינו מוליד אפי' ראה שנסת פי האמה וע"כ מטיל נקב המכה כ"ש סתימת רירי בעלמא שיהי' נפתח ע"י
מי מנקב המכה ומסתמא ניקב עד שביל של מ"ר קלוח מי רגלי ושוב אח"כ נפתח נקב המכה ויצאו
ואפי' עד שבילי הזרע מ"מ מידי ספיקא לא נפקא מי רגלי דר הנקב וממילא חזר ונסת נקב השת
כמ"ש בתשו' הרא"ש שאכתוב לקמ אי"ה ובלאה"נ
איכא מיעוטא דמולידי אפי' ניקב לגמרי כמ"ש ע"י רירי כל זה כתבתי בקיצור באגרת הראשו .
לקמ וא"כ לכל אלו הסברות יצור ג שמא נתרפא
]˙¯˙[‡˙·ÈËÏ È
בנתיי דקצת איכא עכ"פ.
‰ ‰Âהב"ש כ' ]סי' ה[ בס"ק ג' מסברא דנפשיה
]·[„ÈÏÂÓ˘ È"Ú ‰ÎÙ˘ ˙¯Π ȇ˘ ¯Â¯È
בלי שו טע וראי' דאפי' ילדה בני לא
‡˙˘‰Âהכא מצאתי בקרב נתנאל ר"פ הערל נימא שזה הוכיח שנתרפא אלא הבני ממזרי ,
ואמנ סברתו נכונה דכיו שראינו נקב הפוסל קיי"ל
)ברא"ש סי' ב אות ל( שפ סוללה על הגאו אוקמא אחזקה דעדיי לא נתרפא דהרי על עיקר
שב יעקב הנ"ל שהפריד בי דביקות הזוג הנ"ל על חזקה ילפי' מנגעי' דלא תלינ שנתרפא הנגע ה"ה
שניקב הגיד בילדותו ועדיי היה נקוב לפנינו .והנה הכא ,מה תאמר לעומת זה איכא חזקת היתר דהא
השואל ש רצה להמציא היתר על שהוליד ב' בני דמועיל להב ,דקיי"ל מא דמכשיר בה מכשיר
ש"מ שאינו כרות שפכה ומותר באשתו .ועל זה כ' בבתה ,מ"מ ס"ל להרב ב"ש דה חזקה עדיפא ,דהרי
שב יעקב דליתא דכ פרי בש"ס )יבמות עה ,א( והא פליגי בהא אי מועיל חזקת הא להב והאי חזקה
האי גברא סליק בדקלא וברזי' סילוא ואוליד ,וא"ל דלא נתרפאית חזקה דאורייתא היא .ובכל זאת היכי
חזור על בניו מאי ה .ועוד אפי' חשיב יומי וירחי דהא צנועה ולא פרוצה ואית לה חזקת צדקת יש
ואיתרמי מ"מ אי להכחיש דברי חז"ל ,כתב עליו לעיי דאיכא תרתי במקו חדא .ואפי' בפרוצה נמי
קרב נתנאל אימא דוקא בניקב ביצתו אמרי' כ ולא היכי שלא ראינו אותה נבעלה ממש ,שיי חזקה
בניקב גיד ואיני רואה במה שהוא מכחיש דברי חז"ל
הלא לא אמרו אלא ניקב הגיד פסול מפני שהוא שלא נחשדה אבעילה ומזה נדבר לקמ אי"ה.
שותת ולא אמרו פסול סת בלי טע כמו גבי ביצי
אלא משו דרוב פעמי שותת ומשו"ה פסלינ לבוא Ó"ÓÂאעפ"י שיש לפקפק אבל נ"ל היינו היכי דלא
בקהל ,אבל א ניסת והוליד וזכה לבנות ממנה מני
לנו להוציאה אימא מ המיעוט הוא שאינו שותת ראינו הנקב עתה לפנינו אחר שנולדה הבני
אלא יורה כח וכו' ע"ש .ובאמת הת היתה אשה אבל א ראינו ג עתה אות הנקבי' ונימא היה
צנועה והכא הוא בהיפו ,אבל מ"מ ראה כמה היפ ונתרפאו וחזרו ונפתחו כדי לקיי חזקת כשרות
בזכות לתלות במיעוט להתירו מכ"ש שלא לעשות דהא זה בוודאי לא אמרי' דאיכא תרתי חזקות
בניה ממזרי ובפרט שאי אנו צריכי לכל זה כמו לריעותא חזקה דמעיקרא וחזקה הרי נקוב לפנינו
אע"ג דבנקוב לפנינו הוה מוקמי' אחזקת הגו ונימא
שבארתי לעיל. של נולד והשתא הא דאתרע אבל א ג מעיקרא
היה נקוב וג השתא פשיטא לא יועיל חזקת
‰Ê·Âמבואר מ"ש בתשו' הרא"ש כלל ל"ג )סי' ד( כשרותה דהא להתיר הבני ויעיי' יבמות פ' ע"א
מובא ביתה יוס )אה"ע סי' ה( באחד שניקב וק"ל.
הגיד ונסת נקב השת .וכתב דלעני א מוליד
איכא ספיקא דא אי הגיד חלול ממקו הנקב Ìȯ·„Âאלו ימצא במקומ פ"ק דחולי )י ,א(
ולהל אפשר שיורה כח ויוליד וא הוא חלול אזי
אינו יורה כח וסיי דיהיה אי שיהיה מותר הוא וריש נדה )ב ,ב( וקידושי )עט ,א( בסוגיא
דחבית ומקוה והוא פשוט ,ע"כ אי היה לנו חזקת
בקהל והתירו לישא אשה ע"ש. נקב מחיי עפ"י ב' עדי וג שהעידו שהי' ברור
לה שא"א להוליד ע"י נקב כזה וג עתה ראינו נקב
‰¯Â‡ÎÏÂיפלא אי ישא אשה כיו שהוא במציאות כזה ממש אזי חלילה לצדד להקל כלל ,א ב' עדי
ליכא וע"א שאמר אחר מותו שלח ואחוי ונחטט
שתלד ואז יהיה הולד ספק ממזר לפי שכבי ונמצא מ"מ נימא השתא סמו למותו איתרע,
