Page 94 - 4

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק א ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫„‬

‫אי אלו בני אי יבוא עתה להפסיד חלק ירושת ‪,‬‬ ‫רוק למעלה מ המטה ורוכל יוצא וכו' )ביבמות כד‪,‬‬
‫וכל זה אנו צריכי א לא ימצא בשטר צוואה שו‬ ‫ב( פי' ב' עדי ‪ ,‬דוקא ]כשראו[ כיעור כנ"ל אז הכא‬
‫לשו מתנה כי א לשו ירושה אבל א ימצא בו‬ ‫כ"ע מודי דאסורה לבעלה‪ ,‬דכיו שיש עדי שראו‬
‫ג"כ שו לשו מלשונות המורי על מתנה א"כ אפי'‬ ‫דבר מכוער וילדה כמו כ סו יב"ח בהא וודאי לא‬
‫אינ בניו הרי זוכי בו בתורת מתנה כמבואר בש"ס‬ ‫אכשר רבה תוספאה דכיו דאיכא עדי כיעור בהא‬
‫פ' י"נ )קכו‪ ,‬ב( ובטוש"ע ח"מ סי' רפ"א סעי' ד' ולא‬ ‫וודאי לא אכשר רבה תוספאה למימר אשתוהי‬
‫אמרי' בכל כיוצא בזה דבעל השטר לא גמר דינא כי‬
‫משמי זכו להו ומא מירמא מידייהו ומכ"ש‬ ‫אשתהי יעי"ש שהארי ‪.‬‬

‫שהכותב היה הרב דידע דינא‪.‬‬ ‫]‪[ω˜Ï ÌÈ ·‰ ÏÂÒÙÏ Ôȇ˘ ÌÚˉ ¯¯·Ó‬‬

‫]‪[ÌÈ ·‰ ˙˘Â¯È ÔÈ Ú· Ï‡Â˘‰ ·¯‰ ÌÚ Ó"ÂÓ‬‬ ‫‪ Âȯ·„ÓÂ‬למדנו לנידו דיד דאי היה ברור לנו‬

‫‪ ‰ ‰Â‬כל דברי אלו כבר נאמרו ממני בקיצור נמר‬ ‫שזינתה ע הנוא לא היה ל למיתלי‬
‫בהבעל אי היה ידעינ שניקב אז הגיד שלו ולתלות‬
‫במכתבי הקט ‪ ,‬ועל זה השיב הרב השואל‬ ‫במיעוטא וסברות כמו שלא תלה מהר"מ מר"ב‬
‫שתי תשובות בדבר כמדומה לי שמרוב צדקתו של‬ ‫בשיהוי דרבה תוספאה‪ ,‬אבל הכא אפי' עידי כיעור‬
‫הרב ההוא והתקצפו על האשה שאינה מתנהגת‬ ‫ליכא כי מה שיוצאה וראשה פרוע בשוק דת משה‬
‫כבנות ישראל הכשרות רצה לפגוע בה ולעשות בניה‬ ‫היא כדכתיב ופרע ראש האשה כדאי' פ' המדיר )עב‪,‬‬
‫ממזרי ולהפקיע אות מירושת למע תיוסרנה כל‬ ‫א( ואלו היה בעלה רוצה להוציאה היה יוצאת בלא‬
‫הנשי ולא תעשינה כדמותה ועל כ עינו הטעתו‬ ‫כתובה אחר התראה ומ"מ אי רוצה לקיימה אי‬
‫במ"ש וז"ל וביחוד לפמ"ש הש" בח"מ סי' ק"י‬ ‫כופי להוציא כמבואר בסוטה )כה‪ ,‬א( ובפוסקי ‪.‬‬
‫סק"י ובמשנה למל פי"א ממלוה ה' וי"ו בש‬ ‫אבל משו כ לא נחשדה שזינתה ומכ"ש לפמ"ש‬
‫מהרשד" ‪ ‰‬דמוחזק בממו לא מקרי מוחזק אלא א‬ ‫הרב השואל משמע שבגלילותיו הוא בעו"ה דבר‬
‫בוודאי ישאר לו אבל היכי דהדבר עומד בספק‬ ‫שרבי נכשלי בו ולא יחידה היתה בדבר הרע הזה‪,‬‬
‫בגוונא שיהי' אפשר להוציא מת"י לא מקרי מוחזק‬ ‫ומה שנסעה למרח ע הנחשד מהל ששה פרסאות‬
‫בחזקת ממו והכא גרע טובא ואדרבא הנכסי‬ ‫אי כא אלא יחוד ואי אוסרי על היחוד‪ ,‬הכלל‬
‫בחזקת היורשי דאוריי' או מקבלי מתנה לפי‬ ‫אפי' עידי כיעור אי כא ‪ .‬ואפי' היה כא עידי כיעור‬
‫צוואתו ובלתי ספק שיזכו שישארו ת"י לכשיגדל‬ ‫יעיי' סי' י"א והי' כופי להוציא להפוסקי כ ‪ ,‬מ"מ‬
‫הילד ויקבלו עדות וזה מיקרי מוחזק להרשד" ולא‬ ‫אי ברור שזינתה דנימא דהולד ממזר דנשדי' אחר‬
‫הבועל ולא אחר מיעוט דבעל דהא אפי' עידי בעילה‬
‫בחזקת בנו ע"כ השגה‪.‬‬ ‫אי כא ‪ ,‬ועוד שאי כא עדי מקובלי כלל רק קלא‬
‫בעלמא וכי בקול שוויי' ממזר יעיי' כתובות כ"ב ע"ב‬
‫‪ ÏÎ‬חי אוכל יטע דברי מהרשד" דמיירי במי‬ ‫כי לדעתי קשה הוא למצוא עדי כשרי שיעידו על‬
‫שו דבר מכוער ואפי' על היחוד ואפי' על הנסיעה‬
‫שטוע קי לי כמ"ד שאי מקבלי עדי על‬ ‫למרח כי מי יכול להעיד שלא היה עמה שומר‬
‫השטר שהוא תו זמנו לפרוע מיתומי קטני ורצה‬ ‫בשדה בדר נסיעת ומכ"ש דליכא כל אלה כמ"ש‬
‫רשד" לחדש שאי אומרי קי לי בכי האי גוני‬ ‫לעיל שג על היותו כרות ממש אי עדי ע"כ לית‬
‫כיו שעכ"פ סופ של יתומי לשל בגדלות ואי‬
‫נפקותא אלא להרוויח הזמ בעלמא בזה לא נימא‬ ‫דינא ולית דיינא דאי לפסול הבני „*‪.‬‬
‫קי לי וחלקו עליו כל גדולי הדור וג הש" )ש (‬
‫ומשנה למל )ש ( דחו דבריו מהלכה בזה‪ ,‬וג הוא‬ ‫‪ ‡ÏÈÓÓÂ‬מי מירמא ירושת מיד ובשג שהוריש‬
‫לא אמרו אלא למיטע קי לי נגד הלכה אבל לא‬
‫לעני מוחזקת דקי"ל אפי' פליגי בקביעת הזמ נקרא‬ ‫אביה בצוואה שלו ולעני ממו נאמ‬
‫מוחזק ונשבע ונפטר ככל טענות ממו ואי שו‬ ‫האב עוד במגו דאי בעי יהיב להו במתנה כמבואר‬
‫חילוק בי מוחזק לזמ או מוחזק לעול דעל זמ‬ ‫פ' י"נ )קכז‪ ,‬ב(‪ .‬וג הרב שרוצה להיות מתנגד‬
‫זה מיקרי מוחזק ונשבע ונפטר ודי זה הוא ש"ע‬ ‫להבני ששמע כבר מהרופא בחייו שאינו ראוי‬
‫להוליד הוא עצמו כ' הצוואה מפי האב ולא הגיד לו‬

‫„*‪.ÊÈ 'ÈÒ ¯ÙÂÒ È¯·„ ˙"¢ 'ÈÚ .‬‬
‫‪.‰ ˙ ,Ê˘ ,ʈ˜ 'ÈÒ .‰‬‬